יש פתרון למאבק הרופאים - סטיב אדלר - מדורים - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

יש פתרון למאבק הרופאים - סטיב אדלר

אדלר יכול להפוך את אגף השכר לגורם משמעותי שימנע שביתות כואבות

7תגובות

>> אחת התופעות המוזרות שהתרחשו תוך כדי שביתת הרופאים, היא המהפך בעמדות הצדדים בכל הקשור לנושא הבוררות. בתחילת הדרך היה זה ראש אגף התקציבים באוצר, אודי ניסן, שהתנגד בכל תוקף לבוררות. באגף הרגישו שהם ניכוו קשות מהבוררות הקודמת שהעלתה את שכר הרופאים ב-24%, בלי לקבל מהם כל שינוי בדרך עבודתם.

באותה עת, דווקא ליאוניד אידלמן, יו"ר ההסתדרות הרפואית, היה זה שהיה מוכן לבוררות. אמנם הוא רצה בוררות רחבה, על כל הנושאים ולא רק על שכר, אך בכל זאת בוררות.

אלא שעכשיו היוצרות התחלפו. האוצר רוצה מאוד בוררות, אמנם מוגבלת ואמנם תחת "המוסד לבוררות מוסכמת", אבל בוררות. לעומת זאת, אידלמן מרגיש שכעת הוא יכול להשיג יותר, בעזרת עיצומים והשבתות, ולכן הוא מתנגד לבוררות.

אבל יש לכך פתרון, כי אתמול, בכנס השנתי של אגף השכר באוצר, נפרד אילן לוין, ראש האגף, מעו"ד נחמן אורי, שעמד עד כה בראש המוסד לבוררות מוסכמת. כלומר, יש משרה פנויה, והיא מחכה לאיש המתאים.

לתפקיד יש מועמד קלאסי - מי שכיהן עד לאחרונה כנשיא בית הדין הארצי לעבודה. הוא אמנם לא רוצה בתפקיד, כי למוסד יש תדמית חלשה ומיושנת ולא רבים באים בשעריו. אך זה בדיוק האתגר; להפוך את המוסד לרלוונטי ומשפיע.

למועמד הזה יש מוניטין בתחום יחסי עבודה. הוא מקובל הן על עובדים והן על המדינה. הוא יכול להרים את המוסד ולהפוך אותו לגורם משמעותי במשק שימנע שביתות כואבות בשירותים חיוניים. הוא זה שיכול לטפל ביעילות בסכסוך הנוכחי עם הרופאים. האיש הזה הוא סטיב אדלר.

אמיל סלמן

דרוש ממונה חזק

במשך שנים רבות היה מקובל שהממונה על התקציבים נבחר מתוך בוגרי האגף שעברו למגזר העסקי, הצליחו שם, צברו ניסיון ואז הם חזרו לתפקיד הכי חשוב והכי לחוץ במשרד האוצר.

ואולם באחרונה נשמעות זמירות חדשות במשרד. יש שם כאלה שאומרים שראוי לבחור ממונה על התקציבים שלא מתוך בוגרי האגף בעבר, אלא מישהו אחר, אולי איש צבא לשעבר, אולי איש אקדמיה, אולי איש עסקים.

המטרה הנסתרת של גישה זו היא לבחור באיש שלא יאפיל על יתר אגפי המשרד ולא על המנכ"ל. לכן הם רוצים במי שלא מכיר את תרגילי האגף, שלא גדל על האמונה הבסיסית שיש לקצץ ולייעל את המגזר הציבורי וגם לבצע רפורמות. אותם יועצי אחיתופל רוצים שהשר ימנה מישהו שלא מכיר את הסחר-מכר שכרוך בהעברת התקציב בכנסת, שלא מודע לעסקות הפוליטיות-כלכליות הכרוכות בכך, שלא יודע איך לנטרל שרים שדורשים הגדלת תקציב ושלא יודע איך לשכנע את שר האוצר וראש הממשלה לקיים מדיניות כלכלית אחראית. בקיצור, איש חלש.

אם זה יקרה, מי שיסבול מכך במיוחד יהיה שר האוצר, יובל שטייניץ, כי מעמדו נגזר ממעמדו של ראש אגף התקציבים, וכך גם הצלחתו. הרי בסיכומו של דבר, הישגי התקציב והצמיחה יהיו של השר, ולשם השגת מטרות אלה צריך ממונה חזק. לכן שטייניץ צריך ראש אגף שהוא איש אמיץ, בעל עקרונות, בוגר האגף, אך גם כזה שהוא מספיק מתוחכם כדי לדעת איך לבצע את העבודה בשקט, ולא לגנוב את אור הזרקורים מהשר.

TheMarker

אסור לשר לשמוע למי שרוצה באיש חלש וחדש בעסק. במקרה כזה האיש הזה ינוטרל, האגף ייחלש, ואז באופן טבעי הכוח יעבור למשרד ראש הממשלה ולראש הממשלה עצמו, שהוא גם שר העל הכלכלי. ואז שטייניץ, שגם עכשיו סובל מבעיית תדמית, יחוסל סופית.

לא אוהב בכיינים

מאיר צור, מנכ"ל תנועת המושבים הטרי, מוטרד מתדמית המושבניקים. הוא לא מאושר מהתופעה שאליה חלק מחבריו התרגלו - לבוא כל הזמן בטענות לשלטון, כאשר הם תמיד המקופחים, המסכנים, העניים והחלשים. זה גול עצמי לתנועה כולה, הוא אומר.

למשל, הוא לא התלהב מהדיבורים שנשמעו באחרונה על כך שעקב הרוחות החזקות בצפון, 80% מהפרי הופל ארצה ולא ראוי לשימוש - כי מאוחר יותר עלול להתברר שהדבר לא כל כך מדויק, ואז המושבניקים יהפכו לחזקת רמאים.

בזמנו, צור צידד בתוכנית של שר החקלאות לשעבר, שלום שמחון, להקטנת מספר העובדים הזרים בחקלאות. שמחון הצליח להוציא מהאוצר חצי מיליארד שקל שישמשו להשקעה במיכון מתקדם, ואז החקלאים יקטינו את מספר העובדים הזרים מ-26 אלף ל-18 אלף. אבל המושבניקים התנגדו ותקפו את שמחון חזיתית, ולדעת צור זו טעות.

על רקע זה מקדם כעת צור תוכנית שלפיה חיילים משוחררים יקבלו מענק מוגדל מהמדינה, אם יבואו לעבוד בחקלאות. זה טוב יותר מעובדים זרים, וזה גם יקרב אותם לחקלאות ולאדמה.

צור רואה את המושבים כחלק חשוב מהמפעל הציוני, ולכן הוא מתנגד, למשל, לסחר הקיים במכסות המים. לדבריו, המים שמקבלים המושבים במחיר מופחת מיועדים לחקלאות, ולא למסחר ולעשיית רווח קל על חשבון המדינה. לכן הוא הוציא מכתב נגד התופעה.

צור היה רוצה להחזיר את תנועת המושבים להיות הסמן הימני של ערכי העבודה, ההתיישבות והציונות, ולכן הוא רוצה לראות את המושבים ממשיכים בחקלאות, ולא משתמשים בקרקע למטרות מסחריות שונות ומשונות שאין להן כל קשר לעבודת האדמה. צור מסכים שאפשר להקים על הקרקע החקלאית עסקים שקשורים לחקלאות באופן ישיר, ואולי גם עסקי תיירות (כלומר צימרים), אך לא להפריז גם בכך.

צור רואה את העלייה החדה במחירי הנחלות במושבים כבעיה קשה. המחיר הגבוה מונע מדור ההמשך להמשיך בדרך החקלאית, כי הבן הממשיך צריך לשלם לאחיו את חלקם בנחלה, אך הסכומים כה גבוהים עד שאין הוא מסוגל לכך - ואז הנחלה כולה נמכרת לבעלי הון שהופכים את המושב לשכונת יוקרה המנוכרת כליל לעבודת האדמה. ראו, למשל, את שרי אריסון שרכשה נחלה רחבת ידיים במושב בני ציון.

לדעתו של צור, מדובר בטרגדיה לתנועת המושבים, הטרגדיה של העושר.

מחיר מונופול הדואר

השבוע הייתי צריך לשלוח מכתב רשום. ניגשתי לדואר והפקידה אמרה: "9 שקלים". חשבתי שזה מחיר מופרז, כי 9 שקלים זה 2.6 דולרים, וזה יותר ממה שמקובל, למשל, בארה"ב.

מתברר גם שמחירו של בול למכתב רגיל, עד 28 גרם, לארה"ב הוא 6.1 שקלים, שזה 1.7 דולרים, אבל מחירו של בול למכתב דומה מארה"ב לישראל הוא 98 סנט בלבד. כמו כן, מחיר בול למכתב בתוך ארה"ב הוא 44 סנט, בעוד שמחיר בול דומה בישראל הוא 1.7 שקלים, שזה לכאורה דומה, אך אסור לשכוח ששטח ישראל הוא רק 3 פרומיל מהשטח של ארה"ב.

כל המחירים המופרזים הללו הם תוצאה של מונופול דואר ישראל על מכתבים וחבילות פרטניות. על תחום הדואר הכמותי יש תחרות, ולכן המחירים שם יותר הגיוניים. אז עד מתי נמשיך לממן את חוסר היעילות של המונופול הממשלתי ששמו דואר ישראל?



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#