יחימוביץ': "עשרה אנשים שולטים על שוק האשראי, שוק ההון, שוק העבודה ואמצעי התקשורת" - מדורים - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

יחימוביץ': "עשרה אנשים שולטים על שוק האשראי, שוק ההון, שוק העבודה ואמצעי התקשורת"

המתמודדת על ראשות מפלגת העבודה: "לטייקונים הישראלים יש תפיסה מוסרית מאוד משובשת שייחודית להם; הם לא מכירים במה שהמדינה והאזרחים עשו למענם"

87תגובות

"אני לא שותפה לשירה העולה שאומרת שמונופול הוא הרסני וקטלני. מונופול בנסיבות מסוימות יכול להיות טוב", כך אומרת חברת הכנסת שלי יחימוביץ', המתמודדת על ראשות העבודה, בראיון במוסף הארץ.

יחימוביץ' מתייחסת בראיון לחלקים בספרה החדש, "אנחנו", אשר מתייחסים לטייקונים: שרי אריסון, נוחי דנקנר, לב לבייב וחבריהם, אותם אנשים שבחסות המהפכה משמשים כיעד של המפגינים ושל נתניהו כאחד.

הטייקונים צריכים להיות היעד עכשיו באופן אמיתי?

"בוודאי שכן. אני בעד פרסוניפיקציה של הדיון על הנושא. אני חושבת שהיעדר הפרסוניפיקציה וההסתתרות מאחורי חברה ציבורית שנסחרת בבורסה, גורם לשיבוש מוסרי ומתיר בעצם לפרסונות, בשבתם כתאגידים, לעשות מעשים שהם לא מוסריים. אם אדם פרטי היה עושה אותם, הם היו נחשבים פליליים ממש. לא מדובר ב-100 אלף מאבטחים שמשתכרים 20 שקל לשעה, ואין להם שם ואין להם פנים. אלא סך הכל ב-10 אנשים פחות או יותר ששולטים גם על המשק, גם על שוק האשראי, גם על שוק ההון, גם על עולם העבודה, גם על התודעה - באמצעות שליטה באמצעי התקשורת, בין אם כבעלים ובין אם כמפרסמים - וגם על המערכת הפוליטית. יש כאן פגיעה אנושה בדמוקרטיה".

מה מסוכן באדם כמו יצחק תשובה שאומר כי הוא עלה משולי החברה למעמד של איל הון בעשר אצבעותיו?

מוטי קמחי

"אני כופרת בתזת עשר האצבעות. יש קבוצה גדולה של בעלי הון שעשו את הונם במו ידיהם לכאורה, אבל הם לא עשו את זה בעשר אצבעותיהם. הם עשו את זה בזכות מערכת החינוך הממלכתית שהעניקה להם חינוך טוב במסי הציבור, הם עשו את זה הודות למערכת בריאות מצוינת, שהיתה בישראל עד לפני זמן קצר. הם עשו את זה הודות לכוח העבודה של אלפי אנשים אחרים, שעבדו למענם, הרוויחו מעט והגדילו את הונם. התפיסה של 'עשיתי את הוני בעשר אצבעותי והוא שייך לי ורק לי', זאת תפיסה מוסרית מאוד משובשת, שאגב, מאוד ייחודית לטייקונים ישראלים. אתה רואה בטקסטים, גם של וורן באפט וגם של ביל גייטס, שהם אחוזי הכרת תודה אותנטית לחברה על כך שהיא סייעה להם להתעשר. לכן האנשים האלה, באפט וגייטס למשל, לוחמים למען מס ירושה. הם הלובי הכי חזק לטובת מס ירושה".

היית מצפה שנוחי דנקנר ותשובה יתנדבו לחלק חלק מירושתם העתידית?

"חד משמעית כן, והייתי מצפה מהם לא לייצר שיח חברתי מזויף באמצעות פילנתרופיה מפוקפקת, שגם היא נשענת על כספי ציבור. הרי הכסף שהם תורמים, חותמים עליו וממנפים אותו ליחסי ציבור אינסופיים, הוא לא כספם שלהם שהם הוציאו מכיסם. זה כסף של הציבור, שמושקע באג"ח ובמניות, בקרנות הפנסיה ובקופות הגמל, בחברות שבשליטתם. לכן מדובר כאן במנגנון מאוד מזויף, מאוד שקרי, שנועד בעצם להכשיר את הקרקע ולייצר יחסי ציבור טובים למעשים שהם מאוד-מאוד לא הגונים ולא מוסריים".

את יכולה לתת עוד דוגמאות להתנהגות בלתי מוסרית של טייקונים ישראלים?

אלון רון

"כשאיי-די-בי של נוחי דנקנר בלעה לתוכה את גנדן המפסידה, ובעצם במקום שדנקנר ישלם את החובות מכיסו, הציבור שילם, משלם, עד היום את החובות האלה. תראה, יש שורה של התנהגויות שהיו נחשבות בלתי מוסריות לו אדם יחיד היה עושה אותן. כשלבייב עושה תספורת למשקיעים ובמקביל בונה את הבית היקר ביותר בתולדות בריטניה, שעשוי צפחה וזהב ואלוהים יודע מה, יש כאן שיבוש מוסרי מאוד עמוק. או אילן בן דב: ממה נובע כישרונו הגדול? הוא לא בנה שום דבר. הוא לא בנה מפעל, הוא לא הקים מכונות, הוא לא סיפק עבודה לאנשים, הוא לא תעשיין, הוא לא סטף ורטהיימר והוא לא דוביק לאוטמן, והוא לא אדם שבנה משהו ויצר משהו בארץ ישראל. כישרונו היחיד הוא בעצם היכולת שלו לגרום לשוק ההון לאפשר לו לגייס עוד ועוד כסף מהציבור. ולכן אני אומרת, אדם שלא עמד במחויבות שלו, פשוט צריך למנוע ממנו לגייס עוד כסף מהציבור".

מ-2006, הרגע שנכנסת לכנסת, ועד היום, האם ראית את הכוח הזה של ההון מצליח להבקיע דרך במסדרונות הכנסת, ברגולציה, בפוליטיקה?

"כל הזמן. ראיתי את זה מהשנייה הראשונה. דוגמה: כימיקלים לישראל, השייכת לאחים עופר, כשהאוצר עשה דבר נכון והחריג את כימיקלים לישראל מהטבות המס של הפריפריה, מהסיבה הפשוטה שאת ים המלח אי אפשר לקחת ולהעביר לסין, אז היתה מלחמה אדירה של כימיקלים לישראל. המלחמה כללה צבא שלם שמעך את חברי הכנסת, ואפשר היה לראות שחברי הכנסת באו מתודרכים על פיו".

זו תופעה נפוצה?

עופר וקנין

"יש דרך נורא ברורה, כשאתה נכנס לוועדה כלכלית, לדעת אם מדובר בנושא שהוא שייך לחלקים גדולים מהציבור ומשפיע על גורלם, או אם מדובר בנושא של אדם אחד רב כוח - מידת הצפיפות בוועדה. אם אתה נכנס לוועדה ואתה רואה דיון שגרתי, לפעמים מפוהק, אתה יכול להבין למשל שמדובר בסוגיית הדיור הציבורי נניח. אם אתה לא מצליח להיכנס לחדר הוועדה, ואתה מזהה ריגוש עצום באוויר, סדרנים מכניסים כיסאות כי אין מספיק מקומות ישיבה, לוביסטים מתרוצצים אנה ואנה ושומרים מקומות לבוסים שלהם, שפע של עורכי דין ומומחים מטעם ששירותיהם נשכרו, אתה יכול לנבא בוודאות שמדובר באינטרס של בעל הון אחד. אתה רואה לפעמים דיון מאוד עמוק ומאוד יסודי, שנכנס אל תוך הלילה, ואנשים מתווכחים, לומדים ומגיעים למסקנות, ואז פתאום מגיע רגע ההצבעה, הדלת נפתחת, וחברי כנסת שלא השתתפו בדיון אפילו דקה אחת נכנסים, לפעמים נהדפים קלות בידי לוביסט, ופשוט מצביעים את דבר שולחם. זו תופעה שהיא בלתי נסבלת, תופעה מגונה".

יש עוד דוגמה לסיוע של פוליטיקאים בכירים לטייקונים?

"אני מזכירה בספר שבמאבק נגד הפרטת בית הסוהר ומסירתו ללב לבייב, בשלב מסוים, יו"ר הכנסת אז דליה איציק והיועצת המשפטית של הכנסת נורית אלשטיין גילו מעורבות מאוד מאוד אגרסיבית כדי לגונן על אקט ההפרטה. דוגמה נוספת: נוחי דנקנר ביקש למכור 60 אחוז ממכתשים אגן לכימ-צ'יינה הסינית. יזמתי דיון בוועדת כספים, כולם הצטרפו אלי. היה קול אחיד נגד העברת הבעלות לסינים כי היה ברור שהמשמעות היא גזירת דינם של עובדי החברה. אין לסינים שום סיבה להעסיק עובדים שמשתכרים שכר ממוצע במשק, כשהם יכולים להעסיק עובדים ב-2 דולר ליום. חד משמעי. בתחילת הדרך, כל ראשי הרשויות המקומיות וחברי הכנסת היו איתי. ואז כשהתחיל הדיון, ראית שפתאום הפורום כולו עבר המרה מוחלטת".

נשארת לבד?

"כן, כמעט לבד, נדמה לי שרק ג'ומס היה איתי. מהרגע שבו הדיון נקבע ועד שהגענו לדיון, טופלו כל חברי הכנסת בזה אחר זה. גם ראשי הרשויות, לצערי, שהיו בהתחלה מאוד נכונים לקרב, באו מאוד מפויסים. תיכנס לפרוטוקול, תראה את הדוברים, איזה דברי שבח והלל הם השמיעו על נוחי דנקנר. אחרי הדיון, סיפר לי ירח, עוזרו של יו"ר הוועדה משה גפני, שהוא ישב עם כמה ראשי רשויות, שדיברו בינם לבין עצמם איך בסופו של דבר, כשהם צריכים עזרה, רק נוחי דנקנר עוזר להם. אחד סיפר איך דנקנר נתן לו מיליון וחצי שקל למגרש כדורסל, ואחר סיפר איך הוא קיבל ממנו 750 אלף שקל כסיוע למתנ"ס שלו. אתה פשוט רואה את השיטה במערומיה. ואז, באמצעות התרומה הזאת, שמגיעה מהכיס שלנו, דנקנר מקבל לגיטימציה לבצע מהלך שהוא כל כך הרסני בסופו של דבר לחברה הישראלית כולה. וזאת השיטה".

כשנוחי דנקנר ביקש למזג את מפעל נשר להנסון וליצור מונופול מלט את תמכת בעניין. אמרת אז בוועדת הכספים: מונופול יכול להיות לעתים גם דבר טוב.

"נכון. חד משמעית. קודם כל אני לא נגד מונופול. אני לא שותפה לשירה העולה שאומרת שמונופול הוא הרסני וקטלני. מונופול בנסיבות מסוימות יכול להיות טוב. אני לא שייכת לזרם שאומר שמונופול זה רע, ביזור זה טוב. אגב, אין לי שום בעיה עם זה, שיהיה מונופול ממשלתי. חברות חשמל שהופרטו ברחבי העולם - ההפרטה הזאת התגלתה ככישלון נורא".

כל מונופול הוא רע, בוודאי מונופול פרטי. זו אקסיומה.

"לא נכון. אם מונופול פרטי נשבר לטובת היצף של יבוא מבחוץ ואנחנו נהיה מוצפים סחורה זולה שיוצרה בטורקיה או בסין, ואני אראה מפעלים ישראליים קורסים ומטה לחמם של אנשים נגדע - ובהינתן העובדה שגם התעשייה המקומית היא מוטת יצוא ומגבירה את הצמיחה והיא תורמת למשק כולו - ברגעים כאלה אני אגן על המונופול בלב שלם".

תמכת באופן גורף בוועדים החזקים במשק, היית בת ברית של יו"ר ההסתדרות עופר עיני, חביבם של אנשי ההון.

"בכל מדינה נורמלית האיגודים המקצועיים הם חלק בלתי נפרד ממאבק, החשיבות של האיגודים היא עצומה לעצירת התהליך של מעבר ההון מהרבים למעטים, ואני מתנגדת בתקיפות לפגיעה בהם. זכות ההתארגנות נקנתה בדם בארצות הברית ובאירופה. היום אנחנו ברגרסיה ואחד התפקידים שלי הוא לעצור אותה. אם תפריט את הכל, כולם יהיו אבק אדם. אם תפריט את חברת חשמל, במקום 10,000 עובדים שהם מעמד ביניים והנהלה שמקבלת שכר לא מאוד גבוה, תקבל 10,000 עובדי קבלן ב-21 שקל וארבע אגורות לשעה, ומשפחת עופר אחת שחוצבת את הונה ממשאב ששייך למדינה. זה תפריט שאני אלחם נגדו".

ומה לגבי ההסתדרות ועיני?

"אנשים אוהבים לעשות פרסונליזציה. בתור מי שיש לה דוקטור בהסתדרות, עוד מימי כעיתונאית, ההסתדרות תמיד היתה קורבן להשמצות. יש בזה משהו התאבדותי. ההסתדרות היתה קורבן אופנה בהפרטת חברת העובדים - ואז זרקו 30 אלף עובדים הביתה וכולם מחאו כפיים לבני גאון הגאון ז"ל שכבר הספיק להתחרט על המהלך הזה. ההסתדרות היתה קורבן אופנה כשחיים רמון הפריד בין תשלום לקופת חולים לבין תשלום לאיגוד עובדים, וכולם מחאו כפיים בגלל אותו יחס התאבדותי להסתדרות. ומה קרה? 70 אחוז מהעובדים במשק נשארו בלי מעטפת הגנה! אני לא מוכנה להיות חלק מהאופנה הזאת שמשרתת את נתניהו, את נחמיה שטרסלר, את ד"ר עומר מואב ואת כל אלה שעבורם איגוד מקצועי הוא קללה".

לראיון המלא באתר הארץ



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#