השינוי בקיבוצים מלווה בתחושת החמצה - חדשות - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

השינוי בקיבוצים מלווה בתחושת החמצה

בחשבון הנפש הבינו הקיבוצים כי מתחייב מהפך כלכלי

4תגובות

>> בשנות ה-90 של המאה הקודמת התנועה הקיבוצית עמדה על סף קריסה כלכלית בגין חוב מפלצתי של 25 מיליארד שקל. הבנקים סגרו את הברזים, והמצב הגיע לכך שקיבוצים מסוימים נאלצו לפנות לקיבוצים שכנים ולבקש מהם מצרכי מזון; לאחרים נותקה אספקת החשמל, והיו כאלה שקיבלו מכתבי איום לפני הוצאת צווי עיקול.

הממשלה והכנסת הבינו שאסור להניח למגזר כה מרכזי בחברה הישראלית לקרוס ונרתמו לסייע. הקיבוצים ותאגידיהם הכלכליים זכו להסדרי נושים שבהם נמחקו שני שלישים מהחוב והיתרה נפרסה לשנים רבות. הקיבוצים, מצדם, העמידו להסדר עשרות אלפי דונם של קרקעות נדל"ן, נכסים שונים ורבע ממניות תנובה. בחשבון הנפש הכואב שלאחר הנפילה, הבינו מרבית הקיבוצים כי מתחייב מהפך בהתנהלותם, מכיוון שהסדר נושים נוסף לא יהיה.

הקיבוץ הוקם על בסיס אידיאולוגיה, או אוטופיה, שניתן ליצור אדם חדש שיקים על חורבות העולם הקפיטליסטי עולם אידיאלי שאין בו רכוש פרטי, וכל מה שיש בו שייך לכולם וכולם שותפים ושווים. אחת התוצאות של תמונת העולם הזאת היתה שהקיבוצים נהגו כאילו אין חוקי כלכלה בעולם, ובעיקר אין קשר בין הכנסות להוצאות.

ככל אידיאולוגיה, השאיפה שהובילה את הקיבוץ מראשיתו היתה לצרף מאמינים חדשים - כלומר לגדול. הדרך שבה בחר הקיבוץ ליישם את התפישה היתה להתחלק עם המעט שהיה לו עם כל נקלט חדש. הנקלטים זכו לשותפות מלאה בנכסים שמייסדי הקיבוצים צברו במהלך השנים, בלא שנדרשו לתת דבר משל עצמם. הם קיבלו דירות, ריהוט, ציוד, תקציבי קיום, חינוך לילדיהם ואת כל השירותים שהקיבוץ מעניק לחבריו. אלפים רבים הצטרפו לקיבוצים בשיטה זו, שגרמה, בין היתר, לבעיות חברתיות קשות - בשל העובדה שרבים מהנקלטים לא התאימו לחיי קיבוץ.

עיקרון נוסף שהוביל את הקיבוץ מראשיתו היה שהעבודה צריכה להיות עצמית. בשל כך ויתר הקיבוץ על מקורות הכנסה מבטיחים שחייבו העסקת עובדים שכירים. אלא שהעיקרון הזה לא היה מוחלט. הקיבוצים נאלצו להעסיק עובדים שכירים בתעסוקות חיוניות, שלא נמצאו חברים וחברות שהיו מוכנים לעסוק בהן, כמו גננות, אחיות, מורות ומורים.

כל זה השתנה כשבקיבוצים הבינו שעם אידיאולוגיה בלבד לא הולכים למכולת וחייבים לשנות ולהשתנות. השינוי הגדול היה תמחור העבודה. כל העיסוקים, היצרניים והצרכניים כאחד, תומחרו, ואלה מהם שנמצאו מתחת לרף הכדאיות חוסלו או נמסרו למפעילים חיצוניים. חבר הקיבוץ, בין שעבד בחוץ ובין שהועסק בקיבוצו, חויב להציג הכנסת מינימום. ענפי החקלאות ומפעלי התעשייה תואגדו על ידי הקיבוצים והפכו לתאגידים כלכליים שבבעלות החברים והמגזר העסקי הופרד חשבונאית מהקהילה. הקיבוץ לא היה רשאי כמקודם למשוך ממפעליו וענפיו כספים ללא חשבון.

מהפכה של ממש התרחשה גם במגזר השירותים. בתי הילדים שהתרוקנו מילדי הקיבוץ נהפכו לתינוקיות, פעוטונים וגני ילדים בתשלום. דירות ריקות הושכרו ובחדרי האוכל נערכו הרקדות וערבי שירה בציבור בתשלום. חדרי אוכל רבים נמסרו לקבלנים שהפכו אותם למסעדות ושירותי קייטרינג. בכל מבנה פנוי בקיבוץ נכנס מפעיל, בין אם חבר קיבוץ ששילם לקיבוצו דמי שכירות, ארנונה והוצאות חשמל, מים ואחזקה, ובין אם מפעיל חיצוני שהקים במקום גלריה, בית מלאכה או מתפרה.

אך המהפך הגדול היה אידיאולוגי. מרבית הקיבוצים החליטו לוותר על השוויון - המהות שבמהות בקיבוץ המסורתי. החברים שילשלו לכיסם את שכרם מעבודות חוץ ומעבודתם בקיבוץ בניכוי מסי קהילה. מנהלי מפעלים הרוויחו 20-30 אלף שקל בחודש, בעוד שעובד פשוט על רצפת הייצור הרוויח 5,000 שקל בחודש. בעלי היכולת הוסיפו חדרים לדירותיהם, תמכו בבנים שעזבו, העמידו מכוניות פרטיות בחניה צמודה ונסעו לחו"ל.

ההתנהלות הכלכלית החדשה מבטיחה את מרבית הקיבוצים מקריסה כלכלית נוספת. אלא שאי אפשר להימנע מתחושת ההחמצה. קיבוץ היה הבטחה חברתית שהופרה. הניסיון להקים חברה על-מעמדית נכשל. אולי מפני שהקיבוץ הוקם על בסיס אוטופי שאין לו קיום בטבע האדם.

כיום, מתוך 273 קיבוצי התנועה הקיבוצית, 205 הם קיבוצים מתחדשים. בחלקם ההפרטה הושלמה, ובחלקם היא בשלבים שונים של התקדמות. חלק מהקיבוצים שנותרו מסורתיים, בהם ההכנסות מתחלקות שווה בשווה, פחות או יותר, בין כלל החברים, דנים בהצטרפות להתחדשות ומדי כמה חודשים "מתחדש" מבצר שיתופי נוסף. אין אף קיבוץ מתחדש שדנים בו באפשרות לחזור להיות שיתופי. אפשר להסיק מזה על עתיד התנועה הקיבוצית? כנראה שכן.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#