נמר לא יהפוך חברבורותיו, וכך גם זוגתו - חדשות - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

נמר לא יהפוך חברבורותיו, וכך גם זוגתו

הנמרה שעמה התחתנתי נהפכה לחתלתולה

4תגובות

עינת ואני אוהבים את הימים הבטוחים. מאוד מאוד אוהבים, אם אתם מבינים למה אני מתכוון. הידיעה הברורה שליצרים שלנו, לאהבות, להתלהבות ולאובדן השליטה לא יהיה מחיר עושה לנו רק טוב, אם אתם מבינים למה אני מתכוון. בימים הבטוחים האלה אפשר לסגור אותנו בחדר אחד למשך 24 שעות, לחזור למחרת ולגלות שלמרות כל הרעשים, האנחות והצעקות שבקעו מעבר לקירות עדיין יצאו ממנו שני אנשים בריאים בנפשם ובגופם. אפילו עם חיוך, אם אתם מבינים למה אני מתכוון. ואני לא מדבר לרגע אחד על סקס, למקרה שחשבתם שאתם מבינים על מה אני מדבר.

זוגתי ואני מכירים את גישת הימים הבטוחים, שקשורה בקיום יחסי מין. למעשה, אם מביאים בחשבון את הימים ההיסטוריים שבהם נוצרו עמרי ועלמה, אנחנו בפירוש יודעים מתי הימים אינם בטוחים. עינת חישבה את זה, אני מילאתי את חלקי בעסקה המהנה. ומאחר שאני והיא חלוקים בעניין הצאצא השלישי, עינת הולכת על בטוח. בימים ובלילות. אם בכל זאת יהיה שלישי, אפשר יהיה לקרוא לזרע שלי הודיני ולחסמים שלה קו בר לב.

הימים הבטוחים אצלנו הם עניין אחר לגמרי. כאן מדובר בימים לקראת אירוע, שאחד הצדדים מייחס לו חשיבות יתרה ולכן לא משנה כמה אידיוטי, מטרידן, מציק או חלאתי יהיה הצד האחר, מלחמת העולם היום-יומית שלנו לא תפרוץ. אנחנו מכווצים, חורקים שיניים, נושכים שפתיים וממשיכים הלאה. צוברים, אבל לא מתפרצים. לאחד הצדדים יש יותר מדי להפסיד ולכן הוא סותם את הפה הגדול שלו. העיקר לא לסכן את אותו אירוע, שהיא או אני תופשים כמכונן.

בתקופה האחרונה עינת היא זאת שנמצאת בתקופת ההבלגה. בלוח השנה שלה מסומנים כרגע שלושה תאריכים, שלוש מטרות, שאין לסכנם. נקודת הציון הראשונה היא ה-3 ביוני, היום שבו נמריא לחופשה זוגית בברלין. עינת יודעת עד כמה אני שונא נסיעות מיותרות לחו"ל, ולכן ברור לה שאנסה להיאחז בכל עניין פעוט כעילה לפיצוץ. תחליטו אתם מי בסיפור הזה מגלם את הצד הפלסטיני ומי את הישראלי. אני הפלסטינאי?! למה, בגלל הצבע? המוצא? הזקן? מילא, זה די הגיוני.

עבור עינת, ברלין היא מעין פיצוי על הנסיעה המשותפת שלנו בשנה שעברה לרומא, שאותה הגדירה כאסון. למה? כי לא לקחתי חלק בטירוף הקניות שלה, ובגלל שהייתי פסיבי כמעט לאורך כל הדרך. למעט, כמובן, מה שהיה בחדר המלון באותם ימים בטוחים. אתם מבינים, נכון? לא התעניינתי במסלול, לא במחיר, לא במיקום המלון ולא בחלונות הראווה. הייתי חייב לקחת אותה לחו"ל, כפי שהיטיבה להגדיר זאת, וכנראה שכך גם תיפקדתי. אלא שאז, באותם ימים, היא בחרה להתעמת. כעסה עלי לפני הנסיעה, במהלכה ולאחריה. הדבר היחיד הבטוח באותה תקופה היה שנריב על בסיס יומי.

כחלק מתהליך סדור של הסקת מסקנות, הגיעה עינת לנסיעה הקרובה חכמה וערמומית מתמיד. לא משנה איזו מלכודת טמנתי לה, לא משנה כמה התגריתי בה, היא תמיד סלחה. הנמרה שעמה התחתנתי נהפכה לחתלתולה. אני יודע שנמר לא יהפוך חברבורותיו, וכך גם זוגתו, ולכן ברור לי כי יום הדין יגיע. ברגע שעינת תזהה שאנחנו מקורקעים אפשר יהיה להכריז בקול רם על פתיחת עונת הציד. נדמה כי אין צורך אמיתי להרחיב מי הניצוד.

מצד שני, קשה לעמוד בפיתוי ולא לנצל את הימים הבטוחים האלה. בעיקר מפני שהם כל כך נדירים. אז אני מסרב להצעות הבילוי שלה, דוחה על הסף הליכה לסרט, נמנע מלהזמין אלינו חברים ואפילו לא טורח לשתף עמה פעולה לקראת המגה אירוע השני. החתונה של שחר, אחיה, גיסי. ב-28 ביוני יישא שחר את מאיה המדהימה לאשה. כלות נוטות לחשוב שערב החתונה הוא יומן הגדול, עד שהן לומדות כי זאת למעשה שעתה הגדולה ביותר של האחות של החתן. עד כדי כך שהיא מוכנה לסבול את הדביל שלו היא נשואה כבר 11 שנה. העיקר שלא ידפוק לה את הערב הגדול.

עינת מתכוננת לחתונה. בוררת בפינצטה את הלבוש שלה, בונה קונצפט לילדים וחרדה באופן שקשה לתאר מהאפשרות שאתעקש להופיע לערב המכונן בג'ינס. זה, נכון לעכשיו, הסיוט הכי גדול. אני מקפיד לשמור את הקלפים קרוב לחזה. יש כאן שני דברים שעובדים לטובתי, ועינת לא תעז להסתכן במריבה שתוביל אותנו אל גן האירועים כעוסים, לבושים באופן מחפיר ועם צ'ק מביך. נזכרתי, יש כאן למעשה שלושה דברים שעובדים לטובתי. מן המפורסמות היא שיש קשר ברור בין הנדיבות שלי לבין היחס האנושי כלפי. בעיקר זה של אחות החתן. מאחר שכל העתודות הכספיות שלה הופקרו לטובת הבגדים שיעטפו את גופה המטריף - בימים בטוחים ולא בטוחים כאחד - משפחת ברזל תגיע לערב הזה בחסות אחד בשם שלומי. מוטב לא להתגרות בו.

כך, על פי ההיגיון הזה, נהפך לוח השנה לחבר הטוב ביותר שלי או לפחות למקלט הזמין ביותר בסביבה הקרובה למקום מגוריי. מבט לעברו מגלה כי בשלהי אוגוסט, שבועיים לערך לפני שהילדים חוזרים למכלאה, סגרה עינת עם חברתה הטובה קרין על נסיעה של שתי המשפחות להולנד. זה יעלה הון עתק, אבל אפשר לצרף לקונצפט הימים הבטוחים והשלווים של אבא גם את הילדים. עמרי ועלמה, אופורטוניסטים שכמותם, נהפכו באחרונה לילדים הכי סכרינים בסביבה. אף אחד לא מרגיז את אבא, איש אינו מסרב לבקשה שלי ואפילו שיעורי הבית נהפכו למטלה החביבה עליהם. אם היו לי עתודות כספיות מרשימות הייתי יכול לבנות מהמנטליות הזאת מתכון ודאי לדוקטורט של השניים עוד לפני הגיוס לצבא.

אין לי מושג מה מחכה לנו בהולנד, אבל ברור כי שלושה מארבעת בני משפחת ברזל מחכים לנסיעה. למעשה, בכל פעם שאחד מהם מסתכן בחציית קו אדום שהציבו לעצמם, האחרים ממהרים לטפל בו. מרגיעים, ממלאים את המטלות שלו, מסננים בשקט את המלים "אתה רוצה שאבא יבטל את הנסיעה?!". בדרך לא דרך נוצרה כאן ערבות הדדית בין בני הערובה של אבא. אם אנהל את העסק הזה בחוכמה הם עוד יסבלו מתסמונת שטוקהולם ויתאהבו בדמון הגדול. אם העסק הזה יתפוצץ בסופו של דבר, ייתכן שאגמור את הטיול להולנד על ספסל הנאשמים בבית הדין בהאג. ללמדכם על פוטנציאל הסכנה שקיים גם בימים הבטוחים.

אני יודע שהתקופה הזאת היא בגדר מותרות, ושלעולם לא יהיו לי מספיק משאבים כדי להפוך 356 ימים לבטוחים, אבל אי אפשר שלא לשמוח על ההווה ועל העתיד הקרוב. אתם אולי תחשבו שאלה ימי פומפיי האחרונים, אני לעומת זאת מתגאה בסטארט-אפ החדש שלי. בעיקר כשברור שמדובר במשפחה ולכן לעולם לא תהיה כאן אפשרות לעשות אקזיט. מחמם את הלב לדעת שבתוך כל הקשיים והנסיבות הלא פשוטות האלה הצלחתי לבצע פריצת דרך שאולי תסייע לאנשים שחווים מצוקות דומות. כל מה שנדרש מכם הוא לסמן מטרות אמת על לוח השנה, או לנפח אירועים מינוריים למעמד הר סיני, ולזכור שאלה הימים הבטוחים שלכם. סקס? מי בכלל צריך את זה בימים כאלה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#