המיליארדר שלדון אדלסון מת בגיל 87

שלדון אדלסון, בעלי "ישראל היום", היה בן למהגרים שהקים אימפריית הימורים ותרם מאות מיליונים לרפובליקאים ■ אדלסון, אישיות ציבורית בולטת בארה"ב ובישראל, לא היסס להתערב במערכות הפוליטיות ולהביע את דעתו בנושאים רבים

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
אדלסון בקליפורניה, בשנה שעברה
אדלסון בקליפורניה, בשנה שעברהצילום: Patrick Semansky/אי־פי

מת שלדון אדלסון, מהיהודים העשירים בעולם ובעלי העיתון הישראלי "ישראל היום". אדלסון, שמת בגיל 87, היה אחד התורמים הגדולים ביותר לנשיא דונלד טראמפ ולמפלגה הרפובליקאית. ביחד עם אשתו מרים תרם יותר מ-170 מיליון דולר למערכת הבחירות של טראמפ ב-2020. לפי הערכות תרמו במשך העשור האחרון כמעט חצי מיליארד דולר למטרות פוליטיות.

שלדון גארי אדלסון, יליד 1933, היה דמות בולטת מאוד בעולם העסקים האמריקאי ונחשב למעורב בפוליטיקה האמריקאית והישראלית באמצעות תרומות לעמותות פוליטיות וקידום בולט של מועמדים. אדלסון הותיר אחריו אשה, ד"ר מרים אדלסון (פרבשטיין), וארבעה ילדים. בן נוסף של אדלסון, מיטשל, מת ב-2005 ממנת יתר כתוצאה משימוש בסמים.

אדלסון, הבעלים של חברת לאס וגאס סנדס, עשה את הונו הראשוני מעסקי תערוכות בלאס וגאס, ולאחר מכן הרחיב אותו משמעותית בתעשיית ההימורים. הוא החזיק בבתי קזינו בלאס וגאס, סינגפור, וייטנאם ובמקאו. נכון לינואר 2021, הונו נאמד ב-33 מיליארד דולר, לעומת כ-40 מיליארד דולר לפני שנה.

אביו של אדלסון, יליד ליטא, היה נהג מונית, וסוכן מודעות. שלדון עזב את לימודיו בבית הספר בגיל 16 והחל למכור עיתונים בפינת רחוב. לפי הביוגרפיה הרשמית שלו, הוא הקים אחר כך סוכנות למכירת מודעות לעיתונים ולהפקת דוכנים בירידים. בסוף שנות ה-70 הקים את חברת אינטרפייס, בעלת השליטה בחברת קומדקס, המפיקה של הירידים הראשונים בעולם לתצוגות ומכירה של מחשבים אישיים, שמשכו מיליוני מבקרים ונערכו בה עסקות בשווי מיליוני דולרים. אדלסון נכנס לתחום ההימורים אחרי שרכש את בית המלון סנדס בלאס וגאס לקראת סוף שנות ה-80 והפך את החברה לאימפריה של בתי מלון ובתי קזינו.

תרומות נדיבות לפוליטיקאים רפובליקאים

אחרי הפסדו של מיט רומני, מועמד המפלגה הרפובליקאית בבחירות בארה"ב ב-2012, קיבל המיליארדר שלדון אדלסון תשומת לב רבה בתקשורת האמריקאית. לפי הערכות, אדלסון העביר תרומות בסכום כולל של 150 מיליון דולר למועמדים לבחירות בנשיאות, כולל תמיכה ברומני ומועמדים אחרים לקונגרס. אדלסון היה התורם הגדול ביותר לקמפיין של רומני ובכלל במערכת הבחירות האמריקאית.

אדלסון ניסה להדוף טענות שהושמעו נגדו ואמר בראיון ב"וול סטריט ג'ורנל" בדצמבר 2012 כי "אני בעצם סוציאל-ליברלי, אני יודע שאף אחד לא יאמין לזה". אדלסון הביא כדוגמה את הקרן הפילנתרופית שהקים לקידום מחקר בתאי גזע. עוד הוא אמר כי הוא בעד בחירה חופשית וכי הפלות לא צריכות לעלות כנושא פוליטי בארה"ב.

קיבל תרומה נדיבה שלא עזרה. מיט רומניצילום: אי־פי

אדלסון הותקף מכל עבר על מעורבותו בבחירות בארה"ב. הושמעו נגדו טענות כי הוא מנסה לקנות את הבחירות בעזרת כסף. ואולם בסופו של דבר, אף אחד מהמועמדים שבהם תמך אדלסון לא ניצח בבחירות.

עוד אמר אדלסון כי הוא תומך בהגירה לארה"ב. "ההורים שלי היו מהגרים. אנשים יעשו הכל כדי לעזוב אזורי רצח ולעזוב את התנאים הכלכליים שלהם - הם לא יכולים להניח אוכל על השולחן שלהם". הוא הוסיף כי "זה יהיה לא אנושי לשלוח את המהגרים האלה הביתה. זה מגוחך. אנחנו חייבים למצוא מסלול שבו האנשים האלה יקבלו אזרחות חוקית".

הקמת "ישראל היום" ותרומות בארץ

אדלסון הקים ב-2007 את העיתון "ישראל היום", שנקט במשך שנים בקו מערכתי התומך בראש הממשלה, בנימין נתניהו. בתחקיר שפורסם בפברואר 2013 בתוכנית "המקור" בערוץ 10 נטען כי העורך הראשי של "ישראל היום", עמוס רגב, מתערב בתכנים של כתבי העיתון ומטה אותם כך שיסקרו באופן חיובי את נתניהו.

בתחקיר הוצגו כמה דוגמאות לטקסטים ששלחו כתבים, בהם נמתחה ביקורת על נתניהו או על מדיניותו, אלה עברו עריכה ונוספו אליהם משפטים שונים המצדדים בנתניהו או בחברי הקואליציה.

עמוס רגב, לשעבר עורך "ישראל היום"צילום: אייל טואג

בנוסף, אדלסון תרם למוסדות רבים בישראל והיה מהתומכים הבולטים של תוכנית תגלית להבאת צעירים יהודים לישראל. במאי 2013 קיבל אדלסון אזרחות כבוד של העיר ירושלים בגלל תרומתו לעיר ולפיתוח התיירות והתרבות בה. ביוני 2014 הודיע אדלסון כי יתרום 25 מיליון דולר לאוניברסיטת אריאל.

אדלסון עלה לכותרות בישראל גם בפרשת ההתנצלות של ערוץ 10 בספטמבר 2011 בגין כתבת פרופיל ששודרה עליו. ההתנצלות גררה את ההתפטרות של עורכת התוכנית "השבוע", רותי יובל, מנכ"ל חדשות 10 דאז ראודור בנזימן, ומגיש התוכנית גיא זוהר, שהתנגדו לשידור התנצלות.

שמו של אדלסון עלה גם בהקשר של כשרות מערכת היחסים של לאס וגאס סנדס עם השלטונות בסין. במארס 2013 פורסמו דיווחים בתקשורת האמריקאית שלפיהם לאס וגאס סנדס דיווחה שייתכן כי הפרה את החוק הפדרלי האוסר על מתן שוחד במדינות זרות ‏(FCPA‏). דיווחי החברה לרשות ני"ע היו במסגרת הדו"ח השנתי, ונכתב בהם עוד כי לאחר שקיבלה זימון מרשות ני"ע ב-9 בפברואר 2011 מינתה ועדת חקירה בדירקטוריון לבדיקת הטענות.

לאס וגאס סנדס מצדה פירסמה הצהרה בנושא שבה נכתב כי הדיווחים בתקשורת הם "מטעים וסנסציוניים". בסופו של דבר נאלצו כמה עיתונים בארה"ב, ובהם "ניו יורק טיימס", להתנצל על פרסום חלק מהדברים וסייג את הפרסום הראשוני בנושא.

עיתון "ישראל היום" הפסיד סכומי עתק מאז ייסודו. אדלסון מחזיק בישראל גם את עיתון "מקור ראשון", והוא רכש ב-2014 את בית הדפוס שהיה בעבר של עיתון "מעריב". העיתון עשה כמה פעמים ניסיונות להקים גוף תקשורת בזירה הדיגיטלית אך ללא הצלחה.

בשנים האחרונות ביצעה משפחת אדלסון כמה מהלכים שבמסגרתם הועברה השליטה העסקית בקבוצת החברות של שלדון אדלסון, כולל בפעילות התקשורת בישראל, לידי מרים אדלסון. במסגרת זו מונתה ד"ר מרים אדלסון ב-2018 למו"לית העיתון "ישראל היום" ולאישה הדומיננטית ביותר בחברה. מרים אדלסון נוהגת לפרסם מדי פעם מאמרי דעה בשער העיתון, בהם למשל מאמר דעה שבו הביעה תמיכה מוצהרת בנשיא דונלד טראמפ.

היחסים עם נתניהו והקשר למשפט שמתנהל נגדו

בשנים האחרונות נחשפו מערכות היחסים המורכבות בין שלדון אדלסון לבין ראש הממשלה, בנימין נתניהו, וזאת במסגרת כתבי האישום בתיק 2000, שבו נאשם מו"ל ידיעות אחרונות, ארנון (נוני) מוזס במתן שוחד לנתניהו, ואילו נתניהו מואשם בעבירה של הפרת אמונים. במסגרת עדותו במשטרה פירט אדלסון את המניע שעמד מאחורי השקעות העתק של ב"ישראל היום" - מיגור כוחו של המו"ל המתחרה, מוזס. במסגרת עדותו במשטרה תקף אדלסון במילים חריפות את נתניהו על המגעים שניהל עם מוזס, וכן כינה במילים קשות את רעייתו שרה נתניהו.

נתניהו עם הזוג אדלסון, ב-2007צילום: איל ורשבסקי

למותו של אדלסון לא צפויה להיות השפעה משמעותית על משפט נתניהו. הוא אינו עד מפתח, למרות שהיה כוח מניע חשוב בפרשה עצמה. אדלסון מסר עדות בתיק 2000. עדותו של אדלסון כבר עשתה את העבודה מבחינת נתניהו. מקטעי העדות של אדלסון שפורסמו עלה כי המיליארדר המנוח לא ממש קיבל הוראות מנתניהו. לכן, עדותו רק חיזקה את הקו של נתניהו כי לא התכוון לפעול לקדם את הבקשות שקיבל ממוזס.

השיחות המוקלטות בין נתניהו ומוזס הן הראיה המרכזית בתיק, ולא עדות אדלסון. השאלה אם אדלסון היה מוכן להיענות לבקשות של נתניהו להוריד את רמת התחרות של החינמון מול "ידיעות אחרונות" אינה קריטית להוכחת ניגוד העניינים המיוחס לנתניהו בשיחותיו עם מוזס.

באשר לעדותו של אדלסון במשטרה, לאחר מותו לא ניתן להגיש את עדותו כראיה במשפט. הגשת ראיה אפשרית רק אם הוכח שעד אינו מגיע למשפט בגלל נימוקים פסולים. התנאי הזה אינו מתקיים במקרה אדלסון. במשפט יצטרכו כנראה להסתפק - אם בכלל - בעדותה של האלמנה מרים.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker