הקיבוצניקים יוצאים למלחמה: "רמסו את כבודנו בהפרטה" - חדשות - TheMarker
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

הקיבוצניקים יוצאים למלחמה: "רמסו את כבודנו בהפרטה"

עם פנסיה מביכה והתעלמות התנועה, מייסדי הקיבוצים מרגישים שהחברה שהקימו בעמל רב מנשלת אותם מזכויותיהם. כעת הם מגייסים כוחות ויוצאים למאבק

62תגובות

בועז אפלל, חבר קיבוץ יפתח שבאצבע הגליל, הוא גמלאי צעיר, בסוף שנות ה-60 לחייו, שמילא שורה של תפקידים כלכליים בקיבוץ. אפלל מאמין שעשה את עבודתו במסירות ומתוך אמונה בקיבוץ ובערכיו. כשפרש לגמלאות לפני כמה שנים, גילה שכל שקיבל מהקיבוץ הוא גמלה מביכה שמסתכמת ב-2,870 שקל בחודש. אפלל החליט להקים תנועת גמלאים קיבוצית בשם "פנסיה בראש", במטרה לשפר את הגמלה.

"הקיבוצים הפריטו את עצמם, והשדים יצאו מהבקבוק והאינטרסים מהארון. הקשישים שהקימו את קיבוציהם נהפכו לעת זקנה למגזר מקופח שזכויותיו אינן נספרות", אומר אפלל, שגייס לשורות תנועת הגמלאים גם חברים שאינם פנסיונרים - בהם מזכירי תנועה וח"כים לשעבר.

מלחמת הגמלאים בממסד הקיבוצי צפויה לעלות מדרגה בשבועות הקרובים. "פנסיה בראש" מתכוונת לנקוט צעדים משפטיים, ולא פוסלת עתירה לבג"ץ בתביעה לחייב את הקיבוצים המופרטים לשלם לגמלאים פנסיה בהתאם לתקנות שאושרו על ידי התנועה הקיבוצית.

"את ביטול השוויון בין החברים מכנים בתנועה הקיבוצית 'התחדשות'", אומר אפלל בראיון לוחמני ל-Markerweek. "קיבוץ המשלם למקימיו 2,870 שקל בחודש בעת שמנהלי הקהילה ומנהלי המגזר העסקי, ולא רק הם, זוכים לפי שישה, שמונה וגם עשרה. החבר הפנסיונר מקבל את מה שנשאר, לאחר שכולם קיבלו את חלקם. החבר הוותיק, השותף הבכיר בקיבוץ, נהפך למגזר נטול זכויות.

"התגייסנו לתבוע את זכויותינו הכלכליות, אבל גם את כבודנו שנרמס בהפרטה, שבה המוטו הוא 'חטוף כפי יכולתך' - ולקשישים כבר אין הרבה יכולת. הם מותשים, ואתה רואה סביבך אנשים שהם על סף מצוקה, שהיא לא רק כלכלית, אלא גם נפשית. הם כבר לא יכולים לקנות לנכד שלהם מתנה ליום ההולדת, הם לא מסוגלים לשלם על שכירת מכונית מהקיבוץ פעם בחודש כדי לבקר את ילדיהם שבעיר. אני כבר לא מדבר על נסיעה לחו"ל".

כדי להבין את שורש הבעיה, צריך ללכת אחורה. הרעיון שחברי קיבוצים יצברו כסף בקרנות פנסיה היה מנוגד לחלוטין לכל מה שקיבוץ אמור להיות. הקיבוצים הראשונים - דגניה, כנרת ומרחביה - פעלו לפי עיקרון שהיה בעיקר סיסמה: "כל אחד לפי יכולתו וכל אחד לפי צרכיו". העיקרון הזה לא עבד מעולם, מפני שאיש לא יכול היה לתרגם אותו לפרקטיקה. עיקר הבעייתיות היתה במלים "לפי צרכיו", ולכן במהרה הוסיפו למשפט הזה את הסיומת "ולפי יכולת הקיבוץ". כל עוד חברי הקיבוצים היו צעירים, לא עסקו שם ב"מה יש לי" וב"מה מגיע לי", ובעיקר לא ב"מה יהיה אתי כשאזדקן".

זה עבד עד 1977. כשממשלות הימין עלו לשלטון והחיבוק שהקיבוצים זכו לו מהשלטון הומר בבעיטה, כל תחלואיה התעסוקתיים והכלכליים של החברה הקיבוצית עלו מעל לפני לשטח. בקיבוצים רבים - אך בעיקר במערכות הכלכליות המרכזיות של התנועות הקיבוצית - נחשפו חובות עתק, ניהול כושל, בזבוז, אבטלה סמויה ואי סדרים. בסוף שנות ה-90 היה ברור כי הקיבוצים, כמו גם המושבים, שרויים במשבר כלכלי ענק, המסכן את קיומם. לצד הסדרי נושים שחתכו בבשר החי, הם היו חייבים לבצע שינויים מבניים מרחיקי לכת.

הקיבוצים הקרויים כיום "מתחדשים" ביטלו את עיקרון היסוד שקובע כי תקציב הקיום של החבר הוא שוויוני בעיקרון אך גם נגזר מצרכים מיוחדים, אם יש לו כאלה. במקום זאת, הם קבעו כי גמלאיהם יתקיימו מפנסיה, שתשולם להם על ידי הקיבוץ: חלקה התקבלה מההכנסות השוטפות (פנסיה תקציבית) וחלקה מקופות גמל ומקרנות ייעודיות שונות, שאותם קיבוצים צברו בהן סכומים כאלה ואחרים.

קיבוצים מתחדשים אלה נהפכו במהרה לרוב הגדול - 75% מבין הקיבוצים בישראל. רובם ככולם משלמים לגמלאיהם את פנסיית המינימום שאושרה בידי רשם האגודות השיתופיות - 2,870 שקל. חלק קטן מהקיבוצים, בעיקר אלה המבוססים כלכלית, החליטו שלא שווה להם לשלם את המחיר החברתי ההרסני הכרוך בביטול השוויון, והם ממשיכים בדרך השיתופית-שוויונית. קיבוצים אלה ממשיכים לספק את צורכי חבריהם כמקודם בתלות ביכולתם הכלכלית, וצוברים עבורם סכומי כסף גדולים בקרנות פנסיה, שיועמדו לרשותם אם וכאשר יחליטו אותם קיבוצים "להתחדש".

בקיבוצים אלה מגיעה הצבירה הפנסיונית ל-3,500-6,500 שקלים לגמלאי פוטנציאלי. בינתיים מנצלים הקיבוצים את הכסף הזה למטרות שונות, אך דואגים לערבויות מתאימות כדי לא לפגוע בשווין האקטוארי של הקרנות.

"בקיבוצים המתחדשים", מסביר אפלל את בסיס הבעיה, "מדדו מהן התועלות של החברים בגיל העבודה לקיבוץ. הקריטריון המנחה היה הכנסתו של עובד בתעסוקה זהה, או דומה, מחוץ לקיבוץ. כך קבעו להם שווי שוק. מנכ"ל מפעל בקיבוץ זוכה לשכר בסדר גודל של מנכ"ל במפעל מחוץ לקיבוץ, ואתה כבר שומע על חלוקת אופציות ובונוסים. לגמלאי, הם קבעו, אין שווי שוק. הם התעלמו בכך מתרומתו לצבירת נכסי הקיבוץ. בעוד ששווי השוק של חבר בגיל העבודה נקבע לפי קריטריונים אובייקטיביים בידי אנשי מקצוע מתחום משאבי האנוש ותמחור העבודה, לגמלאים קבעו כגמלה את מה שנותר, ללא הגדרת פרמטרים".

חברי הקיבוץ יודעים מה מקבלים אחרים?

"נתוני השכר חסויים. איש לא יודע על שכנו, על חברו למפעל, על זה שמעליו ועל זה שמתחתיו. הנתונים שמורים בכספת נעולה, והבודדים שיודעים אותם מחויבים לשמור על סודיות. אנחנו גם לא יודעים את ממוצע השכר של כלל חברי הקיבוץ ואם אנחנו מרוויחים את הממוצע, מעל או מתחת. לא מעניין אותם שממוצע אינו נתון אישי, אלא נתון כלכלי החייב בשקיפות.

"שקיפות נהפכה למלה גסה. לסודיות הזו יש סיבה אחת ויחידה - למנוע את המידע מציבור החברים, ובעיקר להסתיר את המידע מהפנסיונר, שגמלתו אמורה להיות בזיקה למדד אמצע (חציוני) של השתכרות כלל החברים. ידע הוא כוח, את זה יודע כל מנהל. וכוח לא מחלקים סתם ככה".

רשם האגודות השיתופיות קבע גמלת מינימום מחייבת.

"נכון. אבל היא נקבעה בשרירותיות והוצמדה לשכר הממוצע במשק. באותה הזדמנות גם חתכו 10% מפנסיית המינימום שקבע הרשם. היה מינימום - יצרו תת-מינימום. נקבע באופן שרירותי שהגמלה תוצמד לשכר הממוצע במשק ותהיה 35% ממנו. ללא קשר לוותק, לתרומה ולגיל. הקריטריון מעוות כי אין לו קשר לכלכלה הקיבוצית. איזה קשר יש בין השכר הממוצע במשק לקיבוצים? גם אם מסרבים להתייחס לתרומת הגמלאי ליצירת נכסי הקיבוץ, אפשר היה לקבוע את השכר החציוני בכל קיבוץ וקיבוץ כקריטריון.

"תבענו מהתנועה הקיבוצית לבטל את גמלת המינימום ולקבוע שקיבוץ יחויב לשלם לגמלאיו 75% מהשכר החציוני באותו קיבוץ. סחבו אותנו שנים בדיונים אינסופיים, ולבסוף גובשה המלצה: לשלם לגמלאיהם 75% מהשכר החציוני בכל קיבוץ. למה שמישהו יקיים את ההמלצה? לשלם לזקנים האלה, שכבר לא עובדים, עוד 1,000-1,500 שקל בחודש?"

איפה הוותק?

במהלך המשא ומתן בין תנועת הגמלאים לתנועה הקיבוצית הגיעו הצדדים לפשרה, שלפיה תועלה גמלת המינימום ל-40% מהשכר הממוצע במשק. "ביקשנו משהו צנוע", אומר אפלל, "זה הגיע למועצת התנועה והתקיימו שלוש ישיבות בעניין. כשמזכיר התנועה, שהתנגד, נוכח בדיונים שידו על התחתונה, נדחה הסיכום לישיבה שנייה ושלישית בסידורים מפא"יניקים כאלה ואחרים. לישיבה השלישית זומן רשם האגודות, שיילחם עבורו נגד הפנסיונרים שלו. אלא מה, המועצה קיבלה את תביעתנו ברוב גורף. אתה חושב שיצא מזה משהו? כלום. למה? כי המועצה אינה יכולה לחייב את הקיבוצים לקיים החלטה כזו, מפני שרק רשם האגודות השיתופיות יכול לחייב אותם.

"הרשם הלך עם ההחלטה הזו למנהלי הקהילה בקיבוצים, ושאל אותם אם הקיבוצים יכולים לעמוד בתוספת הזו. איזה אבסורד! בדיוק כמו שרשות המסים תשאל נישום אם מתחשק לו לשלם מס הכנסה. מנהלי הקהילה לא פראיירים. הם אמרו לרשם ש'אין יכולת', שהקיבוצים יתמוטטו, והרשם אימץ את עמדתם".

לרבים מהגמלאים בקיבוצים יש ילדים ונכדים. הם לא ראו את המצוקה של הוריהם? איך הם נתנו למהלכים כאלה לעבור?

"אותה מועצה שהחליטה שגמלת המינימום תועלה ל-40% מהשכר הממוצע, גם אמרה שלא מספיק לקבוע פנסיית מינימום, צריך גם לדון בתביעה שלנו לפנסיה הוגנת שתכלול, קודם כל, הכרה בכך שהחבר הוותיק בקיבוץ אינו נזקק סעד כי אם שותף בעל זכויות שנקנו ב-50 שנות עמל, ולקבוע את הקריטריונים למדידת זכויות הוותק של הגמלאי. כדי לדון בכך הוקם צוות משותף למזכירות התנועה ולארגון שלנו, ונקבע כי עד סוף דצמבר 2009 יוגשו המלצות. אלא שהדיונים נמשכו ונגררו בלי סוף, ועד היום זה לא נגמר".

ועדה ממשלתית בראשות פרופ' אליעזר בן רפאל התקינה ב-2002 תקנות מחייבות בנושא הקיבוץ המתחדש. תחום הפנסיה לא נכלל בהן?

"בתקנות נכתב שהקיבוץ ישלם לגמלאי לפי התפקיד, הוותק והתרומה. אז איפה הוותק בפנסיה שקבעו לגמלאים והיכן התרומה? גם כתוב שם: 'לפי קריטריונים הוגנים ובשוויוניות ולפי יכולת הקיבוץ'. איפה כל זה? ועדת בן רפאל גם קבעה שיש לעגן בחקיקה היבטים חלוקתיים בקיבוץ. לוועדה היה ברור כי בנושאים חלוקתיים בקיבוץ המתחדש אתה מפקיד את גורלך בידי אנשים שרובם אינטרסנטים הנמצאים בניגוד עניינים.

"הוועדה גם קבעה כי גבולות המגרש של הקיבוץ המתחדש הם הערבות ההדדית. אם הגוף הזה מקיים ערבות הדדית - הוא עדיין קיבוץ. הוועדה הטילה על התנועה הקיבוצית לנסח את דרישות הערבות ההדדית מהקיבוצים המתחדשים, והתנועה אכן ניסחה את הדרישות האלה והציגה סדרה של תקנות. אלא שהן לא מיושמות: לא חובת הוגנות, לא חובת שוויוניות, לא קריטריון של ותק ותרומה. איפה כל זה?"

בקיבוצים המופרטים אומרים שחלק ניכר מהשירותים ניתנים לפנסיונר בכל מיני דרכים ציבוריות, ולא רק באמצעות חשבון הבנק.

"הקיבוץ המתחדש בדרך כלל מופרט עד העצם. לעתים קרובות גם הוצאות הבריאות והתחבורה, שהן צרכים אלמנטריים של כל אחד - במיוחד אם הקיבוץ נמצא בפריפריה ובמיוחד אם החבר כבר לא צעיר - מוטלים על החבר".

שם מכובס למס גולגולת

מה לגבי מיסוי? הגמלאים פטורים ממיסוי פנימי?

"פטור? אני לא מכיר קיבוץ שנתן פטור. אין כאלה. אדרבא, הפנסיונרים משלמים מס גולגולת בשמות מכובסים כמו מס קהילה. מי שהכנסתו 3,000 שקל ומי שמשתכר 30 אלף שקל - שניהם משלמים את המס הזה. אלמנטים של מיסוי פרוגרסיבי, שהיו קיימים בעבר, הולכים ונעלמים במהירות. הקיבוץ המתחדש, שעדיין מוחזק משום מה כדוגמה לשוויוניות ולחברתיות, מעצים את הפערים בקרב חבריו. אפשר היה לצפות למשהו אחר מצורת חיים שמתיימרת להיות הכי סוציאלית והכי חברתית.

"אני יכול לספר על קיבוצים שנותנים לפנסיונרים שלהם פנסיית מינימום, או אף פחות מכך, ומשיתים עליהם מס גולגולת בעשרות אחוזים מהגמלה. יש מכבסת מלים שלא תאומן: 'רשת ביטחון', 'מיסוי לצרכים מיוחדים'. שמות חברתיים כאלה, כאילו כולנו יחד תורמים לקהילה, אלא שאיש לא מזכיר איך גובים את מס הגולגולת הזה, שנע בקיבוצים בין 300 ל-1,300 שקל לחודש".

איך מנמקים את המס הלא פרוגרסיבי הזה?

"כשיש לך כוח, אתה לא צריך לנמק דבר. בחברת מניות כוח ההצבעה שלך נגזר מהאחזקה שלך, בעוד שבקיבוץ המתחדש - שהוא פחות או יותר חברת מניות רעיונית - לכל חבר יש קול אחד, ואם יש לך רוב אתה יכול להחליט מה שאתה רוצה. בחוק החברות גם התקינו תקנות נגד קיפוח המיעוט ותקנות לאחריות דירקטורים. בקיבוץ המתחדש אין תקנות כאלה. קיפוח המיעוט אינו מוכר בהם, וברובם פשוט מחליטים מה שרוצים".

נניח שבאמת אי אפשר להגדיל את העוגה. אולי אפשר לקבוע שבעלי השכר הגבוה יקבלו קצת פחות כדי שהפנסיונרים יקבלו קצת יותר.

"זה לא יקרה. הקיבוץ השתנה וכיום כל אחד מנסה להשיג לעצמו כמה שיותר. אבל יש עוד סיבות. אולי זו האינדוקטרינציה לפיה כל חבר צריך לעבוד. הוא עובד - מגיע לו. הוא כבר לא עובד - לא מגיע לו. בקיבוצים חיים כיום חברים רבים שנקלטו במהלך השנים והגיעו עם מנטליות וערכים שונים מאלה של החברים שהקימו אותם. אני באתי לקיבוץ עשר שנים לאחר הקמתו, אבל הספקתי לראות משהו. אנשים עדיין גרו באוהלים, בוססו בבוץ, עבדו במחצבה וקיבלו פרוטות. האנשים שהגיעו לקיבוצים שנים רבות לאחר הקמתם קיבלו הכול: דירה בלי משכנתא, שירותי קהילה ורווחה מפותחים ומניה, כולל זכות הצבעה שווה. כל זה בלי שהספיקו לתרום הרבה. כיום הם הרוב והם קובעים מה יקבלו הגמלאים שקלטו אותם.

"אתה רוצה דוגמאות לציניות של ההתנהלות המתחדשת הזאת? בקיבוץ אחד התגלה בתקציב הקהילה חסר שהצטבר ל-1.5 מיליון שקל. נוצר מצב חירום, והיו חייבים להתקין חקיקת שעה. מה עושים? הולכים על החלשים. ממש כך. היה סבסוד מסוים לתרופות? הורידו אותו. סיוע בקלנועיות? הורידו אותו. לעובדי הקהילה, שהם החברים בשכר הכי נמוך, כמו עובדי הנוי, המטבח, חדר האוכל ושירותים אחרים, ביטלו להם - רק להם - את קרן ההשתלמות. איך דבר כזה עבר? ברוב.

"בקיבוץ אחר, שהפנסיה בו היתה רחוקה מאוד מפנסיית המינימום המחייבת, הנהלת הקיבוץ באה לרשם ואמרה לו שאין לקיבוץ יכולת לשלם את פנסיית המינימום ולכן הם משלמים לגמלאים רק חלק ממנה. הלכו 30 פנסיונרים מאותו קיבוץ וחתמו על פנייה לרשם, לבדוק אם באמת אין ביכולתו של הקיבוץ הזה לשלם פנסיית מינימום. הרשם שלח חוקר, שהספיק לו להיות שם יום אחד ולכתוב דו"ח, שלפיו לקיבוץ יש יכולת לשלם יותר וגם הצביע על מקורות המימון. הקיבוץ חויב להוסיף להם 300 שקל בחודש".

הם קיבלו את התוספת?

"אף אחד לא קיבל - ובלי נימוקים. מי שיושב על הקופה ומחזיק ברוב, לא צריך לנמק. מדובר בקשישים שכבר אין להם את האנרגיות של פעם לצאת ולהילחם. יש גם את העניין שלא נעים לצאת נגד הקיבוץ. ביקשו לבדוק, הבודק המליץ, הרשם חייב - והקיבוץ התעלם".

"אם לא ייעשה צדק עם בוני הקיבוץ - אין לו זכות קיום"

אני חי עם תחושת החמצה על כך שלא הסדרנו את נושא הפנסיה לגמלאים", אומר ח"כ לשעבר עו"ד חגי מירום מקיבוץ יפעת, שהיה שותף בשנות ה-90 לקבוצת החברים שיזמה את הקיבוץ המתחדש, וכיום הוא פעיל מרכזי בתנועת "פנסיה בראש". "הסדרנו נושאים רבים, כמו העיקרון של הכנסה דיפרנצילית מעבודה, שיוך נכסים, ביטול החובה להעביר לקיבוץ נכסים חיצוניים, רנטות וכו'. השינויים המבניים האלה הביאו להתייעלות ולחיסול האבטלה הסמויה.

"את עניין הפנסיה לא הסדרנו, ובעיקר לא נתנו ביטוי לתרומה של החבר הוותיק לנכסים שהקיבוץ ייצר במהלך קיומו. פעלנו לשנות באופן מיידי את המבנה הארגוני של הקיבוץ כדי להתמודד עם החוב הענק לבנקים. החוב הזה איים להפיל את הקיבוצים בזה אחר זה, והיה צורך לשנות מהיסוד קטעים מהותיים במבנה ובהתנהלות הקיבוצים - כך שסוגיית הגמלאים לא היתה בעדיפות גבוהה".

לדברי מירום, בקיבוצים שבהם הוותיקים לא נתנו להליך ההפרטה להתקדם מבלי להבטיח את זכויותיהם, הפנסיה הוסדרה. הוא מציג את קיבוץ מזרע כדוגמה: שם נקבעה פנסיה בסיסית גבוהה לגמלאים, והקיבוץ הצמיד אותה לוותק ולשכר הממוצע בקיבוץ ולא לשכר הממוצע במשק. מירום מדגיש כי בקיבוצים שבהם מספר הוותיקים בקהילה משמעותי והם התארגנו להגן על זכויותיהם, הפנסיה הוסדרה, בעוד שבקיבוצים שבהם היו הגמלאים מיעוט קטן - הם קופחו: "תהליך ההפרטה העלה לפני השטח מאבק של דור צעיר בדור ותיק, מאבק אינטרסים על חלוקת העוגה. הוותיקים הפסידו במלחמת הדורות הזו, מפני שלא הבינו שהערכים השתנו ולא הפנימו את המצב החדש, שבו גם בקיבוץ אתה צריך להילחם על זכויותיך. נוצרו עיוותים קשים, שבהם אנחנו מנסים לטפל. המטרה היא לעגן את הזכויות הפנסיוניות של החבר הוותיק.

"ביקשנו מהרשם לבדוק את סוגיית המיסוי, כי אחת העוולות שעושים לגמלאים היא שהם משלמים מסים לאחזקת שירותים שהם לא נזקקים להם. ודאי שקביעת שיעור המיסוי עליהם, כאחוז מההכנסה, הוא דרקוני. הרשם החליט לטפל בזה וקיבל את הטענות שלנו, ולפי מיטב ידיעתי הוא יורה בצו מה מותר ומה אסור לגבות מהגמלאים.

"הותקנו תקנות המחייבות את הקיבוץ לשלם פנסיית מינימום. אלא שהתקנות האלה נועדו להיות רף תחתון בלבד. החובה האמיתית קובעת תשלום 'באופן הוגן, לפי קריטריונים שוויוניים, בשים לב ליכולת הקיבוץ אך תוך מתן עדיפות לצרכים אלה'. בפועל, רשם האגודות אומר לקיבוץ 'שילמת את המינימום - יצאת ידי חובה'. נכון, 'יכולת הקיבוץ' היא אבן פינה בתקנה, אבל על הרשם להבהיר כיצד יש למדוד את המונח החשבונאי הזה בהקשר החברתי שבתוכו הוא הוטבע. ההקשר החברתי מחייב התייחסות לרמת ההתפרנסות של כלל חברי הקיבוץ. אם החברים בגיל העבודה מקבלים במכפלות, משולשות, מרובעות ואף מתומנות ויותר ממה שהוותיק מקבל, אז צריך להיות ברור שמשהו כאן פגום ובלתי הוגן".

במרבית הקיבוצים אושרה ההתחדשות ברוב גדול.

"לא רק ברוב, גם בשמחה וששון. ההפרטה יצרה מצבים מאוד לא מכובדים והוגנים בקיבוצים, ואני חושש שיעברו שנים עד שהגזל של זכויות החבר הוותיק יסתיים. התהליך שעבר על הקיבוצים, מהליכה משותפת להפרטת ההכנסה, הוא נורא. חלק ניכר מההתייעלות הושג על גבו של חבר הקיבוץ הוותיק. פעם אחת הוא התחלק מרצונו בנכסים שהוא יצר, עם כל מצטרף חדש; עכשיו, בפעם השנייה, מנשלים אותו".

אם תיושם שיטת הפנסיה ההוגנת שאתם דורשים - 75% מהשכר החציוני בקיבוץ - בכמה תגדל הפנסיה לגמלאים?

"להערכתי, ב-1,000-1,500 שקל לחודש, תלוי בשכר החציוני בכל קיבוץ. כרגע נמצא העניין בצומת דרכים. אנחנו בודקים אפשרות משפטית לחייב את הקיבוצים לקיים את תקנות ועדת בן רפאל, חותרים לכך שמועצת התנועה תקבל החלטה ברוח התקנות האלה וגם מצפים להחלטת הרשם. אני מעריך שאם לא יימצא פתרון תוך זמן סביר נפנה לבג"ץ, אך מקווה שלא נאלץ להגיע לשם. לי ברור שאם לא ייעשה צדק עם מקימי הקיבוץ ובוניו - אין לקיבוץ זכות קיום".

"זוג ותיק יכול להרוויח 10,000 שקל בחודש"

מפורום "הקיבוץ המתחדש" נמסר בתגובה: "הקיבוץ המתחדש חילץ את רוב הגמלאים החיים בהם ממצב מביש, שבו הם קיבלו תקציב אישי 'שוויוני' דל, והיו חסרי זכויות בנכסים שצברו בעמל חייהם. בחמש השנים האחרונות נרשמה בקיבוצים המתחדשים עלייה מתמדת בתשלומי הפנסיה מתוך מודעות לחשיבות העניין ולשיפור במקורות העומדים לרשותם. מן הראוי להציג נתונים מצטברים של השנים האחרונות, כדי לקבל את התמונה אמיתית.

"יש לזכור שמרבית הקיבוצים המתחדשים, שהיו שיתופיים בעבר, צברו גירעון אקטוארי עצום, מפני שלא הפרישו לקרנות פנסיה במרבית שנות קיומם. בעקבות המשבר הקיומי שהתפתח במרבית הקיבוצים בשנות ה-80 וה-90 קיבלו החברים החלטה אמיצה להתחדש ואישרו הסדרים פנימיים חדשים.

"יש לבדוק את המצב הכלכלי בכל קיבוץ באופן פרטני בהתאם לנתונים הייחודיים שלו ויכולתו להתמודד עם תשלומי הפנסיה. גם אי אפשר לנתק את הנושא הפנסיוני מהקשרו ליתר מרכיבי אורחות החיים בקיבוץ: היקף הערבות ההדדית בין החברים, גובה רשת הביטחון, שיעור המיסוי הפנימי והרכבו, הסדרי סיעוד, בריאות, חינוך וכו' וכן הסדרי שיוך נכסים, או חלוקת רווחים לפי ותק החבר בקיבוץ וכמובן המחויבות לאוכלוסיות חלשות אחרות - חד הוריות, אלמנות ואלמנים ובעלי צרכים מיוחדים".

מהתנועה הקיבוצית נמסר בתגובה: "הבטחת ביטחונם הסוציאלי של ותיקי הקיבוצים היא משימה ראשונה במעלה בתנועה הקיבוצית. יש לזכור שבמרבית הקיבוצים לא היתה הפרשה לקרנות פנסיה עבור החברים, מפני שתפישת העולם הקיבוצית גרסה כי נכסי הקיבוץ - תאגידיו, הקרקע ועבודת החברים בגיל העבודה - הם המקור לביטחון הסוציאלי של החברים.

"כשהקיבוצים החלו לצבור לפנסיה, היה גירעון אקטוארי אדיר של הקיבוץ לחבריו, גירעון שסגירתו נעשית על ידי איתור מקורות אמיתיים ולא בסיסמאות. השינויים שייצרו את הקיבוץ המתחדש באו 'מלמטה', ורוב מוחלט של החברים בכל קיבוץ הצביעו בעד השינוי.

"בניגוד לדברי אפלל, מועצת התנועה הקיבוצית לא החליטה להגדיל את הפנסיה ל-40% מהשכר הממוצע. ההחלטה היתה לבחון את האפשרות הזאת בשיתוף עם רשם האגודות השיתופיות. כיום שמונה קיבוצים בלבד (לעומת כ-100 קיבוצים לפני ארבע שנים) אינם עומדים בתשלום הפנסיה המינימלית. סכום זה - יחד עם קצבת הזקנה שמשלם הביטוח הלאומי - מקנה לחבר הוותיק הכנסה חודשית של 4,200 שקל לפחות. בנוסף נהנה החבר הוותיק מדיור חינם ומסבסוד שירותי הבריאות, הסיעוד ושירותים נוספים. במרבית הקיבוצים מגיעים מקורות ההכנסה של זוג גמלאים לכ-10,000 שקל לחודש ויותר".

מרשם האגודות השיתופיות במשרד התמ"ת נמסר בתגובה: "קודם לשינוי באורחות החיים שעברו הקיבוצים המתחדשים, עמדו מרביתם בפני סכנת חדלות פירעון והיעדר יכולת לעמוד בתשלומי תקציב קיום לכלל החברים, אף לא בשיעור נמוך מהשכר הממוצע במשק.

"מטרת תקנות האגודות השיתופיות היתה ועודנה להבטיח לגמלאי הקיבוצים סל קיום גבוה יותר מהתקציב שהוזכר לעיל ולאפשר לחברים השתכרות הולמת במקרים המתאימים, תוך הגדלת כלל המקורות לקיבוץ.

"מטרת רשם האגודות היא להגיע בהדרגה לגמלה שתסתכם ב-5,000 שקל לחבר גמלאי, ול-10,000 שקל לזוג גמלאים. עשרות קיבוצים מתחדשים כבר משלמים לגמלאיהם סכומים גבוהים מהמינימום הקבוע בתקנות.

"אין זה נכון שגמלאי מקבל 'מה שנשאר' לאחר התשלום לבעלי תפקיד בקיבוץ, כנטען בכתבה. תנאי להפיכת קיבוץ לקיבוץ מתחדש הוא המצאת חוות דעת של רואה חשבון או כלכלן, שתקבע אם הקיבוץ יכול לעמוד בהתחייבויותיו הפנסיוניות כמתחייב מהתקנות. בקיבוצים מתחדשים רבים יושמו מודלים המעניקים לחבר תוספת בגין ותק, זאת אף שבין ותק החבר בקיבוץ למצבו הפיננסי אין כל קשר. בכתבה נטען כי רשם האגודות השיתופיות אימץ את דעת מנהלי הקהילות שאין להעלות את שיעור הפנסיה לגמלאים בקיבוץ. הטענה אינה נכונה ואף במאמר הובאה דוגמה הפוכה: מקרה שבו הרשם חייב קיבוץ להגדיל את הפנסיה לגמלאים ב-300 שקל לחודש, בניגוד לטענת קיבוץ בדבר היעדר מקורות תשלום.

"בעקבות פניית התנועה הקיבוצית מינה הרשם את חברת ראיית החשבון מבט יועצים, המתמחה במגזר הקיבוצי, לערוך בדיקה מדגמית בכ-50 קיבוצים אם אפשר להעלות את סכום הגמלה. עם קבלת תוצאות הבדיקה, הנמצאת בעיצומה, הן ייבחנו באופן ענייני על ידי הרשם".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#