מהעבודה לעסק הפרטי - חדשות - TheMarker
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

מהעבודה לעסק הפרטי

תגובות

את דרכו הפוליטית החל ביילין ב-1974 כדובר מפלגת העבודה, ומאז מילא שורה ארוכה של תפקידים בה בעיקר תחת שמעון פרס. בין היתר שימש מזכיר מפלגת העבודה ומנכ"ל מדיני של משרד החוץ. ב-1988 נבחר לראשונה לכנסת מטעם המערך וכיהן כסגנו של פרס במשרד האוצר ולאחר מכן במשרד החוץ.

ביוני 1997 התמודד על ראשות מפלגת העבודה והפסיד לאהוד ברק שמינה אותו לשר המשפטים, אף על פי שביילין, דוקטור למדעי המדינה, היה חסר השכלה משפטית. בתחילת שנות ה-2000 נטש ביילין את מפלגת העבודה וייסד את תנועת שח"ר (שלום, חינוך, רווחה). בהמשך הוא צירף את תנועתו למפלגת מרצ, ואף עמד בראש המפלגה המורחבת. ב-28 באוקטובר 2008, לקראת הבחירות לכנסת ה-18, הודיע ביילין לאחר התלבטות ממושכת על פרישה מהחיים הפוליטיים ומעבר לעסקים.

ביילין זוהה, אולי יותר מכל, כאחד מאדריכלי ההסכמים השונים שנטוו במהלך השנים. הוא היה ממובילי יוזמת אוסלו שעל בסיסה נחתמו מאוחר יותר הסכמי אוסלו בין ישראל לפלסטינאים; הוא היה זה שקידם את יציאת צה"ל מלבנון שיצאה לפועל בתקופת כהונתו של אהוד ברק; והיה בין מובילי יוזמת ז'נווה שהגיעה להבנות בין ישראלים לפלסטינאים על מבנה אפשרי להסכם קבע בין ישראל למדינה פלסטינית עצמאית.

לצד המהלכים המדיניים לא בחל ביילין במהלכים פוליטיים מקומיים כמו זה במארס 1990, אז הצליח לעורר את חמתו של רבין לאחר שהיה בין מתכנני "התרגיל המסריח" להפלת ממשלת האחדות השנייה עם הליכוד. בעקבות זאת זכה מפי רבין לכינוי המחמיא "הפודל של פרס".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#