מנוף הצמיחה האותנטי של המגזר הערבי - חדשות - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

מנוף הצמיחה האותנטי של המגזר הערבי

ב-2006 החליטה הממשלה לטפל בשיעור התעסוקה הנמוך במגזר הדרוזי והערבי בעידוד יזמות בענף האירוח; 5 שנים אחרי - הצימרים מלאים, המוצרים נמכרים והיוזמות מתרבות

תגובות

דקות נסיעה מהשוק הצבעוני של דלית אל-כרמל, מתגלה לעיני המבקר המזדמן כפר נופש קטן, טובל בירוק וצופה אל רכס הכרמל. המתחם מתפרש על פני 2,500 מ"ר וכולל עשר יחידות אירוח מעוצבות וחצר רחבת ידיים שבה שולחנות אוכל, כרי דשא עם מתקנים לילדים וצמחייה מטופחת. מוזר לחשוב שמה שנראה כיום כמקום אידיאלי להקמת מיזם תיירות היה עד לפני שלוש שנים מתחם עזוב ומוזנח בבעלות בני הזוג ראניה והאשם חלבי.

המושג "צימרים" לא התגלגל אז על לשונם של תושבי היישוב. "רצינו לפתוח עוד עסק", מספרת ראניה, 34, שעבדה אז במכון רנטגן, "אבל לא היתה מודעות לתחום האירוח הכולל לינה. אנשים באו לדלית אל כרמל לביקור של כמה שעות וחזרו הביתה".

שטח האדמה שבבעלות המשפחה היה נשאר עזוב אלמלא החליטה הממשלה ב-2006 לקדם את תחום מיזמי התיירות במגזר הדרוזי, ולהקצות לפרויקט 37 מיליון שקל במשך ארבע שנים, שהועברו לאחריות משרד התיירות. הבשורה על הפרויקט הגיעה לבני הזוג, שהחליטו לנצל את הסיוע הכלכלי. "צימרים זה עסק שמח שנמצא קרוב לבית, וזה התאים לנו", אומר האשם. "הבנו שאנחנו יכולים להציע לאורח חוויה שונה מעט, באווירה אותנטית ובמחירים סבירים".

בשלוש השנים האחרונות נוספו בדלית אל-כרמל ובסביבותיו כשלושה-ארבעה עסקי אירוח נוספים בבעלות דרוזית, ועד סוף השנה יקומו שישה עסקים נוספים.

היוזמה לקדם מיזמי תיירות ביישובים הדרוזיים החלה להתבשל על רקע שיעורי התעסוקה הנמוכים ביישובים - 42.2% השתתפות בכוח העבודה ב-2006, לעומת 71.5% בקרב היהודים, בעיקר בגלל נטייתן של נשים דרוזיות להישאר בבית. ב-2006 יצאו רק 23% מהן לעבודה, והרעיון היה לעודד תעסוקה באמצעות יזמות.

ואיל כיוף, מנהל אגף תיירות כפרית במשרד התיירות ותושב בעוספיה, נכנס לתפקיד שנוסד לצורך המשימה והתרכז במגזר הדרוזי והצ'רקסי. כעבור שנה הוגדרו הקריטריונים לקבלת סיוע כלכלי: יזם שרוצה להקים צימר יקבל מענק של 24% מההשקעה הראשונית, לפי תחשיב של 2,550 שקל למ"ר, וכן יהיה זכאי להשתתף ללא תשלום בקורס הכשרה עסקית.

במסגרת תוכנית חממות התיירות של המרכז לטיפוח יזמות (מט"י), המיועדת לכלל היזמים בתחום, יקבל היזם 25-30 שעות ייעוץ עסקי מסובסדות, כך שישלם רק על 25% מעלות הייעוץ.

"ב-2007 יזמים התחילו להגיש הצעות, אבל הבנו שהם זקוקים להכוונה", מסביר כיוף. "ראינו שהם לא יודעים איך לבנות יחידות אירוח, לאיזה קהל הם פונים, כיצד לתמחר שירותים ואיך יוצרים שירות לקוחות. את הדברים האלה צריך ללמוד".

התהליך נשא פרי. מספר הצימרים ביישובים הדרוזיים צמח מ-15 ב-2007 ל-100 כיום. "על כל שתי יחידות אירוח יש ארבעה-חמישה אנשים שמפעילים אותן, והענף מספק עבודה גם לספקים נוספים, כך שהצמיחה במיזמים מעודדת את התעסוקה בישובים", מסביר כיוף.

ראניה חלבי מסכימה. היא מעסיקה שלוש עובדות מהיישוב בסופי השבוע, ובנוסף נזקק המתחם לשירותי גינון וכביסה. "לא היה לי ידע בתחום התיירות לפי שפתחנו את המקום, לא היה לי מושג מה לתת לאנשים בארוחת בוקר, אבל למדנו", היא מספרת. "בחגים היינו תפוסים חודש מראש. אנשים לפעמים מטרטרים אותנו, אבל בסוף יוצאים מכאן מרוצים, מחבקים ומנשקים, והרבה מהם לקוחות חוזרים. אין זמן לנוח בסופי שבוע, אבל יש הרבה סיפוק".

שינוי לאחר טרגדיה משפחתית

רג'אא קייס מנסור (51) הסתובבה במשך שנים עם רעיון להקמת מיזם ייחודי: מרכז מורשת לעדה הדרוזית, שבו תוכל להנציח אלמנטים מהמורשת ארוכת השנים, בדגש על מעמד האישה. הרעיון נדחק כל עוד עבדה כמנהלת סניף נעמת בעוספיה, והתממש לבסוף על רקע נסיבות טראגיות: לפני כארבע שנים נהרג בנה כרמל בתאונת דרכים. היא החליטה לעזוב את נעמת ולהקים את מרכז המורשת ביישוב בעזרת כספי הפיצויים, הלוואה מהבנק וחסכונות.

"החברה שלנו נוהרת בכיוון של מודרניזציה והתרבות המערבית, ויותר ויותר אנשים מתרחקים מהשורשים", היא אומרת. "מקום כזה נועד להחזיר את ההורים והילדים למקום שממנו באו, ולאפשר לכלל האוכלוסייה לשמוע על המגזר גם מנקודת מבט נשית".

מרכז המורשת פועל בחלל שמחולק לשתי קומות ובו מגוון פריטים היסטוריים של משפחות דרוזיות שהתמקמו ביישוב בתחילת המאה שעברה, אשר נשמרו בקרב צאצאיהן, בין היתר פריטי לבוש, בית וכלי עבודה.

כמי שהיתה מבין הנשים הבודדות ביישוב שיצאו ללמוד באקדמיה בשנות ה-70, מנסור מספרת בהדרכות במרכז המורשת על השינוי שחל במעמדה של האישה הדרוזית לאורך השנים. "עשו חרם על המשפחה שלי כי בחרתי ללמוד, אבל התעקשתי", היא אומרת. "כיום הגישה שונה. יש בעדה עורכות דין, מנהלות, רופאות ועובדות משרד החוץ. להיות מורה זה כבר מובן מאליו. נשים לא שותקות מול אלימות מצד בן הזוג, ובניגוד לדת היהודית, אצלנו נשים יכולות לגרש את בעליהן. אין נשים עגונות".

אף שהמחזור השנתי של מרכז המורשת עדיין נמוך, וההשקעה, בסך 180 אלף שקל, עדיין לא הוחזרה, מנסור מצהירה כי היעד הוא להגיע למחזור גדול פי שלושה. "אני חולמת על מרכז תוסס, שיוביל לעוד עסקים סביבו", היא אומרת. "הבעיה היא שיזמים רוצים לראות הצלחה מיידית ופוחדים להפסיד כסף. נדרשת תמיכה משפחתית רחבה כדי להצליח. בעלי עודד אותי לכל אורך הדרך, וגם הילדים נרתמים. אני מאמינה שהדרך הטובה ביותר לקדם עקרונות ולהשפיע היא דוגמה אישית, ונשים שרואות אותי יבואו אחרי".

גם הנשים מרוויחות

באפריל 2008 התקיים ביישוב הדרוזי חורפיש שבגליל העליון פסטיבל צבעוני ראשון מסוגו, שבו הציגו נשות היישוב מגוון יצירות יד ומאכלים מסורתיים, לשמחת הקהל, ששטף את הרחובות ורכש מכל הבא ליד.

הפסטיבל, שנולד כיוזמה של אשכול נשים במתו"ב (מערך תיאום ותמיכה בקהילה) בג'וינט, ונועד לבדוק את נכונותן של נשים להירתם לעבודה מחוץ לבית, הוביל להקמתו של מיזם קבוע שזכה לשם רוקמות התחרה.

מה שהתחיל מקבוצה של חמש נשים ששיתפו פעולה ליצירת פריטים רקומים שעומדים למכירה כולל כיום 31 נשים בנות 24-70, שרוקמות בצוותא אחת לשבוע בבית מסורתי בחורפיש, ששופץ ורוהט בכספי תרומות.

הבית משמש גם כמרכז הדרכה שבו מבקרים זוכים לשמוע הרצאה על היישוב והעדה, אוכלים ארוחה קלה של מטעמים דרוזיים, וממשיכים לסיור בסביבות הכפר. ההכנסות מההדרכות מושקעות במיזם, ואילו התשלום על המוצרים - שמחיריהם 50-300 שקל - מועבר לרוקמות: כל אחת מקבלת תשלום על הפריט שיצרה.

"בחרנו להתמקד ברקמה, כי זהו מאפיין בולט של המסורת הדרוזית", מסבירה עפאף גאנם, מנהלת המקום. "לפני 30 שנה כלה דרוזית קיבלה לפני חתונתה כריות רקומות כחלק מהנדוניה, ואילו כיום הולכים למשביר וקונים. חשוב, וכדאי, לשמר את המורשת".

גאנם מסבירה כי המטרה היא לעודד עבודת נשים בתנאים נוחים להן: "חלק סרגו לפני כן בבית ואיש לא ידע על כך. כיום העבודה שלהן זוכה לחשיפה, על כל מוצר מוטבע שמה של היצרנית, ועבור רבות זו הפעם הראשונה בחייהן שהן מוכרות משהו מזיעת כפיהן. נשים אומרות לי, 'זו הפעם הראשונה שאני מקבלת כסף'. יש לנו הזדמנות לשנות סטיגמה על האשה הדרוזית, שמאז ומתמיד היתה שותפה בעבודה בתוך הבית ומחוץ לו, ועבדה בענף החקלאות לצד בעלה. היא חזרה לבית פשוט מכיוון שאפשרויות התעסוקה שלה פחתו".

מחדשים נדרי נישואין

לתיירים הנוצרים המציפים מדי חודש את כפר כנא שבגליל התחתון, הסמוך לנצרת, כדי לחדש את נדר נישואיהם ב"כנסיית החתונה", עומדת כיום האפשרות לבצע את הטקס במקום נוסף, שגרתי פחות - Jars, חנות היין החדשה של בני משפחת דביאת, הניצבת בפתח שביל הכנסיות.

"הזוגות המגיעים לכאן מנפצים כד תוך כדי חידוש נדר הנישואים למזל טוב - זו מסורת מהגליל", מסבירה נורא (26), סטודנטית לרפואה ואחת מבנות המשפחה. "אנחנו שומרים את השברים אצלנו", היא מספרת.

מלבד יינות למכירה - בעיקר מיקבים מהגליל, מאזור ירושלים ומבית לחם - במחירים של 16-120 שקל, וטקס לחידוש נדרים, בני המשפחה מציעים למבקרים ארוחה קלה שמלווה בכוס יין והקרנה של סרט המגולל את ההיסטוריה של היישוב מימי ישו ועד ימינו.

נסרין (32), בת משפחה נוספת וקלינאית תקשורת, מסבירה שהקמת החנות נבעה מרצון של המשפחה בהתלכדות סביב מיזם משותף. "זה מקום שבנינו כדי שנוכל לארח וליהנות בו. אם נוכל גם להרוויח ממנו - מה טוב".

yazam@themarker.com



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#