הנשים עשו צעד, אבל עדיין לא הגיעו למטרה

בשביל שוויון מגדרי אמיתי צריך לקדם חקיקה בשיטת הריץ' רץ': כל רשימה תכלול אישה אחרי גבר או ההפך

אסנת עקירב
אסנת עקירב
טל אוחנה. ראש מועצת ירוחם
טל אוחנה. ראש מועצת ירוחםצילום: אליהו הרשקוביץ
אסנת עקירב
אסנת עקירב

הבחירות לרשויות המקומיות הסתיימו, ועל אף שהכותרות המפוצצות ניסו לשוות לתוצאות תמונה ורודה בכל הנוגע לשיפור ברמת הייצוג של נשים בפוליטיקה הישראלית, הרי שהדרך לשוויון וייצוג נשי הולם בפוליטיקה הישראלית עודנה ארוכה.

ב-2013 התמודדו 42 נשים לראשות עיר או מועצה ושש נבחרו, בעוד שבבחירות האחרונות התמודדו 68 נשים ו-14 נבחרו. בבחירות 2018 נבחרו 426 נשים לכהן כחברות מועצה, לעומת 327 ב-2013. הנתונים אינם כוללים את מליאות המועצות האזוריות, וכך גם ההשוואה לבחירות 2013. למרות הגידול המרשים לכאורה במספרים, הרי שהייצוג הנשי גדל במעט, מ-13.5% ב-2013 - ל-16.6% ב-2018.

למעשה מדובר בגידול הנובע בעיקר בשל צמיחה דמוגרפית במספר התושבים ברשויות השונות ברחבי הארץ, שהובילה לגידול חברים בהרכבי המועצות. מאיסוף הנתונים עולה תמונה עגומה המעידה על מקומן של נשים בפוליטיקה בישראל, כאשר קרית טבעון ואבן יהודה, שתי מועצות קטנות, הן היחידות מתוך 257 רשויות בישראל שבהן קיים רוב נשי ודחוק במועצה - שבע לעומת שישה ושש נשים לעומת חמישה בהתאמה. שיאניות הייצוג הנשי במספרים מוחלטים הן באר שבע ותל אביב "המתהדרות" בעשר חברות מועצה מתוך 27 ו-31 בהתאמה. מצד שני, ב-68 יישובים בישראל לא תכהן ולו אישה אחת במועצה, בהם בני ברק, אום אל־פאחם, אלעד, ביתר עילית, חצור הגלילית, יבנאל ויסוד המעלה.

ובכל זאת, הגידול במספר הנשים שהחליטו להתמודד בבחירות האחרונות נובע מכמה יוזמות שהתרחשו בו זמנית במהלך חמש שנים לקראת הבחירות וביתר שאת בשנה שקדמה לבחירות: הקמת קואליציה של 24 ארגונים שיזמה עמותת כ"ן, פעילות של איגוד נבחרות ציבור לביסוס מעמדן של חברות מועצה ולעידוד נשים נוספות לרוץ למועצה, קמפיינים לעידוד השתתפות נשים על ידי הרשות לקידום מעמד האישה, מיזם "נבחרות" שמתמקד בשילוב נשים חרדיות בפוליטיקה, לצד יוזמות נוספות.

התוכנית האסטרטגית לחמש השנים הקרובות שמטרתה גידול במספר הנשים שיתמודדו וייבחרו בבחירות לרשויות המקומיות בכל המגזרים, חייבת לפעול בכמה מישורים: ראשית, המסלול החקיקתי; ב-2014 עברה חקיקה שמעודדת ראשי רשימות למקם נשים במקומות ריאליים, אבל במהותה זאת חקיקה מתגמלת ואינה מחייבת בבחינת "חקיקה מי ישורנה". לכן, לאור ניסיון של מדינות כמו צרפת, יש לקדם חקיקה של שיטת הריץ' רץ': בכל רשימה אחרי גבר תהיה אישה ואחרי אישה גבר, וכך יתאפשר שוויון מגדרי אמיתי.

שנית, חיזוק וביסוס פעילותם של ארגונים מכווני קידום נשים למרחב הציבורי. מטרת ארגונים אלה דומה, ולכן יש להמשיך במגמה של יצירת קואליציות ושיתופי פעולה. תוכניות הכשרה דוגמת המדרשה לפוליטיקה, תוכנית מנהיגות וייעוץ וליווי של נשים הן מרכיב משמעותי בהחלטה של נשים להתמודד בבחירות.

מישור נוסף הוא הגברת המודעות הציבורית בדבר חשיבות נוכחותן של נשים במרחב הפוליטי. אין ספק שמרכיב זה חשוב עוד יותר במגזר הערבי, שכולל מספר מזערי של חברות מועצה ובמגזר החרדי שלא קיים בו כלל ייצוג, וזאת בניגוד גמור למדינות מוסלמיות ומדינות עולם שלישי רבות באפריקה שניתן למצוא בהן ייצוג נשי.

המלאכה מרובה והדרך עוד ארוכה לייצוג מכובד של נשים בפוליטיקה הישראלית, אבל מגמת השינוי כבר זרעה את הזרעים על מנת שנוכל בעתיד להצטרף למשפחת העמים הנאורים בכל הנוגע למעמדן ומקומן של נשים בפוליטיקה. לשם כך, כבר מהיום ולאורך חמש השנים הקרובות נדרש לדשן, לעבד ולהשקות את הקרקע עליה תצמח ותתבסס ההנהגה הנשים של ישראל בשלטון המקומי של בבחירות 2023.

הכותבת היא ראש החטיבה למדע המדינה במכללה האקדמית הגליל המערבי

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ