הביטוח הלאומי: עלייה בעוני בקרב משפחות עובדות, ילדים וקשישים; נתניהו: "מברך על ההישגים"

בביטוח הלאומי, שנמצא כיום באחריות ראש הממשלה בנימין נתניהו, ניסו לטשטש את הנתונים על הגידול בעוני ■ מצבו של מעמד הביניים הורע בשנה שעברה - וחלקו זלג לעוני

ליאור דטל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
נתניהו באירוע הדלקת נרות חנוכה בתל אביב, שלשום
נתניהו באירוע הדלקת נרות חנוכה בת"אצילום: תומר אפלבאום

שיעור העוני בישראל נותר גם ב–2018 מהגבוהים ביותר במדינות המפותחות, ודו"ח העוני שפירסם היום (שלישי) המוסד לביטוח לאומי "מצביע על מצב חברתי־כלכלי של דריכה במקום", לפי ניתוח שהוסיף לדו"ח פרופ' דניאל גוטליב, סמנכ"ל המחקר והתכנון בביטוח הלאומי.

שיעור העוני בישראל גדל ב–2018 בקרב ילדים (שכ–30% מהם עניים) וקשישים (18.8% מהם עניים). באשר לשיעור העוני הכללי (בקרב נפשות) — הוא טיפס ל–20.4%, אם לא כוללים בחישוב את מזרח ירושלים (ראו להלן), או לכל היותר נותר ללא שינוי (21.2%) אם כוללים את מזרח ירושלים. גם שיעור העוני בקרב משפחות שבהן שני בני הזוג מועסקים עלה.

חלקו של מעמד הביניים בהכנסות במשק הצטמק — בגלל זליגה למעמד הנמוך — והאי־שוויון בחלוקת ההכנסות גדל בראשונה זה שנים. גם שיעור העוני בקרב ילדים בישראל נותר כמעט הגבוה ביותר ב–OECD — יותר מבצ'ילה ובמקסיקו; רק בטורקיה שיעור העוני בקרב ילדים גבוה יותר. גם שיעור העוני של הקשישים עלה לרמה הגבוהה ביותר שנמדדה מאז 2013.

ב–2014 הוגשו לממשלה מסקנות הוועדה למלחמה בעוני, שהוקמה על ידי ראש הממשלה, בנימין נתניהו, אך מרבית המסקנות לא יושמו, והממשלה לא יישמה את ההמלצות להעמיד יעדים לצמצום העוני ולהקים גוף ממשלתי שיעמוד בראש המאמץ.

עוני בתל אביב. למצולמים אין קשר לנאמרצילום: מגד גוזני

הדו"ח שפורסם היום מתייחס ל–2018. בשנה זו הצטרפו למעגל העוני כ–110 אלף ישראלים (לא כולל מזרח ירושלים), ומספר התושבים העניים הסתכם בכ–1.67 מיליון. מספר הילדים מתחת לקו העוני גדל בכ–66 אלף — ל–773 אלף. כ–446 אלף משפחות בישראל חיו בעוני.

הטיה בנתונים

בדו"ח העוני שפורסם, נאלץ הביטוח הלאומי לכלול שני מערכי נתונים שונים, ולעתים סותרים, על העוני בישראל — בגלל בעיה סטטיסטית שהתגלתה בנתונים על אוכלוסיית מזרח ירושלים. לפי הביטוח הלאומי, הבעיה נובעת מדגימה חסרה של תושבי מזרח ירושלים בסקר משקי הבית של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס) ב–2018 — שבו נדגמו 87 משקי בית בלבד במזרח ירושלים, לעומת 144 ב–2017. סקר הלמ"ס הוא הבסיס לדו"ח העוני של הביטוח הלאומי. לפי דו"ח העוני, נתוני הלמ"ס מעניקים "ייצוג חסר וכנראה מוטה" למזרח ירושלים, שם מתגוררים 4% מתושבי ישראל ו–2.5% ממשקי הבית בה.

הרכב האוכלוסייה במזרח ירושלים ומאפייניה לפי הסקר מ–2018 היו שונים מאלה שהיו מוכרים מהעבר, ולמרות זאת "נופחה" כל תצפית ממזרח ירושלים כדי להשיג ייצוג של האוכלוסייה לפי גודלה. לאחר התלבטות, הוחלט בביטוח הלאומי לכלול בדו"ח העוני את נתוני מזרח ירושלים, בין השאר מתוך הערכה — המתבססת על השוואה לנתונים מנהליים — כי גם הנתונים מסקר משקי הבית מ–2017 היו מוטים, וכי נתוני 2018 עשויים להיות תיקון מסוים.

אם כוללים את אוכלוסיית מזרח ירושלים בנתוני העוני, מתקבלת ירידה בשיעור העוני בקרב משפחות, מ–18.4% ב–2017 ל–18% ב–2018. בניכוי מזרח ירושלים, מתקבלת דווקא עלייה — מ–17.4% ל–17.5%.

שיעור העוני בקרב נפשות לא השתנה לעומת 2017 אם כוללים את מזרח ירושלים (21.2% בכל אחת מהשנים), אבל עלה בניכוי מזרח ירושלים (מ–19.4% ל–20.4%). בבדיקת שיעור העוני בקרב ילדים, ניכרת עלייה בשני המקרים — עלייה מ–29.6% ל–30% עם מזרח ירושלים, ועלייה חדה אף יותר בלי מזרח ירושלים, מ–27.1% ל–29.1%.

ההשפעה החריגה של מזרח ירושלים על הנתונים נובעת משיעור העוני החריג הנמדד בה. יחד עם תושבי מזרח ירושלים, חיים בישראל יותר מ–1.8 מיליון עניים, ובהם כ–842 אלף ילדים.

לפי הדו"ח, "ההטיה הטכנית" הקשורה בדגימת האוכלוסייה במזרח ירושלים היא כנראה הסיבה המרכזית לירידה בשיעור העוני בקרב משפחות. עם זאת, כמה שעות לאחר פרסום הדו"ח, פירסם הביטוח הלאומי הבהרה שלפיה למרות הבעיות במדגם במזרח ירושלים, הוא משקף "באופן סביר", על סמך בדיקות נוספות שביצע הביטוח הלאומי, את האוכלוסייה במזרח העיר. לכן, אמרו בביטוח הלאומי כי "אין לשלול" את הממצא על "ירידה מסוימת בשיעור העוני בקרב כלל המשפחות".

בלמ"ס סירבו להתייחס לדברים.

שיעור העוני גבוה במיוחד בירושלים

ממצא מטריד במיוחד בדו"ח העוני הוא המשך העלייה בשיעור העוני בקרב משפחות שבהן שני מפרנסים לפחות. בניכוי מזרח ירושלים, כ–5.6% מהמשפחות האלה חיות כיום בעוני, לעומת 5% ב–2017, ו–4.9% ב–2016. אם כוללים בנתונים את מזרח ירושלים, שיעור העוני במשפחות כאלה עלה מ–5.2% ב–2016 ל–5.4% ב–2017, ואז נסוג מעט ל–5.3% ב–2018.

שיעור המשפחות הערביות העניות עלה ל–44.2% לעומת 42.6% ב–2017. שיעור המשפחות החרדיות העניות ירד מעט, ל–43.2% — לעומת 43.6% ב–2017. שיעור עוני גבוה במיוחד נרשם בעיר ירושלים (36.5% מהמשפחות ו–38.4% מהילדים עניים), במחוז הצפון (27% מהמשפחות ו–38% מהילדים עניים), וכן במחוז הדרום (22.8% מהמשפחות ו–29.8% מהילדים חיים בעוני). במחוז המרכז 9.9% מהמשפחות ו–14.2% מהילדים עניים.

מנתוני הביטוח הלאומי עולה כי אם יחידנית, אפילו לילד אחד, תחיה בעוני גם אם תעבוד במשרה מלאה בשכר המינימום. משפחות שבהן שני בני הזוג עובדים במשרה מלאה בשכר המינימום יהיו עניות אם יש בהן יותר משני ילדים.

האי־שוויון מטפס

העוני בישראל נמדד לפי המקובל בעולם — לפי הכנסות התושבים, ובאופן יחסי. קו העוני נקבע על 50% מההכנסה החציונית, תוך תִקנון לפי גודלו של משק הבית. קו העוני למשפחה בת ארבע נפשות היה 9,199 שקל ב–2018, ומשפחה שדיווחה על הכנסות נמוכות יותר נחשבת ענייה.

ב–2018 חלה התפתחות מדאיגה באי־שוויון בחלוקת ההכנסות בישראל, הנחשב ממילא לגבוה בהשוואה למדינות המפותחות. לאחר מגמת ירידה ארוכה, האי־שוויון לפי מדד ג'יני טיפס — גם כשמודדים את הכנסות משקי הבית מעבודה לפני תשלומי מסים והעברת קצבאות, וגם במדד שמתייחס להכנסה הפנויה של משקי הבית. מאז 2006, האי־שוויון לפי ההכנסה הפנויה ירד ב–4.3%, אבל ב–2018 הוא גדל ב–1.1% בתוך שנה אחת.

בביטוח הלאומי הסבירו את העלייה באי־שוויון בירידה בהכנסות מעמד הביניים והטבה במצב הכלכלי של המשפחות במעמד הגבוה. חלקו של מעמד הביניים בישראל (זה שהכנסותיו 75%–200% מההכנסה החציונית) בהכנסות במשק ירד מ–60.8% ב–2017 ל–60.1% — עקב הידרדרות כלכלית ומעבר של חלק ממעמד הביניים למצב של עוני או לסיכון לעוני. לעומת זאת, חלקו של המעמד הגבוה בהכנסות עלה באופן משמעותי מ–7.6% ל–9.6%.

בביטוח הלאומי הסבירו כי מאמצי הממשלה לעידוד התעסוקה לא הועילו לצמצום העוני, בגלל שהמדיניות הממשלתית לצמצומו — באמצעות מדיניות מסים ותשלומי קצבאות — חלשה בהשוואה למקובל במדינות המערב. לדברי גוטליב, אמנם שיעורי העוני בישראל ירדו בין 2009 ל–2013, אבל מאז הם מדשדשים ברמה גבוהה — מבחינה היסטורית ובינלאומית. "מאז הצטרפות ישראל ל–OECD ב–2009, מצב העוני לאחר התערבות המדינה, באמצעות מס פרוגרסיבי ותשלומי קצבאות, לא ממש השתפר, אלא נשאר בין הגבוהים ביותר בהשוואה בינלאומית", כתב גוטליב. "בקרב ילדים המצב אף החמיר".

גוטליב הוסיף כי היעדר ההתקדמות בטיפול בעוני מטריד נוכח פעולות שנקטה הממשלה שהיו אמורות לשפר את המצב, כגון העלאת שכר המינימום, תשלום מענק העבודה (מס הכנסה שלילי) והגדלת קצבאות הנכות. מדבריו עולה כי ההסבר לכך נעוץ בין השאר בכך שהקצבאות בישראל נמוכות, ואף נשחקות — מפני שהן צמודות למדד המחירים לצרכן ולא לרמת החיים במשק. מאמצי הממשלה לצמצום העוני, כותב גוטליב, "מתגמדים ביחס למאמצים המקובלים במדינות מתוקנות".

מטשטשים את הממצאים

בהודעה שפירסם הביטוח הלאומי לרגל צאתו לאור של דו"ח העוני, נראה כי נעשה ניסיון לטשטש את הממצאים על הגידול בעוני. הביטוח הלאומי מצוי באחריות משרד הרווחה — ובתיק הרווחה החזיק בחודשים האחרונים נתניהו. ההודעה שפורסמה התמקדה בירידה בשיעור העוני בקרב משפחות, ונכתב בה כי הדו"ח מציג "מגמות חיוביות", וכי בביטוח הלאומי מעריכים כי בנתוני 2019 יחול שיפור.

ההודעה כללה גם את התייחסות נתניהו, שמסר כי הוא "מברך על ההישגים ועל מגמות השיפור המשתקפים בדו"ח" וכי הוא "מחויב להמשיך ולפעול לתיקון החולשות". נתניהו הוסיף: "הבאנו לעלייה מהירה בהכנסות בכל פלחי האוכלוסייה. הממשלה קידמה רפורמות חשובות למען הקשישים שעדיין לא באו לידי ביטוי במלואן. נמשיך לצמצם את העוני ולפעול להגדלת קצבאות של אוכלוסיית הקשישים".

מנכ"ל הביטוח הלאומי, מאיר שפיגלר, צוטט בהודעה כאומר: "למרות הנתונים המעודדים, יש עוד עבודה רבה לפנינו. הממשלה מחויבת להשקיע מאמצים לצמצום העוני". שפיגלר אמר כי הביטוח הלאומי תומך בהצמדת קצבאות האזרחים הוותיקים לשכר הממוצע במשק, במקום למדד.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker