סושי ליד סטייק ירבוץ? - חדשות - TheMarker
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

סושי ליד סטייק ירבוץ?

תגובות

חמישי בבוקר. אני מרים טלפון לאחת ממסעדות הבשר הנחשבות בתל אביב. המטרה: להזמין שולחן לשישה אנשים לארוחת ערב. בתחילת השבוע כינסתי בעמל רב שני זוגות חברים טרוטי עיניים לבילוי של מבוגרים מעל גיל 30, כלומר ביקור במסעדה. הביבייסיטר הוזמן, בגדי הערב הנשכחים נשלפו מהארון, וכולם התכוננו נרגשים לאירוע הנדיר.

מוקדם בבוקר אני מתחיל לקבל הודעות SMS: "אז איפה אוכלים?". ואני, שדחיתי ודחיתי את ההזמנה לרגע האחרון, משיב בנונשלנטיות: "אני בדיוק מזמין מקום במסעדה נחשבת. הכינו את התיאבון". ואז מתחיל הפיאסקו: במסעדה הראשונה, הצעקה האחרונה, הכל כבר מלא. כך גם בשנייה. במסעדה השלישית אני מתחיל לחשוש מהשקט הזה, שמגיע לאחר שאני שואל בנימוס אם "אפשר להזמין שולחן להערב, ככה ב-20:00-20:30?".

המארחת ממלמלת "רק רגע, אני בודקת", ואני כמעט בטוח שאני שומע אותה נקרעת מצחוק בעודה מכסה את השפופרת, ואז חוזרת אלי: "אז זהו, שהכל מלא לי, אבל... אני רואה שמתפנה לי שולחן ב-23:00. להזמין לך?". מאחר שב-23:00 כולם כבר מצפים להיות במיטה, אני יורד במורד האופנתיות של המסעדות, יורד ויורד, עד שבמסעדה השישית או השביעית אני מוצא שולחן, אמנם לא בדיוק הצעקה האחרונה אבל כזו שעדיין נחשבת מוצלחת. יחי העושר הקולינרי התל אביבי. והחברים? הם לא מהווים בעיה. מבחינתם, כל ערב שאפשר לאכול בו בלי לסיים אותו מרוחים בפירה הוא הצלחה כבירה.

בעיית הזמנת השולחן היא הצד הפחות נעים של מה שקורה כיום בתל אביב הדקדנטית, בירת הקולינריה הישראלית. הצד החיובי הוא שגם במסעדה השישית או השביעית סביר להניח שלא ניפול. שכן יש לומר את האמת: התפתחה כאן תרבות קולינרית יוצאת דופן גם ברמה עולמית.

את השינוי שעברו המסעדות בתל אביב אפשר לבחון בעיקר לפי שני פרמטרים: שאלת ה"סושי ליד סטייק ירבוץ" ומבחן החזרת המנה. שאלת ה"סושי ליד סטייק ירבוץ" מטעה, שכן מדובר בעצם ביחס הפוך: ככל שהמבחר מצומצם יותר, כך המסעדה טובה יותר. אם עד לפני עשור אפשר היה למצוא בקלות מסעדות שמגישות סושי ופיצה, לזניה וסטייק באותו תפריט (עשוי פלסטיק שמנוני בדרך כלל), בתל אביב כבר קשה מאוד למצוא מסעדות כאלה. הן עברו תהליך של התמחות, שמאפשר לאכול את הטוב ביותר מכל העולמות - אבל במקומות נפרדים.

מבחן החזרת המנה, לעומת זאת, קובע כי אם חלפו יותר משלוש שניות מהרגע שבו ביקשת להחליף את המנה עד שהמלצרית שאלה במה תרצה להחליף אותה, פשוט קום וברח. מדובר בתפישת עולם שלמה, שבאה לידי ביטוי קיצוני באותה סיטואציה, הלא נעימה יש להודות, שבו הסועד מעוניין להחזיר את המנה שמחירה עלול אף לחצות את קו 100 השקלים. ברגעים אלה עומדים למבחן אגו, נדיבות, מוניטין ומצב ההלוואה בבנק, ואם בעלי המסעדה או השף אינם מסוגלים להתמודד עם המצב הלחוץ הזה (ומנסים לשכנע אתכם שהמנה דווקא כן טעימה), הם כנראה לא בנויים לעמוד בתחרות הקולינרית המודרנית. אל תחזרו לשם.

התחרות הזו, שנהפכת לקשה יותר ויותר עבור המסעדות, רק מבטיחה גדולות ונצורות למי שאוהב לאכול. גם תיירים שמגיעים מבירות העולם מחמיאים למבחר ולאיכות המזון, לחומרי הגלם, לעיצוב ולשירות. אבל יש להוסיף לכך הערת אזהרה קטנה: בחסות ההייפ הזה חומקים לסצינה גם מתחזים, שמנסים לגזור את הקופון בלי לשלם את המחיר. המסעדה אולי נראית מצוין, התפריט משתמש במלים הנכונות, והבעלים אפילו לא מתבייש לגבות מחירים גבוהים - אבל משהו לא מרגיש נכון בבלוטות הטעם. במקרים כאלה צריך לזכור שמסעדות, כמו תוצאות עסקיות, צריך לשפוט לפי התוצאות ולא לפי הכוונות. במלים אחרות, אם טעים לכם - מדובר במסעדה טובה. אם לא טעים, שום פירוטכניקה או גיבוב מלים לא יעזרו.

מי שחושב שהתופעה מאפיינת רק את מסעדות תל אביב מוזמן לנסות להזמין בחמישי או בשישי מקום לארוחת ערב באחת ממסעדות הצפון הנחשבות, למשל במסעדות הבשר של מטולה, או בדג על הדן, וגם במסעדת נחלים או בפוקאצ'ה בר במתחם תחנת הדלק במעיין ברוך. בשם אלוהים - מעיין ברוך! לא קל לגלות, בעודך יושב רעב בצימר, שהסנדוויצ'ים שנשארו מהבוקר הם ככל הנראה התקווה האחרונה לשרוד את ארוחת ערב, אלא אם תתאזרו בסבלנות ותקבלו את ההצעה של המארחת החביבה: "מתפנה לי שולחן ב-23:00. להזמין לך?"



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#