"יעקב וינרוט נאלץ להוכיח שאינו גנב ורמאי כשהוא חשוף לעין כל" - חדשות - TheMarker
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

"יעקב וינרוט נאלץ להוכיח שאינו גנב ורמאי כשהוא חשוף לעין כל"

על פי סיכומי ההגנה במשפט השוחד נגד עו"ד יעקב וינרוט, שהוגשו השבוע, וינרוט נחשף לא רק לכתב האישום הרשמי - "אלא לשורה ארוכה של כתבי אישום, שהוטחו בו בלי להניד עפעף" - ונוסחו "בלשון בוטה שלא נתקלנו בה בעבר"

תגובות

>> עו"ד יעקב וינרוט "נאלץ להוכיח שאינו 'גנב' ו'רמאי', תוך שהוא מתבוסס בתוך ביצה כשהוא חשוף לעין כל. לעורך דין כמו וינרוט אין ברירה; הוא חייב להוכיח שטענות שהמאשימה המייצגת את מדינת ישראל הטיחה בו הן חסרות יסוד ונטולות שורש ובסיס" - כך כתבו עורכי דינו של וינרוט בסיכומי ההגנה במשפט השוחד נגד וינרוט, שהוגשו בתחילת השבוע.

את הסיכומים הגישו עורכי הדין איריס ניב-סבאג, רונן מנשה ועודד גזית במסגרת המשפט שבו מואשם וינרוט בבית המשפט המחוזי בתל אביב כי הכניס את עצמו למצב של ניגוד עניינים ב-2003, עת ייצג את פקיד השומה שוקי ויטה, שבאותה עת אישר הסכמי מס חריגים ללקוחות של וינרוט, ובהם מיכאל צ'רנוי, ארקדי גאידמק והיהלומן דן גרטלר. בכתב האישום שהגישה פרקליטות מחוז תל אביב (מיסוי וכלכלה), באמצעות עו"ד שרון כהנא, מואשם וינרוט בעבירות של שוחד והלבנת הון, בחשד שייצג את ויטה במחיר מופחת בתמורה להסדרי מס מקלים ללקוחותיו.

הכרעת הדין במשפט צפויה להינתן בחודשים הקרובים.

לטענת התביעה, וינרוט שיחד את ויטה באמצעות פעולות ייצוג משפטי שכללו בקשת חנינה ב-2000, מכתב פנייה ליועץ המשפטי לממשלה בינואר 2003 וייצוגו לאחר מכן בעניין מניעת קידומו. השוחד, לטענת התביעה, ניתן לוויטה כדי שיפעל בענייני לקוחותיו של וינרוט, צ'רנוי וגאידמק, והמניע למתן השוחד הוא שכר טרחה של 32 מיליון שקל שקיבל וינרוט מלקוחותיו בגין כריתת הסכמי מס ושהיה מותנה בכריתת הסכמים אלה.

צורך אישיותי

לטענת עורכי דינו של וינרוט בסיכומים שהגישו, "אצל וינרוט, הטיפול ללא שכר טרחה אינו ניתן ללקוחות שאין ידם משגת דווקא, אלא במקרים רבים שבהם יש לאל ידו של הלקוח לשלם, אך וינרוט מזדהה עמו ועם עניינו". התנהגות זו של וינרוט נובעת לשיטתם משני מקורות: "הזהות היהודית שלו ותפישת העולם הסוציאלית שלו". יתרה מכך, נטען, "הדברים הללו הם חלק מרצף של פעילות ודפוס התנהגות", ומייצגים צורך אישיותי של וינרוט "להיות שם" בעבור מישהו שהוא חושב שהוא צריך לסייע בידו. "רבים מצאו את דרכם לווינרוט ולכן עניינו של ויטה, לא היה יוצא דופן מכל בחינה שהיא", נכתב.

לטענת עורכי הדין של וינרוט, הסיפור של ויטה עורר בו "הזדהות עמוקה". יתרה מכך, וינרוט לא השלה את ויטה וציין כי סיכויי הבקשה נמוכים מאוד. מעבר לשיחה עם ויטה, וינרוט לא טיפל באופן אישי בעניין החנינה באוגוסט 2000. וינרוט לא גבה שכר טרחה אלא הפנה את ויטה לתרום תרומה "כפי שנהג במקרים אחרים".

לפי הטענות, הטיפול בויטה לא היה חריג, ולו משום שהוא נפל לתוך אותה קטגוריה של טיפול מצומצם, ממוקד ולא משמעותי ואף לקטגורית המקרים שווינרוט מזדהה עמם.

באשר לפנייה ליועץ המשפטי לממשלה ב-2003, טוענת ההגנה כי וינרוט לא גבה שכר טרחה: "כשם שלא גבה מעולם שכר טרחה רק בגין מכתב". לטענת ההגנה, גם אצל עורכי דין אחרים מסוגו של וינרוט, לא נהוג לגבות שכר טרחה על מכתב.

אולם, כשהתיק הגיעו לבית המשפט: "וינרוט ראה בתיק זה סוגיה משפטית עקרונית". הוא העריך שהטיפול בתיק יהיה מהיר נוכח העובדה שהעובדות לא היו שנויות במחלוקת. בסופו של דבר, התברר כי לא היה צורך אפילו בשתי ישיבות מהותיות והתיק הסתיים בקדם משפט. יתרה מכך, "בתיק טיפל עו"ד צחי שני, שהיה עו"ד צעיר בעל ותק של פחות משנה. וינרוט היה פעיל בנקודות האסטרטגיות, והופיע בבית הדין לעבודה בקדם המשפט. מנקודת המבט של ויטה, וינרוט לא 'פינק' אותו, וויטה אף התרעם על כך שווינרוט לא מעורב דיו באופן אישי בעניינו", כותב צוות ההגנה ומוסיף כי שכר הטרחה שנקבע היה 20 אלף שקל כולל מע"מ שנגבה ב-20 תשלומים.

תום לב ושקיפות

"הוא לא ציפה לקבל ממנו (שוקי ויטה, ש"מ) דבר וחצי דבר בעניין לקוחותיו, הוא נהג בו כשם שנהג עם כל לקוח אחר", כותב צוות ההגנה ומוסיף כי העובדה שווינרוט היה משוכנע שההסכמים של צ'רנוי וגאידמק ייעשו תחת עינם הפקוחה של הפרקליטות וכל רשויות האכיפה וכי הוא עצמו הלך לראשי רשויות האכיפה וסיפר להם על כך שגאידמק הולך לעשות הסכם עם רשויות המס והצורה הגלויה שבה נהג וינרוט בייצוג של ויטה מול הרשויות מעידות על תום לבו של וינרוט. יתרה מכך, לטענת ההגנה, אף שללקוחות צ'רנוי וגאידמק היו רואי חשבון, וינרוט הפנה אותם לרו"ח זאב פלדמן כדי שייצג אותם במס הכנסה.

"התנהגותו של וינרוט בעניין זה היתה תמת לב", כתב צוות ההגנה והוסיף: "וינרוט היה משוכנע, כמו כל אדם הגיוני, שבתיקים כמו צ'רנוי וגאידמק, ויטה יפעל ביחד עם דרגים נוספים ברשות המסים. מדובר בתפישה שעדים רבים העידו על כך שהיתה מתבקשת ומובנת מאליה".

לטענת עורכי הדין, התנהלותו השקופה של וינרוט מהווה ביטוי מובהק לתום לבו: "שוחד קשור בטבורו בעשייה במחשכים ובסתר. על רקע זה ברור שההחצנה של פעולות הנעשות בצורה גלויה, היא אינדיקציה רבת משמעות לעובדה שהפעולות היו תמות לב". התנהגות שקופה זו הגיעה לשיאה, לטענת ההגנה, כשווינרוט פנה במאי 2003 לראש היחידה הארצית לחקירות בינלאומיות, וסיפר לו על הכוונה של גאידמק לכרות הסכם מס.

"המאשימה יצרה חזיתות מיותרות"

לטענת ההגנה, "כל אדם העומד לדין חשוף ונלחם על חייו מהרגע שבו מוגש נגדו כתב אישום. כשמדובר באדם שהוא מבכירי עורכי הדין בעשורים האחרונים, לא רק אשמתו עומדת להכרעה, אלא גם שמו הטוב, שהוא קיומי מבחינתו".

בביקורת על התובעים כותבים עורכי דינו של וינרוט: "המאשימה לא היססה להרחיב וליצור בדרך זו חזיתות רבות ומיותרות. על רקע דרך הילוכה בתיק זה, עמד וינרוט חשוף לא רק לכתב האישום, אלא לשורה ארוכה של כתבי אישום, שהוטחו בו בלי להניד עפעף". לטענתם, וינרוט היה חשוף לאישומים רבים - ובהם גניבה מהלקוחות והונאתם, הונאה של השותפים, העלמת ראיות, תיאום עדויות ושיבוש חקירה, "והכל בלשון בוטה שלא נתקלנו בה בעבר".

לפי ההגנה, "בכל פעם שניסתה המאשימה לקרוא תיגר על מהימנותו - הוכח כי וינרוט דיבר אמת". לשיטת ההגנה, "המאשימה ניסתה לגשר על חללים ראייתיים בהעלאה של השערות ספקולטיביות... התחושה היא, כי נשתכחו מן המאשימה עקרונות יסוד של המשפט הפלילי ודיני הראיות - כמו חזקת החפות, נטל הבאת הראיות והחובה להוכיח את האשמה מעבר לכל ספק סביר".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#