אין כניסה לרשימת המיליארדרים - חדשות - TheMarker
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

אין כניסה לרשימת המיליארדרים

הסנטימנט הציבורי בישראל לעשירים מתחיל להשתנות

32תגובות

אמריקה היא ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות. את הרעיון הזה צורבים בתודעתנו הוליווד והעיתונות האמריקאית כבר 50 שנה או יותר. זה סיפור מעולה. אבל הבלוף הגדול ביותר באמריקה הוא לא אחר מאשר החלום האמריקאי: שכל אחד יכול. כשבודקים את הנתונים מתברר שהמוביליות - היכולת של האזרח האמריקאי לעלות בסולם הסוציו-אקונומי - היא מהנמוכות בעולם.

בישראל עוד לא נערך למיטב ידיעתנו מחקר מקיף שבדק את המוביליות החברתית: מהם הסיכויים האמיתיים של אזרחים שמתחילים בתחתית הסולם החברתי-כלכלי להגיע למעלה, לממש את הפוטנציאל שלהם. נסתפק אפוא בכמה הרהורים על הרשימה של הסופר-מצליחים כלכלית.

אז ראשית, עושר הוא מדד להצלחה מסוג אחד בלבד. שנית, הרשימה של העשירים מציגה כמובן רק את הנעשה באלפיון העליון, ולא משקפת את מה שמתרחש במשק כולו. אבל גם כאשר בוחנים את הדינמיות בתוך האלפיון העליון - מגלים שהיא בירידה.

שנות ה-90 והמחצית השנייה של שנות ה-2000 היו תור הזהב של ההיי-טק, הגלובליזציה והדינמיות במשק. תהליך החשיפה של המשק, ההפרטה, הפתיחה לתחרות, הרפורמות בשוק ההון ופריצת ההיי-טק יצרו מועדון חדש של יזמים עשירים.

בחמש השנים האחרונות משהו לא טוב קורה לרשימה השנתית שלנו ולמשק. מספרם של יזמי ההיי-טק, התעשייה והמגזרים התחרותיים במשק שהתעשרו משמעותית - יורד והולך. אותם פרצופים, פחות או יותר, מופיעים בדירוג מדי שנה. הרשימה נשלטת יותר ויותר על ידי השחקנים הפיננסיים, המשתלטים, בעלי השליטה בקרטלים ובמונופולים החדשים שנוצרו בעשור האחרון או שהופרטו או שנמכרו על ידי משפחות ותיקות. גם הסנטימנט הציבורי מתחיל להשתנות. הישראלים עדיין מעריצים יוזמה, הצלחה וחדשנות יותר מכל עם אחר, אבל הם לא מטומטמים. כשהעושר מבוסס על תרגילים פיננסיים, הטבות ממשלתיות או שליטה בחברות לא תחרותיות - הם כבר לא מתלהבים.

למזלנו, המשק הישראלי עדיין צומח והאבטלה עדיין נמוכה, ולכן האי-שוויון בישראל - שהוא מהגבוהים בעולם - עדיין לא מייצר תסיסה חברתית. אבל במשבר הכלכלי הבא, התפוררות הלכידות החברתית וההשתלטות של קומץ קבוצות עסקיות גדולות על הפוליטיקאים ועל חלק גדול מהמרחב הציבורי - יתבעו את מחירם.

הפילנתרופים הפרטיים הגדולים, אלה שתורמים הרבה כסף מכספם הפרטי הרחק מעין הציבור, כבר מרגישים זאת על בשרם. הם רואים כיצד עולה מפלס הציניות הציבורי מול הפילנתרופיה. הם כועסים, הם אובדי עצות ובצדק. הם רוצים לתרום, להועיל - אבל בעשור האחרון הם מרגישים שחבורה צינית של מתעשרים הפכה את הפילנתרופיה קרדום לחפור בו הישגים פוליטיים, כלכליים ויח"צניים.

הפתרון היחיד הוא מנהיגות, לקחת הובלה. לא רק לתרום כסף, אלא להכניס את הערכים למרכז השיח הציבורי ולא לברוח מדיון בנושאים הכואבים: השתלטות ההון על השלטון, המוביליות הנמוכה, התחרותיות היורדת, האי-שוויון והמדיניות הכלכלית שמיטיבה עם האלפיון העליון על חשבון שאר חלקי הציבור.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#