הרופאים לא יכולים לחיות בשני עולמות - חדשות - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

הרופאים לא יכולים לחיות בשני עולמות

19תגובות

>> הרבה נאמר ונכתב על המשבר ברפואה הציבורית, דרישות ההסתדרות הרפואית, השר"פ והפתרונות המוצעים, אך נדמה שחסרים האומץ והפתיחות ההכרחיים להבנת הבעיה ותהליך ההבראה החיוני.

שגשוג הרפואה הפרטית (המונע על ידי הביטוחים המשלימים) וניוון הרפואה הציבורית - מובילים להפרטת מערכת הבריאות הציבורית. זהו תהליך בלתי נמנע נוכח ההשתכרות העלובה במערכת הציבורית. התהליך מוזן מתסכול ותחושת קיפוח של רופאים בכירים ומוכשרים, על רקע הפער בין השקעתם, האחריות וההקרבה שלהם לתמורה. תחושות אלה מועצמות לנוכח ההשתכרות במגזרים מקבילים בישראל, או של עמיתיהם של הרופאים בעולם.

אף שהרופאים הם אותם "אנשים" ו"בעלי מקצוע" במערכת הפרטית והציבורית, מצדיקה הרפואה הפרטית את עצמה, במודע ושלא במודע, באמצעות יצירת פער שירות. השירות הציבורי מתאפיין בעמימות וטשטוש האחריות האישית שבין נותן ומקבל השרות, ומנגד, והרפואה פרטית מבוססת על קשר ו"אחריות אישית" של הרופא הנבחר למטופל "שלו" בביצוע אבחון, ניתוח, או פעולה רפואית אחרת. בשל העוצמה והתלות הפסיכולוגית שיש לקשר זה על תחושת הביטחון שהוא מקנה לחולה ולמשפחתו, רק הוא יכול לשמש בסיס לשיקום הרפואה הציבורית וריסון הרפואה הפרטית.

מהם הביטויים השכיחים ליצירת והנצחת הפער בין הרפואה הציבורית והפרטית? נגישות וזמינות מוגבלת של רופאים בכירים ומנהלים במסגרת הציבורית; העצמה מוגזמת ומטעה של היכולת האישית לעומת המערכתית באבחון ובטיפול הרפואי; הדגשת החסרונות לכאורה במערכת הציבורית (אקדמית-מלמדת וחוקרת) בהשוואה לפרטית - "ינתחו אותך מתמחים וסטאז'רים", הדגשת המלונאות והיחס האישי במערכת הפרטית.

חסרונות הרפואה הפרטית מובנים וברורים, הן ברמה החברתית והכלכלית, אך גם ברמת הטיפול בחולה הבודד. הבולט והמרכזי הוא היעדר פיקוח והיעדר דיון פתוח ואקדמי בהיבטי הטיפול - ההצדקה לביצועו, החלופות הטיפוליות, איכות הביצוע והתוצאות המיידיות ולטווח ארוך. יתרה מזאת, העובדה שהרופאים הבכירים, מנהלי היחידות והמחלקות, חיים במקביל בשני העולמות, יוצרת ניגודי זהות ועניינים בלתי אפשריים, הרבה מעבר לבעיית שעון הנוכחות ומיקוד תשומת הלב.

הצלת המערכת הציבורית חייבת להתבסס על יצירת מעמד ייחודי של רופאים שיקבלו על עצמם מחויבות מלאה למערכת הציבורית ויוותרו על הרפואה הפרטית. בתמורה הם יקבלו שכר ראוי, הוגן ושונה בסדרי הגודל מהמצב הקיים. במרכז השינוי הזה, שיוביל לאחריות אישית ברפואה הציבורית - השר"פ יאפשר הפניית כספי הביטוחים המשלימים למערכת הציבורית לבחירת הרופא והיחידה המטפלת, אך בשום אופן לא ככלי ישיר לתגמול הרופא הבודד. הוויכוח על שעון הנוכחות יהפוך באחת לטכני ושולי. מיותר לציין שהרופאים החפצים במסלול מנהיגות וניהול יהיו מחויבים למעמד זה.

כל רופא בכיר יבחר באיזה מהעולמות ברצונו לפעול: כחלק מרפואה ציבורית, אקדמית ומצוינת, המדגישה מחויבות ואחריות אישית למטופל, להוראה ולמחקר ומאפשרת קיום הגון ומכובד; או ברפואה פרטית, הכוללת ברירת מטופלים, היעדר פיקוח ובקרת עמיתים ואפשרות חסרת גבול לעשות לביתו.

הציבור ונבחריו נדרשים להכריע איזה סוג ואיכות של רפואה ציבורית ברצונם לקיים ולקבל. כבכל מצב משברי, גם במשבר הנוכחי חבויה הזדמנות אמיתית ונדירה לשינוי משמעותי ותיקון לטווח הארוך, וחבל שתוחמץ.

הכותב הוא מנהל היחידה לניתוחי כבד במרכז הרפואי תל אביב (איכילוב)



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#