דב לאוטמן: "ככל שאני יורד יותר לפרטים - אני מתבייש יותר" - חדשות - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

דב לאוטמן: "ככל שאני יורד יותר לפרטים - אני מתבייש יותר"

לדיון שהתקיים אתמול הוזמנו עשרה אזרחים שהציגו את עמדתם בנוגע לגורמים למחאה החברתית והצעות לפתרונות. יו"ר הוועדה, מנואל טרכטנברג: נסייים את העבודה עוד לפני החגים

>> ועדת טרכטנברג התכנסה אתמול בירושלים לדיון פומבי ראשון שאליו הוזמנו עשרה אזרחים שנבחרו בקפידה מבין 1,100 האזרחים שפנו בשבוע האחרון לוועדה והציגו את עמדתם ביחס לגורמים למחאה החברתית והצעות לפתרונם. הוועדה דאגה לאוסף מייצג של נואמים: נציגת פריפריה, אקדמאי ערבי, פרופסורית מאוניברסיטת בר-אילן ופרילנסרית. בדיון לא נכחו נציגים מיוזמי המחאה או השותפים לה.

הדיון נמשך כשעתיים וחצי והועבר בשידור חי באתר האינטרנט של הוועדה ובאתרי החדשות, אולי זו הסיבה לכך שהדיון התנהל מול עשרות בודדות של אנשים, ורוב הנוכחים היו מלווים של הנציגים שנאמו מול הוועדה, אנשי תקשורת ומערך הניהול של הוועדה. בתום הדיון התפנו חברי הוועדה להמשך דיונים, שהתקיימו בפורמים סגורים. יו"ר הוועדה, מנואל טרכטנברג, התחייב בתחילת הדיון כי הוועדה תסיים את עבודתה עוד לפני החגים.

בין היתר, הגיע לדיון התעשיין דב לאוטמן, שייסד את תנועת הכל חינוך, ומנכ"ל התנועה הרב שי פירון. טרכטנברג אמר כי בהמשך עבודת הוועדה צפוי להופיע בפניה יו"ר התאחדות הסטודנטים, איציק שמולי, ממובילי המחאה.

לצד טרכטנברג ישבו סביב השולחן במכון ון ליר בירושלים חברי הצוות - מנכ"ל משרד ראש הממשלה איל גבאי, ראש המועצה הלאומית לכלכלה פרופ' יוג'ין קנדל, מנכ"לית המוסד לביטוח לאומי אסתר דומיניסיני, ד"ר טלי רגב מהחוג לכלכלה באוניברסיטת תל אביב ופרופ' פנינה קליין, כלת פרס ישראל לחינוך.

האירוע נראה מתוכנן ומתוזמן, אך חברי הוועדה נראו קשובים לדוברים שפנו אליהם. טרכטנברג, גבאי וקנדל אף הפנו שאלות אליהם, ולעתים גם טענות על ההצעות. במהלך הדיון עידכן נציג מטעם הצוות את חבריו על תגובות שהתקבלו מגולשים באתר האינטרנט, שהוקם לשיפור הקשר עם הציבור.

בתחילת הדיון אמר טרכטנברג כי הוא "נרגש מהמפגש. באנו להקשיב לציבור. אם נשכיל לעשות זאת נכון כל האנשים ירוויחו. אולי נשמע דברים שלא חשבנו עליהם קודם. אנחנו מאמינים שהצעות מהציבור חיוניות לגיבוש המלצות. זהו ניסוי בזמן אמת, ולכן אני מבקש מכולם אורך רוח. זו לא תוכנית ריאליטי מבוימת היטב, אלא המציאות הישראלית במיטבה".

"לא נשאיר חובות לנכדים"

בסיום הדיון התייחס טרכטנברג לשאלה שהופנתה אליו מגולש באינטרנט בנוגע לעמדתו ביחס לשמירה על מסגרת התקציב. "מלבד השיקולים שנוגעים ליציבות המשק, אם אנחנו רוצים להעצים את השירותים החברתיים, צריך להביא את המשאבים ממקומות אחרים. זה העניין בשינוי סדר העדיפויות. המשאבים במשק מוגבלים. אפשר להטיל עוד מסים, אבל זו לא הנקודה. אפשר להגדיל לאורך זמן את ההוצאה הציבורית, אבל באופן מדוד וביחס למצב המשק", אמר טרכטנברג.

"יש חוב לאומי כבד שאנחנו מורישים לילדים והנכדים שלנו. אם נגדיל את ההוצאות אנחנו עלולים להטיל גם את הנטל הזה על הילדים והנכדים שלנו, ואני לא מוכן להטיל על ילדי את התשלום עבור העודפים שאנחנו צריכים היום".

קנדל התייחס גם הוא לנושא ואמר "קל מאוד להגדיל מסים ואת ההוצאה הציבורית, אבל אנחנו עומדים מול מצב לא ברור. אם בעתיד תהיה ירידה בהכנסות ממסים בעקבות המשברים בעולם, הגירעון יגדל. אם לא נשמור על הכללים אנחנו עלולים להתמודד עם בעיות אחרות כמו אלה שביוון - אבטלה של 10% וקיצוץ דרסטי בשירותים הציבוריים".

לאוטמן אמר: "אין יותר מעמד ביניים בישראל. יש מעמד עליון. אחר כך יש כמה אנשים שמתקשים להתפרנס, ועוד חמישה עשירונים נמוכים שעדיין לא הגיעו להפגנות, אבל אי אפשר להתעלם מהם".

"לא עולה על הדעת שברעננה ילד יקבל 70% כספי ציבור יותר מאשר ילד בשדרות, וזה עוד בלי שמביאים בחשבון מה שההורים ברעננה נותנים לילדיהם לשיעורים פרטיים", אמר לאוטמן. "יש רק דרך אחת להתמודד עם הפערים, והיא להשקיע בחינוך".

פירון אמר כי לפי נתוני OECD, הגידול בתקציב החינוך בישראל לפי תלמיד היה הנמוך ביותר לעומת המדינות המערביות. בנוסף הוא הציע ליצור מנגנון של אפליה לטובה בחלוקת תקציבים של תלמידים מרקע סוציו-אקונומי נמוך. לדבריו, מדיניות התקצוב הדיפרנציאלי של משרד החינוך באה לידי ביטוי כיום בפער של כ-3% בתקציבים לרשויות המקומיות. בנוסף, פירון הציע ליישם את חוק חינוך חובה חינם מגיל 3.

לאוטמן ציין כי "יש יישובים בישראל שבהם אחוז מקבלי הבגרויות נמוך מ-20%. זו בושה, כמה שאני יותר יורד לפרטים אני יותר מתבייש". לאוטמן התייחס גם למצב הביטחוני וטען כי אסור להשתמש בו כתירוץ להזנחת המצב החברתי "אם מנהיג לא יודע לטפל ביותר מנושא אחד - הוא לא מנהיג", אמר.

"בעלי הדירות בחו"ל - ואנחנו באוהלים"

"הפערים בחברה נפתחים באופן מסוכן ומדאיג", אמר ניר גינוסר, מרצה למתמטיקה ופעיל בעמותת תמורה. לדבריו, "הנתונים שמוצגים לציבור על ידי נציגי הממשלה מוטים ומטעים. הממשלה מתייחסת לנתון הממוצע כאילו מדובר על הרוב, אבל הרוב בכלל לא מגיעים לשכר הממוצע. העשירונים התחתונים מוחלשים באופן משמעותי. מספר הילדים העניים הוא תעודת עניות לכל ממשלות ישראל".

גינוסר המליץ לוועדה להגן בחוק על שוכרי הדירות באמצעות הקמת רשות שתאשר אם הדירות שמוצעות להשכרה עומדות בתנאים בסיסיים, תקבע מחירון שכירות לדירות ותמסה באופן אגרסיבי מי שיחרוג ב-10% ממחיר המחירון. בנוסף, גינוסר הציע לעגן שכירות במשך שלוש שנים לפחות.

בנוסף, הוא הציע להגדיל באופן משמעותי את המיסוי על דירות ריקות ומבנים נטושים ולהתייחס לבעלי מספר דירות מושכרות כחברה מבחינת מסים. "אם המיסוי עובד על המעמד הבינוני, הוא יכול לעבוד גם על בעלי ההון. הם לא יברחו לחו"ל, ואם הם לא ציוניים ויחליטו ללכת - אפשר להסתדר גם בלעדיהם".

טרכטנברג התנגד להצעתו של גינוסר לא לאפשר לתושבי חוץ להחזיק דירות בישראל לתקופה ארוכה. "לא יכול להיות שאנחנו נושאים בנטל המס ובעצם משמשים כעיר מקלט עבורם. כשהם בחו"ל - אנחנו באוהלים", אמר גינוסר. בתגובה אמר טרכטנברג: "מדינת ישראל היא מדינת העם היהודי, וצריך להיזהר מאמירות כאלה". קנדל התייחס להצעתו של גינוסר ואמר כי היא תביא לירידה בכדאיות בהשכרת דירות "ההצעה שלך אפשרית, אבל היא תהרוג את שוק הדיור", טען קנדל.

רק שלוש תוכניות מתאר לערבים

שלומית מקס, עובדת בחברת נדל"ן מאשקלון, תיארה את מצוקות ערי הפריפריה. "הדיור בפריפריה הוא לא בר השגה. 60% מהתושבים משתכרים פחות מקו העוני ו-30% מהם במצב גרוע עוד יותר. שמעתי בתקשורת שההצעות שלנו לא ברורות. יש לנו בעיה, ואנחנו פונים לממשלה. יש בממשלה אנשים שנבחרו לטפל בבעיות. או שהם קשיי הבנה או שהם מנותקים מהמציאות", אמרה מקס.

עו"ד קייס נאסר, ממרכז דיראסאת למשפט ומדיניות באוניברסיטה העברית בירושלים, התייחס לבעיות הדיור במגזר הערבי. "קיימת מצוקה קשה ומחסור אדיר בדיור במגזר הערבי, שמתעצמת משנה לשנה. יש גם הריסות מבנים מסיבית ביישובים ערביים. גם התכנון תקוע בשל היעדר תשתיות. מרבית הבנייה המבוקשת היא על קרקעות פרטיות, אבל אי אפשר לבנות עליהן כי אין תוכנית מתאר. גם אם יש תוכנית, אי אפשר לפתח אותה כי אין תשתיות".

לדבריו, רק 25% מקרקעות המדינה ביישובים הערביים נוצלו לדיור ציבורי, ומתוך 71 תוכניות מתאר שתוכננו בהחלטת הממשלה ממארס, רק שלוש התייחסו למגזר הערבי.

פרופ' אליס ברזיס, מנהלת מרכז עזריאלי למדיניות כלכלית באוניברסיטת בר-אילן ולשעבר ראש מחלקת המחקר של בנק ישראל, אמרה כי בתחום הדיור יש להתמקד במצב הצעירים במעמד הביניים, והמליצה לוועדה לבחון פתרון לבנייה מהירה של מבני דיור ארעיים המבוססים על מכולות שיומרו למגורים. לדבריה, מבירור שביצעה ניתן יהיה לבנות בתוך חצי שנה 1,000 דירות לצעירים שיושכרו ב-700-1,000 שקל, כשמחיר כל דירה הוא 120 אלף שקל.

"הגורם המשפיע ביותר על צמיחה הוא נורמה חברתית. הטייקונים והצריכה הראוותנית שלהם עשו לא טוב למדינה. חתונה ב-7 מיליון שקל זו שערורייה", אמרה ברזיס. "מצד שני, גם חתונה ב-200 אלף שקל זו שערורייה. צריך להפסיק עם זה ולחזור להיות עם הספר, ולא עם המותגים".

הפריפריה מתרחקת מהמרכז

רינת שניידובר, ממקימי קבוצת הפייסבוק למען זכויות העצמאיים, אמרה: "באחרונה התברר לי שאני מופלית לרעה. גיליתי שאין לי דמי אבטלה למרות שאני מפרישה מהמשכורת שלי לביטוח לאומי. בהתחלה לא האמנתי שזה נכון. גם דמי הלידה שלי מחושבים בצורה מעוותת, ואם אעבוד עד גיל זיקנה לא אהיה זכאית לפנסיה מלאה. אני עובדת במשרה מלאה, אבל למדינה יש יחס חשדני כלפינו כאילו אנחנו נוכלים שמנסים להתעשר על חשבונה".

רו"ח שמוליק אלגרנטי דיבר בפני הוועדה על "הכלכלה השחורה", שנובעת בין היתר מהעלמת מס. לדבריו, היקפה של כלכלה זו מסתכם בכ-22% מהתמ"ג בישראל. "מדובר בסכום עתק. יש לפתח מהלך שיעודד נישומים לדווח ברצון על הכנסות, ומאידך הענשה מחמירה. כדי שהמהלך יעבוד צריך לתת גם את המקל וגם את הגזר".

צביקה דוידי מירושלים דיבר על הצורך בהגברת התחרותיות והתמקד בענף המלט, עליו חולשת חברת נשר. "הקשר בין החברה לממשלה יצר חסמים שמנעו את פתיחת השוק ליבוא, וכך נשמר מעמדה, בין היתר, באמצעות מניעת הקמת מתקנים לפריקת מלט בנמלים, החיוניים לפתיחת השוק ליבוא. לכן, מחיר המלט בישראל גבוה בכ-30% בממוצע ממחירו במדינות השכנות לנו. מחיר המלט משפיע על כ-10% מעלות בניית הדירה, ופתיחת השוק לתחרות עשויה לחסוך כ-350 מיליון שקל בשנה".

לדברי דרור גרשון, מנהל עמותת מרחב, "המצב כיום הוא תוצאה של מדיניות תכנון בנייה מיושנת שלא ראתה את הנולד ולא למדה מהניסיון בישראל ובעולם. מדיניות התכנון מעולם לא פעלה על פי חזון של תכנון ל-11 מיליון תושבים שירצו לחיות כאן בכבוד בשנים הקרובות, על פי הגידול הטבעי. זו מדיניות שמעודדת קיטוב בין הפריפריה למרכז".

לדברי גרשון, יש לפתח את הערים בפריפריה ולבנות בהם 200 אלף דירות בעשור הקרוב. לדבריו, "ככל שהצפיפות גבוהה יותר ויש יותר אנשים בעיר, יש יותר פעילות כלכלית ויותר תעסוקה. הפריפריה מתרחקת מהמרכז כי אין בה מספיק הזדמנויות, ולכן יש נהירה לתל אביב".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#