נוחי דנקנר - חדשות - TheMarker
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

נוחי דנקנר

תגובות

האם "מעריב" בשליטתו יילחם בריכוזיות?

>> נוחי דנקנר הוא כנראה הטייקון המשפיע בישראל. הוא שולט בקבוצת חברות ובהן שופרסל, סלקום, נטוויז'ן וכלל ביטוח.

דנקנר התעניין ב"מעריב" כמה פעמים בעבר, ובחר לרכוש אותו רגע לפני שהעיתון הגיע לקריסה כלכלית. "מעריב" עשוי לשמש עבורו מגן במאבק הצפוי בקרוב לאחר שוועדת הריכוזיות שמינה ראש הממשלה, בנימין נתניהו, תמסור את המלצותיה. דנקנר צפוי להיות אחד הנפגעים העיקרים מהמלצות הוועדה. "מעריב" יכול לעזור לו במאבק על דעת הציבור ועל החלטות רגולטוריות הנוגעות לחברות שלו, שפועלות מרביתן בזירה הנמצאת תחת פיקוח. כמו כן, עצם גודלה של קבוצת אי.די.בי של דנקנר מהווה מקור למעורבות רגולטורית של רשות ההגבלים העסקים.

לא מפתיע כי אחד המהלכים הראשונים שבחר דנקנר להתניע ב"מעריב" הוא חיזוק מוסף הכלכלה. הראשון שנפגע מכך היה שר התקשורת, משה כחלון - שפעל מאז מינויו במרץ להעצמת התחרות בשוק הסלולר, שסלקום של דנקנר מחזיקה בשליש ממנו. בשבוע שעבר בחר מוסף "עסקים" של "מעריב" להקדיש עמוד למתיחת ביקורת על השר, לאחר שרמז בראיון בערוץ 2 כי חברות הסלולר השתמשו בתקציבי הפרסום שלהן כדי ללחוץ על גופי המדיה שתמכו בהרחבת התחרות. קשה להאמין ש"מעריב" ימשיך להוליך קו תקיף בעד פירוק הריכוזיות בשוק, כפי שעשה בימי השליטה הקצרים של זקי רכיב.

אילן בן-דב

הפסיד בקרב על הקישוריות, הבין שזקוק להשפעה

>> המקרה של אילן בן-דב משקף היטב את הצורך העסקי של בעלי ההון הגדולים בהשפעה ציבורית.

בן-דב מחזיק בחברת הסלולר פרטנר, ב-012 סמייל, בתפוז ובסאני. באחרונה הוא נחל כישלון צורב במאבק שניהל נגד הורדת דמי הקישוריות והרחבת התחרות בתחום הסלולר. במהלך המאבק שכר בן-דב את כל יועצי התקשורת, הרגולטורים לשעבר והלוביסטים שכסף יכול לקנות. למרות זאת, הוא נכשל - הרבה בזכות העובדה כי התקשורת לא היתה אתו אלא נגדו. הפסד רגולטורי זה צפוי לעלות לפרטנר של בן-דב, ולסלקום של נוחי דנקנר בירידה של עד 300 מיליון שקל ברווח השנתי של כל אחת מהחברות.

ייתכן מאוד כי כישלון זה הוא אחד המניעים העיקריים שגרמו לדנקנר לרכוש את "מעריב", ולבן-דב לנסות ולרכוש את ערוץ 10. שניהם הבינו כי עליהם להצטייד בכלי תקשורת שבאמצעותם יוכלו להשפיע על סדר היום. עצם האחזקה בכלי תקשורת, גם אם הוא אינו משמש זרוע פעילה להעברת עמדות, מספיקה כדי לייצר מאזן אימה מול פוליטיקאים ורגולטורים. גם אם מערכות העיתונים וערוצי הטלוויזיה מנוהלים על ידי אנשים מנוסים וערכיים, עדיין מדובר בשכירים אשר זוכרים מי הוא בעל הבית ונזהרים בידיעות הקשורות לעסקיהם.

אמיר טייג ואופיר בר-זהר

ליאוניד נבזלין

האוליגרך שמקווה לקבל לגיטימציה ציבורית

>> ליאוניד נבזלין הוא אוליגרך שהורשע ברוסיה בפשעים חמורים. מערכת המשפט בישראל החליטה כי הראיות שהוצגו במשפטו ברוסיה אינן קבילות בישראל, ולכן נדחתה בקשת השלטונות הרוסים להסגירו.

נראה כי באמצעות החלטתו לשותפות ב"הארץ" הוא מקווה לקבל לגיטימציה ומעמד בציבור הישראלי. נבזלין אינו חלק מהקבוצה המצומצמת המחזיקה במרבית האשראי הבנקאי והחוב הציבורי, אך ייתכן שהחלטתו לרכוש 20% ממניות "הארץ" קשורה לרצון כלשהו להגביר את מעורבותו בשוק העסקי המקומי.

הונו של נבזלין מוערך במאות מיליוני דולרים. בישראל הוא החזיק בעבר במניות בחברת מפעלים פטרוכימיים שבשליטת דיוויד פדרמן, אך אולץ למכור אותן שכן המדינה לא אישרה לו לשלוט בבית הזיקו לנפט. נבזלין, 51, הוא יהודי שנולד במוסקווה והגיע לישראל ב-2003. את הונו עשה בחברת האנרגיה יוקוס. לאחר פירוק בית המועצות עברו חלקים משמעותיים מהתעשייה ומאוצרות הטבע לידיים פרטיות - מה שאיפשר לאוליגרכים רבים, בהם נבזלין, לצבור הון.

אמיר טייג ואופיר בר-זהר

הפוליטיקאים משתלטים על השידור הציבורי

>> לצד האחיזה ההולכת וגוברת של בעלי ההון בכלי התקשורת המסחריים - מחזקים פוליטיקאים את יכולת השליטה שלהם בכלי התקשורת הציבוריים, הממומנים מכספנו ואמורים לפעול ללא שיקולים זרים.

בימים אלה משלים ראש הממשלה, בנימין נתניהו, תהליך השתלטות על רשות השידור הכוללת את תחנות הטלוויזיה 1 ו-33 ותחנות הרדיו של קול ישראל, שעולות לנו 700-800 מיליון שקל בשנה. החוק החדש של רשות השידור, שנדון בוועדת הכלכלה, קובע כי הממשלה תאשר את מינוי בעלי התפקידים הבכירים ברשות. משמעות הדברים היא שהפוליטיקאים ימנו את מי שנוח להם, ומנהלי הרשות יהיו בחזקת חייבים לבעל השררה שדאג שיהיו בתפקידם.

גם בגלי צה"ל ניכר מהלך של השתלטות פוליטית, הפעם מצד שר הביטחון, אהוד ברק. לפני זמן מה החליט ברק על הדחת מפקד התחנה, יצחק טוניק. הממשלה החליטה למנות ועדה שתכלול את ברק, כחלון ולבנת ותבחן דרכים להסדרת התחנה. בישיבה שבה הוחלט על הסדרה זו טענו שרים בכירים בין השאר כי התחנה "אינה לאומית מספיק". החשש הוא כי מעבר לאחיזה הנוכחית שיש לשר הביטחון בגלי צה"ל, ימצאו השרים דרכים להתערב בתכנים שמשדרת התחנה.

אופיר בר-זהר

כמה עולה לקנות השפעה?

>> העובדה כי טייקונים ואוליגרכים מעוניינים להשקיע בכלי התקשורת מלמדת כי גם אם העיתונות המודפסת בירידה, וגם אם הטלוויזיה היא תחום הפסדי, כוחה של המדיה בקרב מקבלי ההחלטות ויכולתה לקבוע סדר יום עדיין חזקים ומשמעותיים.

הערכת שוויים של כלי תקשורת היא חמקמקה. בשורה התחתונה, הם שווים כמה שרוכשיהם מוכנים לשלם בעבורם. ההשקעה בכלי תקשורת נובעת מהרצון להשפיע ולהשתלב, ולא מכוונה לגזור רווח או לעשות סיבוב. כך, גם הסכום שמוכנים לשלם נובע לא רק מהשווי הריאלי של ההשקעה, אלא גם מכל מה שמסביב - אגו, אינטרסים, והשווי שנובע מהיכולת לנצל את ההשפעה לטובת עסקיהם האחרים.

מי שעוקב אחרי העסקות האחרונות בתחום עלול להתבלבל קצת. באחת העסקות האחרונות בתחום באפריל 2010, משפחת תשובה שילמה לבנק לאומי כ-6 מיליון דולר עבור 20% ממובילת השוק קשת, מה שמשקף לחברה כולה שווי של 30 מיליון דולר בלבד. ב-2008 רכשה משפחת למלבאום מניות קשת מחיים סבן לפי שווי חברה גבוה יותר של 44 מיליון דולר. ב-2010 פולאר תקשורת היתה מוכנה לרכוש את מניות אביב גלעדי שמחזיק 20% בזכיינית ערוץ 2 רשת תמורת שקל אחד בתוספת ערבויות של כ-7 מיליון שקל, אך בעלי האג"ח של פולאר סיכלו את כוונת החברה.

וכמה שווה ערוץ 10? בעלי המניות היו מעוניינים לקבל מבן-דב כ-100 מיליון שקל תמורת 24% מהערוץ. הדבר מעמיד את שוויו של ערוץ 10 על כ-400 מיליון שקל, אחרי הכסף שבן-דב עשוי להזרים. מנגד, מקורות אחרים בשוק העריכו כי השווי הכלכלי של הערוץ נמוך בהרבה וקרוב יותר ל-100 מיליון שקל.

גם ההיערכות למכרז לערוץ חדשות ייעודי, שנעשית בחדרי חדרים אצל אנשי עסקי רבים, מלמדת על העניין הגדול שיש לאנשים אלה בכלי תקשורת חדשותי. הקונסנזוס הוא כי לערוץ מסוג זה אין מודל כלכלי מתקבל על הדעת, וכי בעליו יגזור על עצמו הפסד של כמה עשרות מיליוני שקלים בשנה. לא נראה כי עובדה זו מרתיעה את אנשי העסקים. מי שמעוניין בדריסת רגל בתקשורת הישראלית ממהר לעשות את מהלכיו כרגע, מכיוון שלא ברור איך השווקים יתנהלו בעוד כמה שנים ומה יהיה השווי של החברות.

אופיר בר-זהר



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#