"ההפיכות בעולם הערבי לא יובילו לשיטפון של הגירה למערב" - חדשות - TheMarker
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
ועידת הנשיא

"ההפיכות בעולם הערבי לא יובילו לשיטפון של הגירה למערב"

פרופ' דומיניק מואיזי: "במערב בולט הפחד, באסיה בולטת תקווה ובעולם המוסלמי - הבושה"

תגובות

"אחת המגמות הבולטות ביחס להגירה באירופה היא עליית הפופוליזם, הנראית בכל מקום באירופה. זוהי תוצאה ישירה של הגירה - עולה דרישה להגנה על שוק העבודה. במקרה של אירופה, דרושה הרבה יותר סולידריות ונדיבות", כך אמר דומיניק מואיזי, מייסד ויועץ בכיר במכון הצרפתי ליחסים בינלאומיים, ופרופ' במכללת נטולין בוורשה, במסגרת פאנל "עוברים כל גבול - דילמות של הגירה בכפר הגלובלי" בועידת הנשיא בבנייני האומה. הפאנל ניסה לסקור בצורה כוללת את נושא ההגירה, תוך התמקדות בבעיית הפליטים בעולם.

מואיזי הדגיש כי למעשה לא התרחש שיטפון של הגירה למערב לאחר נפילת חומת ברלין, כמצופה - וגם לא אחר ההפיכות הערביות כיום. "יש פער גדול בין התפיסה הרגשית למציאות בנוגע להגירה", אומר מואיזי.

"במערב הפחד מאוד בולט - פחד מהעתיד, ופחד מהאחר. באסיה, לעומת זאת, הרגש השולט הוא תקווה, אמון בעתיד. ובעולם המוסלמי, תרבות הבושה עדיין שולטת - ואף פרצה החוצה באחרונה", הוסיף מואיזי.

פרופסור סרג'יו דלה-פרגולה, פרופסור ליהדות זמננו במכון ע"ש אברהם הרמן באוניברסיטה העברית בירושלים ויושב ראש לשעבר של המכון, הדגיש את חשיבותה של תנועת ההגירה בעיצוב תולדות האנושות. הוא מדגיש שלושה רכיבים מרכזיים בדיון על הגירה כיום: זהות, חינוך ומדיניות.

גברת רחיל רזא, עיתונאית קנדית ממוצא פקיסטני; יועצת לענייני שונות בין-דתית ובין-תרבותית ופעילה מוסלמית אנטי-טרוריסטית, מציינת כי "ההגירה היא חוויה גלובלית כיום, הטומנת בחובה את הטוב, הרע והמכוער". היא מוסיפה כי גם "המטרות של הגירה השתנו מאוד באחרונה". קנדה קולטת הכי הרבה מהגרים לנפש בשנה, ואוכלוסייתה גדלה מ-29 מיליון ל-34 מיליון נפשות בעשור האחרון. לפי נתוני הממשל הקנדי, תוך שנים ספורות צפויים מוסלמים להפוך ל-20% מאוכלוסיית קנדה, לאחר שילוש מספר המוסלמים מ-940 אלף כיום. רזא מציינת את אחד הקשיים המרכזיים בקליטת פליטים בקנדה, בזיהוי המטרות של המהגרים השונים, וניסיון לברור מתוכם את הפליטים "האמיתיים" לעומת אחרים, ולעומת טרוריסטים אפשריים. לדבריה, כמעט 2,500 פליטים הגיעו לקנדה ממדינות הנחשבות מדינות טרור: איראן, פקיסטאן, וחלק מהמהגרים הם בעלי עמדות פרו טרוריסטיות.

רזא מדווחת כי בקרב גל המהגרים האחרון ממצרים לקנדה, רבים מעדיפים מוסלמי בראשות השלטון, וחלק גדול מאמינים בערכים של המרה לאסלאם, בהדרת נשים מהזירה הציבורית ובעונש מוות על נשים - ערכים שאינם ערכים קנדיים לדבריה. רזא מדגישה את הצורך בחינוך המהגרים עצמם לתרבות המקומית, אך מסבירה כי הצורך בחינוך הוא גם של קובעי המדיניות עצמם. "יש צורך לעדכן את מדיניות ההגירה של מדינות העולם, שחלקן נקבעו לפני כמה עשורים, לפני שנרשם גל ההגירה המאסיווי הנוכחי".

קרן טל, ילידת מרוקו ומנהלת כיום את בית הספר ביאליק רוגוזין בת"א, השתתפה גם היא בדיון, ואמרה: "בית הספר צריך להתמודד עם בעיה קשה של איזון בין יצירת תחושת זהות, שייכות, לשמירה על רב-תרבותיות". בבית הספר למעלה מ-800 תלמידים מ-48 ארצות מוצא.

"ישראל חתומה על אמנת זכויות הילדים", אומרת טל, "היא אשררה אותה והתחייבה בכך להעניק להם מוגנות - במילה הרחבה ביותר של המילה - כדי לאפשר לילד התפתחות גם בפן האישי וביכולת שלו להגיע לניידות חברתית. ההתבוננות חייבת להיות גם רחבה וגם עמוקה, ולהתייחס לבעיות האישיות של כל ילד וילד".

בבית הספר מדגישים מאוד את תהליך הסוציאליזציה בחברה הישראלית, בין אם מדובר בילידי הארץ - יהודים או ערבים - ובין אם מדובר בילדי מהגרי עבודה או פליטים. "לעתים ההורים מבקשים מבית הספר 'להפוך את הילדים לישראלים'", אמרה טל. "בבית הספר לא רצינו לחזור על טעות כור ההיתוך. בקשת ההורים באה ממקום של מצוקה ותלישות רבה. סוגיית הפליטים מחייבת אותנו כחברה להתבוננות הרבה יותר רחבה על שאלת 'מיהו ישראלי?', וגם דיון בשאלה של יצירת מדיניות הגירה כוללת, ולא מדיניות דלת מסתובבת המשרתת כל מיני בעלי אינטרסים. צריך לזכור שבתווך נמצאים ילדים. להם יש זכות בסיסית לגדול בבטחה".

טל מדווחת כי שיעור הזכאות לבגרות בבית הספר עלה מ-28% לפני 6 שנים, ליותר מ-70% כיום - נתון המצביע על גידול בניידות החברתית והתעסוקתית. מדד נוסף לשילוב הוא הגיוס לצה"ל (שהוא נתון חלקי, כיוון שהוא מתייחס אך ורק לבני גיוס), שזינק מ-28% ל-79%. פירוש הנתון הוא כי עבור בוגרי בית הספר, קיימת ההבנה כי חלק מהחחויה הישראלית הוא לקחת חלק גם בחובות המדינה, ולא רק בזכויות. "ישנן אוכלוסיות שחיות באי-ודאות מתמדת, בעלת השפעות הרות אסון על ההתפתחות הרגשית של הילדים. יש צורך ביצירת מדיניות של קבע על מנת למנוע מצב של חוסר ודאות", אומרת טל.

מר וויליאם טל, נציג ועדת האו"ם לענייני פליטים בישראל, מספר כי ועדת הפליטים של האו"ם הוקמה לפני 60 שנה מתוך כוונה להמשיך לקיימה במשך שנה, עד לפתרון בעיית הפליטים שנוצרה בעקבות מלחמת העולם השנייה. 60 שנים לאחר מכן, הועדה עדיין פעילה ועסוקה.

"כיום בעיית הפליטים היא מורכבת בהרבה. חל בה גם שינוי גיאוגרפי - אם אז הייתה עיקר ההגירה באירופה, כיום מרבית הפליטים מרוכזים במדינות מתפתחות עניות, אותן מדינות להן הכי קשה לקלוט אותם - ולמרות זאת הן מכילות 80% מהן", אומר טל. כיום, לאחר האביב הערבי, גדל מספר הפליטים מצפון אפריקה. מספר הפליטים מלוב הוא כמיליון, מרביתו בתוניסיה. איטליה קלטה גם מספר גדול – 40 אלף פליטים - אך קטן בהרבה לעומת לוב.

לדברי טל, בישראל הבעיה מתמקדת במעבר פליטים מאפריקה דרך סיני. "הצורך בחוק הגירה בכנסת מובן כיום, אך בכיר במשרד המשפטים בישראל תיאר את הלך הרוח בדיון בנושא לפני 7 שנים - 'מי דמיין לפני 7 שנים שמישהו בכלל ירצה לבוא לכאן?'", מספר טל. טל, שפעל בכ-20 מדינות ברחבי העולם מטעם האו"ם, מציין כי "ישראל ייחודית בכך שאוכלוסייתה בעלת רגש עמוק של הזדהות עם מצב של פליטות. מצד שני, ישנם אנשים רבים המאמינים כי זרם הגירה זה מאפריקה מטה את האיזון הדמוגרפי העדין במדינה. ישראל ייחודית גם בחוש הגאווה שלה בקליטת העלייה שלה ובגיוון האתני הרב. אך זרימת הפליטים, המסתכמת כיום בכ-35,000, בעיקר מסודן, תפסה את ישראל בלתי מוכנה לקליטת פליטים לא יהודיים. כיום ישנה הכרה בכך שצריך לקבוע מדיניות הגירה מסודרת".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#