"ישראל היא שיאנית שלילית בתעסוקת בעלי מוגבלויות" - חדשות - TheMarker
תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

"ישראל היא שיאנית שלילית בתעסוקת בעלי מוגבלויות"

רענן דינור ביוזמה להגדלת תעסוקה של אנשים עם מוגבלויות: "אני נגד להעסיק נכים בספירת ברגים בשכר אפסי; אסור לתת לאף אדם את הכותרת שהוא שווה פחות"

6תגובות

איקאה היא לא רק החנות של עם ישראל. איקאה, מתברר, היא גם מעסיק שבחר לשלב בעלי מוגבלויות בעסק שלו. איקאה מעסיקה שמונה עובדים הסובלים מפיגור שכלי בתפקידים טכניים שונים כמו מחסנאים. העובדים מועסקים כולם בשכר מינימום מתואם, הנמוך משכר המינימום הרגיל.

איקאה אינה היחידה. כך, מוקד הטלפונים CALL יכול מעסיק 200 עובדים - כולם בעלי מוגבלויות. להבדיל ממעסיקים אחרים, CALL יכול משלם לבעלי המוגבלויות שכר מלא - שכר מינימום, שמעליו מקבלים העובדים בונוסים - אף שמדובר בעסק עם כוונת רווח.

מתברר שזה יכול להיות משתלם להעסיק בעלי מוגבלויות גם בתנאי שוק רגילים - CALL יכול הוכיחו כי הם חוסכים כסף בהעסקת בעלי מוגבלויות, מאחר שמדובר בעובדים נאמנים ומתמידים. בכך הם מצליחים להתגבר על הבעיה העיקרית של המוקדים הטלפוניים: עזיבה מתמדת של עובדים, שמחייבת את חברות המוקדים הטלפוניים להשקיע עד 20% מתקציבן בהכשרה מתמדת של עובדים חדשים.

"אנחנו עסק שמרוויח", אומר גיל וינש, הבעלים של CALL יכול, "על אף שלהעסיק רק בעלי מוגבלויות זה כרוך בהרבה הוצאות. זה דורש הרבה מאוד התאמות - לדאוג למעברים כפולים ברוחבם במוקד כדי שבעלי כיסאות גלגלים יוכלו להגיע לכל פינה, לוודא שאין סינוור שמפריע לעיוורים - וגם לא מעט סבלנות. למשל, אם יש לנו נכה שאמצעי העזר הטכנולוגי שלו נשבר, וחולפים חודשיים עד שהמכשיר חוזר מהתיקון, אנחנו לא נפטר אותו במהלך החודשיים הללו, על אף שבפועל הוא לא יכול לעבוד.

"מה שמפצה על כך זה גם סיוע חלקי מהמדינה, ובעיקר התפוקות הגבוהות מאוד של העובדים - הם חדורי מוטיבציה כפי שאף עובד באף קול סנטר בישראל אינו חדור מוטיבציה. מבחינתם העבודה אצלנו היא קריירה, כמו שמלצרים באירופה רואים את עבודתם כקריירה, וזה מעניק לנו יתרון תחרותי על פני המתחרים".

CALL יכול היא מקרה יוצא דופן בהיותה מעסיק רק של בעלי מוגבלויות. המקרה הנפוץ יותר הוא של מעסיק המשלב מספר מוגבל של בעלי מוגבלויות, כמו איקאה. רענן דינור, לשעבר מנכ"ל עיריית ירושלים, מנכ"ל משרד התמ"ת ומנכ"ל משרד ראש הממשלה, מצביע על 130 מעסיקים ברחבי ישראל המעסיקים בהצלחה בעלי מוגבלויות.

אלא שזוהי טיפה בים: מתוך 220 אלף מקבלי קצבאות נכות של הביטוח הלאומי, 11% בלבד עובדים - רובם המוחלט במשרות חלקיות, וחלקם בעבודות מוגנות (מפעלים מוגנים המספקים עבודה מיוחדת לנכים בשכר הנמוך משכר המינימום).

ישראל מדירה את נכיה

TheMarker

שיעור תעסוקה של 11% בלבד מהנכים הוא שיא שלילי עולמי - הממוצע במדינות OECD הוא 35%. יש מדינות מפותחות כמו קנדה שבהן שיעור תעסוקת בעלי מוגבלויות מגיע ל-60%. אפילו טורקיה מתגאה בשיעור העסקה של 20% מבעלי המוגבלויות.

איך נהפכה ישראל למדינה שמדירה כך את נכיה - ודנה אותם לכליאה בבית, כשהם תלויים למחייתם בקצבאות הביטוח הלאומי? יש לכך כמה סיבות כלכליות (קצבת הנכות היא גבוהה יחסית וניתן להתקיים ממנה), תרבותיות (אנחנו עם שאינו סובלני לאחר ולשונה) וגם חקיקתיות (בעבר אסר החוק על מי שמקבל קצבת נכות לעבוד).

לפחות בתחום החקיקתי ישראל עברה מהפכה בשלוש השנים האחרונות, כשנחקק חוק לרון, המאפשר לנכים לעבוד ולהמשיך ולקבל קצבאות נכות. יישום החוק, עם זאת, נכשל - מספר הנכים שהשתלבו בשוק העבודה בעקבותיו הוא אפסי.

"הנכים חשדנים", מסביר דינור. "הם חוששים שהממשלה תשלב אותם בשוק העבודה, ובעוד שלוש שנים היא תשנה פתאום את החוק ותשלול את קצבאות הנכות מכל הנכים שיצאו לעבוד. בנוסף, הנכים התרגלו לחיות על חשבון קצבת הנכות. הם התרגלו לחיי תלות - ומאוד קשה להוציא אותם מכך".

בשל הסיבה האחרונה, דינור מאמין כי הטיפול בתעסוקת נכים בישראל צריך להתמקד בנכים הצעירים - נכים שנמצאים עדיין במערכת החינוך (בדרך כלל בחינוך המיוחד), ועוד לא עברו ממערכת החינוך הישר אל זרועותיה החובקות-מנוונות של מערכת הרווחה - או מי שהפכו לא מכבר לנכים בעקבות תאונה, ועדיין לא איבדו את היכולת והרצון להיות עצמאים. לגבי הנכים הוותיקים יותר, דינור מחפש דרכים לסייע גם להם - הגם שהוא מעריך כי סיכויי ההצלחה בקרבם נמוכים יותר.

לטובת אלה וגם אלה, בכל מקרה, יוזם דינור מהלך חדשני של עידוד תעסוקת בעלי המוגבלויות בישראל. לשם כך הוא מנסה ליצור שותפות של כל הגופים שצריכים להיות מעורבים בתעסוקת בעלי מוגבלויות - הממשלה, התאחדות התעשיינים, ההסתדרות, ארגוני הנכים וארגוני המגזר השלישי. "הקמתי שולחן עגול", הוא אומר, "כי אין דרך לקדם את הנושא בלי לרתום את כולם.

"לאחר 18 שנה במגזר הציבורי, מהן שלוש שנים כמנכ"ל משרד ראש הממשלה, יצאתי עם היכרות מעמיקה של השלטון המרכזי על כל רבדיו, ועם הרבה זמן פנוי", מסביר דינור את החיבור שלו לנושא תעסוקת הנכים. "החלטתי לנצל את שני אלה כדי לקדם את נושא תעסוקת בעלי המוגבלויות בישראל".

"הדרת החריגים בישראל - מהגבוהות בעולם"

דינור, יש לומר, הוא נכה צה"ל בשיעור 78%, אבל הוא מכחיש כל קשר בין הדברים. לדבריו, הוא מעולם לא חש נכה ולא נהג כנכה, וגם המיזם שלו עתה אינו נוגע לנכי צה"ל - הם, שמקבלים קצבאות גבוהות (בין אם הם עובדים ואם לאו) ושנהנים גם מקבלה חברתית, לא זקוקים לסיוע. "מקדם ההדרה של החריגים בישראל הוא גבוה מאוד בהשוואה למדינות אחרות בעולם. אף שאצלנו יש הרבה נכי צה"ל, שהיו אמורים להקטין את ההדרה, שיעור ההדרה אצלנו הוא מהגבוהים בעולם", הוא אומר.

כדי לשנות מציאות זו יזם דינור את המיזם לקידום תעסוקת נכים עם ארגון ג'וינט, המתמחה בהפעלת תוכניות תעסוקה לאוכלוסיות מיוחדות. למיזם גויס כבר סכום של 40 מיליון שקל להתנעת המהלך. המיזם יוכרז באופן חגיגי במהלך ספטמבר על ידי נשיא המדינה, שמעון פרס, תחת הכותרת "שותפות בין-מגזרית לתעסוקת אנשים עם מוגבלויות".

את המיזם מלווה דינור בעבודה מקצועית הבוחנת את החסמים המונעים שילוב בעלי מוגבלויות בשוק העבודה. לשם כך הקים דינור חמישה צוותי משנה שהגישו דו"חות מקצועיים והמלצות: צוות חברתי-כלכלי בראשות פרופ' יוסי תמיר, בעבר מנכ"ל הביטוח הלאומי ואחד מראשי הג'וינט; צוות איתור חסמים בראשות אחיה קאמרה, נציב שוויון הזדמנויות לאנשים עם מגבלויות במשרד המשפטים; צוות פיתוח עסקי בראשות אילן כהן, לשעבר מנכ"ל משרד ראש הממשלה; צוות משאבי אנוש בראשות מוטי שפירא, מנכ"ל לה"ב; וצוות מודעות ציבורית בראשות יוסי שובל, לשעבר בכיר באינטל ישראל.

"הרעיון הוא שבאמצעות דיאלוג שוטף בין הממשלה, המעסיקים וארגוני החברה האזרחית נפתח יחד את הפתרונות שיאפשרו העסקה של בעלי מוגבלויות", מסביר דינור. שבעה מנכ"לי משרדים ממשלתיים - רה"מ, אוצר, תמ"ת, משפטים, רווחה, בריאות וחינוך - כבר גויסו למשימה, יחד עם הביטוח הלאומי ונציבות שוויון הזדמנויות בעבודה. המטרה היא להגיע למדיניות ממשלתית שתהיה גם אחודה וגם יצירתית, בשל הקשיים הרבים שכרוכים בשילוב בעלי מוגבלויות בתעסוקה.

כך, עם משרד החינוך התקבלה כבר הסכמה על הקדשת שנות הלימוד המאוחרות בחינוך המיוחד (הלימודים בחינוך המיוחד הם עד גיל 21) להכשרה מקצועית והעצמה לשילוב בשוק העבודה. משרד החינוך מביא את התקציב, ודינור מנסה לגייס את המעסיקים שיהיו מעוניינים בכך - ניסיון ראשון כזה יוצא לדרך בשיתוף עיריית הרצליה.

ממשרד האוצר התקבלה כבר הסכמה על מתן ניקוד גבוה במכרזים ממשלתיים לחברות שמעסיקות בעלי מוגבלויות. בתמ"ת החלו כבר לפתח באחרונה מסלולים לעידוד תעסוקת בעלי מוגבלויות באמצעות סבסוד של המדינה את העסקתם.

"כדי להצליח בשילוב של בעלי מוגבלויות בתעסוקה לא מספיק רק רצון של המעסיקים או רגולציה ממשלתית", אומר דינור. "זה מחייב פתרונות יצירתיים וחשיבה מחוץ לקופסה, והדרך להגיע לכך היא רק באמצעות שילוב בין-מגזרי".

יתרון בעבודה חדגונית

דינור מספר, למשל, כי לבעלי מוגבלויות יש יתרון בעבודה חדגונית - היכן שדווקא אנשים רגילים בדרך כלל מתקשים להחזיק מעמד. כך, בית החולים סורוקה מעסיק 15 בעלי מוגבלויות במחלקת הסטריליזציה. מעסיקים שיש להם סוג כזה של עבודות (מחסנאים, טיפול בקטלוגים, בדיקה טכנית של ניירת וכדומה) יכולים להסתייע מאוד בבעלי מוגבלויות.

במסגרת המיזם, לכן, ישנו ניסיון עם עמותת אקי"ם למפות ולאתר סוג כזה של תעסוקות חד-גוניות שניתן להעסיק בהן בעלי מוגבלויות, כך שגם המעסיק וגם העובד ייצאו נשכרים. "אני נגד לתת לבעלי פיגור שכלי לספור ברגים ולשלם להם שכר מינימום מופחת. לא צריך לתת להם עבודות שמכונות יכולות לעשות בקלות. אסור לתת לאף אדם את הכותרת שהוא שווה פחות". במקום זאת מצביע דינור על מפעל חדש שנפתח בדרום, המעסיק בעלי פיגור שכלי בפירוק של מחשבים ישנים כדי שניתן יהיה להשתמש בחלקיהם השונים למיחזור.

רעיון נוסף שנמצא בשלבי יישום הוא להשתמש בבעלי המוגבלויות כדי לייצר מוצרים מיוחדים בעיצוב חדשני.

"מוצרים מיוחדים שמיוצרים על ידי אנשים מיוחדים", מגדיר זאת דינור, ומספר על חממה שהקימה חברת המשקם, עם מחלקות לעיצוב תעשייתי במכללות לאמנות בישראל, כדי לאפשר "קווי ייצור" של מוצרים מיוחדים.

החזון של דינור הוא להצליח להגיע לשילוב נכים בעבודה לפחות בממדים המקובלים כיום במדינות המפותחות - בשיעור של פי שלושה עד פי שישה מהקיים בישראל כיום - תוך שמירה על "רצונותיו, יכולותיו וצרכיו של האדם בעל המוגבלות, ולקדם בכך את שילובו המלא בחיי החברה והכלכלה". לשם כך יצטרכו כולם להתגייס, ולשנות גם את התפישות שלהם.

שינוי התפישה צריך יהיה לכלול את הציבור הרחב והמעסיקים. "לנהל עסק שמבוסס כולו על בעלי מוגבלויות", אומר וינש, "זה קשה וכרוך בהמון התאמות, אבל לשלב כמה בעלי מוגבלויות במסגרת מחלקה ספציפית בעסק זה ממש לא בעיה. צריך התאמות מינימליות, בדרך כלל כדי להבטיח נגישות, ומקבלים בתמורה צוות עובדים נאמן ומסור - שגם מקרין על כל האווירה בעסק".

הרשמה לניוזלטר

הירשמו עכשיו: עשרת הסיפורים החמים של היום ישירות למייל

ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם