היורש של בונדי לבנת בנה ממלכה עצמאית - והסתכסך עם שותפיו - חדשות - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

היורש של בונדי לבנת בנה ממלכה עצמאית - והסתכסך עם שותפיו

צו איסור הפרסום שהוסר אמש חושף את הסכסוך בין שי לבנת, בנו של אברהם לבנת, המחזיק בין היתר 13% מקונצרן אי.די.בי, לשותפיו לשעבר - שהגיע לכדי תלונה במשטרה ותביעה בסך 74 מיליון שקל  לבנת: אמיר אדלר ואילן פדלון הבריחו נכסים מהחברות המשותפות ורימו אותי  אדלר ופדלון: לבנת תאב בצע, פעולותינו הסבו לו רווחי עתק

תגובות

>> תחת מעטה של צו איסור פרסום, התנהלה בחודש וחצי האחרונים פרשה משפטית סבוכה החושפת סכסוך מר בעסקיו הפרטיים של שי לבנת, אחד משלושת בניו של איש העסקים אברהם (בונדי) לבנת. משפחת לבנת מחזיקה ב-13% מקונצרן אי.די.בי, ששולט בין השאר בשופרסל, בחברת הביטוח כלל ובסלקום.

בעקבות עתירת TheMarker הוסר אמש צו איסור הפרסום, וכך התגלו התביעות ההדדיות בפרשה. אלה חושפות אישומים קשים מצדו של שי לבנת ומצד שותפיו לשעבר אמיר אדלר ואילן פדלון - ומציגות את סבך האינטרסים והעסקים הפרטיים שלהם. שני השותפים הגישו תביעה שבה ביקשו לפרק את השותפות בין הצדדים ולבצע הליך התמחרות, שבמסגרתו יוכלו לרכוש מלבנת את חלקו בחברות.

לבנת טוען ששני שותפיו, בעלי מניות מיעוט בחברות הפרטיות שבשליטתו, הבריחו את נכסי החברות ורימו אותו. בשל הנזקים שנגרמו לו הוא תובע מהם 74 מיליון שקל ואף הגיש תלונה במשטרה. כחלק מעסקי משפחת לבנת מכהן שי לבנת גם כדירקטור בכמה חברות בורסאיות, בהן אלרון תעשיות אלקטרוניות, כלל החזקות עסקי ביטוח יוניברסל משאיות, יבואנית איסוזו ותעבורה.

הראשונים לפנות לבית המשפט היו אדלר ופדלון, שהגישו תביעה הצהרתית שבה טענו כי קופחו על ידי לבנת. הם ביקשו מבית המשפט להורות על חלוקת הון המניות ונכסי החברות בינם ללבנת, באמצעות חלוקה או התמחרות בין הצדדים, כך שכל צד יכול לרכוש את חלקו של השותף לשעבר בחברות.

אדלר ופדלון מציינים כי "לבנת עזב את עסקי משפחתו על רקע סכסוך חריף שנתגלה בינו לבין אביו ואחיו. סכסוך זה החל זמן קצר לאחר שהסתיים סכסוך משפחתי אחר במשפחת לבנת, במסגרתו נאבק אביו של לבנת, בונדי, עם אחיו ושותף נוסף, על השליטה בקבוצת תעבורה, סכסוך שבמהלכו נמנעו האחים מלשוחח במהלך פרק זמן של כעשור".

הקשרים העסקיים בין לבנת לבין אדלר ופדלון החלו בשנות ה-90 בחברת תשתית ציוד ובינוי, השייכת לקבוצת תעבורה של משפחת לבנת. אדלר, בוגר לימודי הנדסת תעשייה וניהול, היה עוזרו האישי של לבנת, מהנדס אלקטרוניקה בהשכלתו. פדלון, רואה חשבון, היה סמנכ"ל הכספים של החברה.

ב-1997 פרש לבנת מעסקיה של משפחתו בעקבות חילוקי דעות עסקיים, ועמו עזבו אדלר ופדלון. המשבר המשפחתי נבע מרצונו של שי ליטול סיכונים כספיים ומינוף לצורך התרחבות העסקים, מהלך שעורר התנגדות בקרב יתר בני המשפחה.

כמה חודשים לאחר מכן, ב-1998, חברו השלושה להקמת מיזמים משותפים. במשך 12 שנים נוהלו העסקים על מי מנוחות. לפני כמה חודשים עלה חשדו של לבנת, שחזר בינתיים לעבוד לצד משפחתו, כי שני שותפיו מועלים בכספי החברות. בעקבות זאת החל מחול השדים בין שלושת השותפים לשעבר.

אדלר ופדלון, המיוצגים על ידי עו"ד בועז בן צור ואלירם בקל, מסבירים בתביעתם כי לאורך השנים ניהלו את עסקיהם על בסיס יחסי אמון וקשרים אישיים, וכי כל ההחלטות הנוגעות להשקעותיהם התקבלו פה אחד בין שלושת השותפים.

ב-2003 לקה לבנת בלבו, ופרש מניהול שוטף של החברות. לאחר שהבריא שב והתמקד בעסקי משפחתו. במקביל, אדלר ופדלון המשיכו בניהול החברות המשותפות. ב-2010 פנה לבנת אל השניים וביקש להביא את פעילותם המשותפת לסיום. לטענתם, הוא החל לנקוט צעדים כוחניים נגדם שכללו, בין היתר, מינוי בודק חיצוני מטעמו שבחן את ניהול החברות.

השניים טוענים כי "בשלב זה הבינו שהם משמשים כתפאורה בלבד במחזה שאותו מעלה לבנת, וכל מטרתו היא לנקוט צעדים חד-צדדיים תוך פגיעה במעמדם עד כדי נישולם מחברות האחזקה המשותפות". לבנת מצדו המשיך בבדיקה ביסודיות והורה לרו"ח יהודה בר לב, בעל משרד לביקורת חקירתית, לבצע בדיקה ולדווח על מסקנותיו בדחיפות.

בתביעה שהגיש לבנת לפני כמה שבועות, לאחר שאדלר ופדלון תבעו לפרק את השותפות, הוא מודה כי ב-2003 הפחית את מעורבותו בנעשה בקבוצה והפנה את עיקר מרצו לעסקי משפחתו. באמצעות עו"ד גיורא ארדינסט, רן שפרינצק ומיטל טויסטר ממשרד ארדינסט, בן נתן ושות', הוא מסביר כי מכיוון שנתן באדלר ובפדלון אמון מלא - הותיר בידיהם את ניהול החברות.

"במשך כשמונה שנים ניהלו אדלר ופדלון את עסקי חברות הקבוצה באין מפריע", טוען לבנת. "הגיאומטריה שהנחתה את השניים היתה כזו שבה המרחק הקצר ביותר בין שתי נקודות עובר תמיד דרך חשבונותיהם הפרטיים. השניים ניצלו לרעה את האמון שניתן בהם, עידכנו את לבנת רק בחלק מהעסקות תוך מתן אינפורמציה חלקית, סלקטיבית, מטעה ומגמתית, עשו בחברות כבשלהם, שלחו יד בכספי החברות ושילשלו אותו לכיסם האישי ולכיסי מקורביהם". לבנת הגיש את תביעתו גם נגד מנהלת החשבונות של הקבוצה, רויטל גבאי, והיועץ המשפטי שלה, עו"ד שרון רביב, מאחר שלטענתו סייעו לביצוע העבירות כלפיו.

"השאנו ללבנת רווחי עתק"

חברת האחזקת זואי שעומדת במרכז התביעות ההדדיות לא העסיקה עובדים ישירות פרט למנהלת חשבונות. זואי אחזקות הוקמה ב-1998 וכיום מחזיק לבנת ב-70% ממניותיה. אדלר ופדלון מחזיקים ב-15% ממניותיה כל אחד. זואי נועדה לשמש כפלטפורמה שלתוכה ייצוק לבנת את אחזקותיו בחברות.

מתחת לזואי הוקמה חברה-בת בשם סייפרטק, שזואי מחזיקה ב-51% ממניותיה. עיקר טענותיו של לבנת נוגעות לכך ששותפיו רוקנו לכאורה את חברת זואי, שבה הוא שולט בשיעור מניות גבוה יותר, לטובת חברת סייפרטק, שבה הם מחזיקים בשיעור מניות כפול: לעומת 36% ללבנת, אדלר ופדלון מחזיקים בה 32% כל אחד.

במורד עץ החברות מחזיקה סייפרטק ב-50% מהמניות של חברת שופמיינד, המפעילה את אתר הסחר האלקטרוני וואלה שופס, שמחזור מכירותיו 250 מיליון שקל ומעסיק כ-100 עובדים, וכן את חברת וואלה טורס שמחזור מכירותיה כ-40 מיליון דולר. בנוסף מחזיקה החברה ב-30% ממניות חברת סקיוויז'ן הולדינגס שעוסקת בתקשורת לוויינים. חברה זו מעסיקה כ-120 עובדים ומחזור מכירותיה הוא כ-70 מיליון דולר בשנה. בנוסף, סייפרטק זכאית לקבל תמלוגים שנתיים מחברת טלקום איטליה, מפעילת כבל התקשורת הבינלאומי שמחבר את תקשורת האינטרנט של ישראל לעולם.

בתשובה לטענותיו של לבנת, אדלר ופדלון הוסיפו עוד כי "לבנת רואה עצמו כבעל המאה. לבנת אינו סבור כי עליו ליטול חלק במלאכה, שהרי יש אחרים שמתפקידם לעשות כן. אלה הם הפועלים. ייעודו של לבנת מתמצה, לשיטתו, בשמירה על ממונו. היה ויסבור לבנת כי פועליו גרעו ממנו חלילה דבר מה, הרי שלא יהסס לפעול נגדם. ברצותו - ישאירם על מכונם. וברצותו - ישליכם מעל פניו".

אדלר ופדלון טוענים בתשובתם כי "לבנת היה מסוכסך סכסוך מר עם משפחתו, ונאלץ לצאת לדרך חדשה מבלי שנטל עמו דבר מעסקי המשפחה. אדלר ופדלון הם שותפיו העסקיים שהקימו וניהלו את הפעילות המשותפת. הם מחזיקים בשני שלישים במרבית החברות הריאליות. השניים לא גרעו מממונו של לבנת, ההפך הוא הנכון - במעשיהם השיאו לו רווחי עתק".

מבחינת אדלר ופדלון, חוסר האמון המוחלט ששורר בין הצדדים אינו מאפשר פעילות תקינה של החברות. אדלר ופדלון מציינים כי פעילותם האינטנסיבית בחברות הניבה הכנסות ורווחים נאים לשלושת השותפים, כשכל אחד מהם קיבל במהלך השנים עשרות מיליוני שקלים, וכן יצרה ערך ניכר עבור השותפים בהשקעות שבוצעו. "הסכסוך הקשה השורר בין בעלי המניות", טוענים השניים, "פוגע כבר עתה בתפקודן של החברות והוא עלול להוליך לפגיעה עמוקה עוד יותר בחלוף הזמן".

"תאוות בצע וכפיות טובה"

לבנת טוען כי לפני כמה חודשים התעורר בלבו חשד לקיומם של אי סדרים בחברות. לדבריו, "החלה להיחשף תמונה מדהימה בדבר מעשיהם של הנתבעים לאורך שנים, הכוללים שליחת יד בכספי החברות, גניבה בידי מורשה בנסיבות מחמירות, גזל, מרמה, זיוף, רישום כוזב במסמכי תאגיד ועבירות מס חמורות". בגין עבירות אלה הגיש לבנת תלונה למשטרה.

לבנת טוען כי אדלר ופדלון רוקנו את נכסי החברה-האם זואי, שבה היו לכל אחד מהם 15% מהמניות, וגרמו לכך שעסקות מוצלחות במיוחד נעשו באמצעות חברת סייפרטק שבה היה לכל אחד מהם 32% מהמניות. לגרסתו, במסגרת עסקה עם חברת גלובסקום שבשליטת אליעזר פישמן, הם גרמו לצמצום חלקה של זואי בסייפרטק תוך שהם מגדילים את חלקם בחברה.

עסקות אלו בוצעו מבלי שאדלר ופדלון שילמו תמורה כלשהי מכיסם, ותוך שהתמורה בעבור העסקות שולמה מקופתה של זואי. במסגרת עסקה זו, הוא מציין, אדלר ופדלון העבירו לעצמם שטרי הון בסך של כ-16.1 מיליון שקל, שמקנים לשניים זכות עתידית לסכום זה.

לבנת טוען כי במסגרת עסקה שנערכה בין חברת גלובסקום לבין סייפרטק, נשאה זואי בתמורה האמיתית ששולמה ובסיכון שהיה כרוך בה, ואילו אדלר ופדלון נטלו לעצמם באופן אישי את פירות העסקה "בדרכי עורמה ותחבולה ניתבו פדלון ואדלר את פירות העסקה לכיסיהם האישיים ורשמו אותם על שמם, במקום על שם זואי".

שטרי ההון, מוסיף לבנת, זויפו - ובמסגרתם הצהירה סייפרטק באופן כוזב כי אדלר ופדלון הזרימו כביכול 16.1 מיליון שקל - אף שכספים אלה לא הוזרמו מעולם על ידי אדלר ופדלון. לגרסת לבנת חתימתו זויפה.

"מניפולטיבי וחסר מעצורים"

בפרק אחר בתביעה טוען לבנת כי העביר לחשבונו של אדלר כ-7.15 מיליון דולר, לאחר שזה עבר להתגורר בלונדון וניהל את עסקי החברות משם. המעבר של אדלר ללונדון נועד להביא לכך שחלק מעסקי החברות יירשמו כחברות זרות שאינן חייבות במס בישראל. לשיטת לבנת, מתוך סכום זה אדלר החזיר כ-6.1 מיליון דולר. בדיקה שערך רו"ח יהודה בר לב מטעם לבנת העלתה שכיום אדלר חייב בחישוב שמרני כ-2.2 מיליון דולר. אדלר טוען להגנתו כי החזיר את ההלוואה במלואה, וכי שהותו באנגליה הניבה לבעלי המניות בחברה חיסכון מס של עשרות מיליוני שקלים, שהנהנה העיקרי ממנו היה לבנת.

בתשובה לטענותיו של לבנת, אדלר ופדלון אומרים כי לבנת מתנהל "התנהלות כוחנית ובריונית של מי ששם לעצמו למטרה להוביל לחורבנם הכלכלי והאישי של שותפיו, והכל בשל תאוות בצע וכפיות טובה".

השניים מתארים כי ב-2003, כשלבנת עזב את עסקי הקבוצה, כל החברות הריאליות סבלו מהפסדים וכלל לא היו בשליטתו של לבנת. עד 2010 אדלר ופדלון עמלו והביאו את החברות לרווחיות, ויתרות המזומנים בקבוצה השתפרו בעשרות מיליוני שקלים לאחר שכ-11 מיליון דולר חולקו לבעלי המניות, בנוסף למשכורות ששולמו גם ללבנת, אף שלא עבד בחברות.

"לבנת, שמציג עצמו כמי שלא ראה, לא שמע ולא הבין דבר במשך שנים ארוכות", כותבים השניים, "מתגלה כמי שלא מהסס לנהוג באופן מניפולטיבי וחסר מעצורים, ולטעון טענות מיתממות, מתוחכמות וכוזבות בניסיון לפגוע בזכויות שותפיו".

לגבי טענתו של לבנת לפיה השניים צימצמו את אחזקתו בחברת סייפרטק על חשבונו וללא אישורו, משיבים השניים: "לבנת ידע במדויק מהו השינוי בשיעור אחזקותיה של חברת זואי במניות חברת סייפרטק בעקבות העסקה".

ב-2000 הקימו השלושה את חברת ימקום, חברה-בת נוספת לזואי שתשמש כפלטפורמה להשקעות באירופה. ביולי 2005 רכשה חברת ימקום שנמצאת בשליטת לבנת מחברת עורק 18% ממניות אי.סי-1 שהוחזקו על ידה וכן את זכויותיה של עורק לקבלת התמלוגים מטלקום איטליה. עבור הזכויות שנרכשו מעורק שילמה ימקום לעורק כ-8.3 מיליון שקל (1.8 מיליון דולר).

בינואר 2006 התקשרה ימקום, באמצעות אדלר ופדלון, בהסכם עם חברת עמרב השקעות, חברה בבעלות רם בלינקוב ועמוס לסקר, שכיהן במקביל כמנהל בגלובסקום וביצע את העסקה מטעמה עם סייפרטק. בלינקוב, לשעבר ראש אגף התקציבים במשרד האוצר, היה במהלך שנות ה-90 סמנכ"ל חברת עורק.

לסקר, ידידו ושותפו של בלינקוב, כיהן עד סוף 2010 כמנכ"ל חברת החשמל. במסגרת ההסכם נקבע כי ימקום תעביר לעמרב 25% מהזכויות שנרכשו מעורק. העברת הזכויות לעמרב, מציין לבנת, בוצעה על ידי אדלר ופדלון ללא ידיעתו ומאחורי גבו.

לפי התביעה, התמורה ששולמה על ידי עמרב לימקום עבור 25% מהזכויות שנרכשו מעורק היתה כ-470 אלף שקל - כרבע מהסכום ששולם עבור זכויות אלה כחצי שנה קודם לכן על ידי ימקום לעורק. בנוסף, הסכום ששולם על ידי עמרב מהווה כמחצית מסכום התמלוגים השנתי בסך כ-900 אלף שקל, שהזכות לקבלו במשך 15 שנים נרכשה על ידי עמרב. גם תמורה נמוכה זו לא שולמה בפועל על ידי עמרב, אלא קוזזה מתוך זכויותיה של עמרב כלפי הקבוצה.

במסגרת עסקת גלובסקום, טוען לבנת, קיבלו אדלר ופדלון 44% ממניות סייפרטק ושטרי הון בשווי 17.2 מיליון שקל, כשהתמורה במלואה שולמה על ידי זואי. העסקות נחתמו על ידי לסקר מצד אחד בשם גלובסקום ועמרב ועל ידי אדלר או פדלון מצד שני, בשם ימקום וזואי. לשיטת לבנת, בכך גזלו השניים את נכסיה של חברת ימקום וקיפחו אותו כבעל מניות בחברה. אדלר ופדלון טוענים מנגד כי במרוצת השנים הוכח כי צירוף של וייס ולסקר תרם תרומה עצומה לחברות.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#