התמכרנו לריבית אפסית - חדשות - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

התמכרנו לריבית אפסית

ושני הצדדים של שטראוס-קאהן

5תגובות

1 מה הדבר הראשון שעבר לכם בראש כשקראתם על הזינוק במניותיה של מפעילת הרשת החברתית העסקית לינקדאין בוול סטריט בשבוע שעבר? שזה "שורט השנה"? כלומר, שבשווי של 10 מיליארד דולר לחברה שאמורה לחזור השנה להפסדים, שווי שהוא פי 40 מההכנסות שלה, ההימור הטוב ביותר הוא לשאול מניות של החברה, למכור אותן ולהחזיר אותן למשאיל עוד שנה בחצי המחיר?

אם התשובה חיובית, רשמו לעצמכם שרעיונות ההשקעה שלכם לא מקוריים במיוחד. כל סוחר יום זב חוטם מוול סטריט, דרך לונדון ועד תל אביב, מילמל השבוע לעצמו שהשווי של לינקדאין בועתי ושצריך להמר על נפילתה.

נכון, 10 מיליארד דולר ללינקדאין הם שווי מנופח ומטורלל להפליא - אבל כלל לא פשוט למצוא מחזיקי מניות שמוכנים להשאיל אותן למכירה בחסר (שורט). אחת הסיבות העיקריות לזינוק במניות הרשת החברתית היא כמות המניות הקטנה שהחברה הנפיקה.

השווי העצום של לינקדאין בשוק עורר כמובן מחדש את הדיון בשאלה אם מתפתחת בועת אינטרנט הדומה לקדחת הדוט.קום של 2000. על פניו נראית התשובה חיובית: היחס בין שווי חברות כמו לינקדאין, פייסבוק וטוויטר לבין ההכנסות שלהן דומה למכפילים ששררו בבורסת הנאסד"ק בתחילת 2000.

אבל המציאות מורכבת יותר, וכשבוחנים את הפרטים מגלים ש-2011 שונה מ-2000. השווי העצום של קומץ חברות אינטרנט, כמו פייסבוק וטוויטר, נובע מכך שהן נהפכו בזמן קצר לשחקניות דומיננטיות, כמעט ללא תחרות, ששולטות בזירה שלהן. ב-2000 היו בכל תחום עשרות חברות שאכלו זו לזו את ארוחת הצהריים, עד שלא נשאר דבר לאף אחת.

אי–פי

סיבה נוספת לשווי המנופח של חברות אינטרנט רבות היא מרוץ החימוש של שלוש ענקיות האינטרנט: מיקרוסופט, גוגל ואפל. לשלושתן יש עשרות רבות של מיליארדי דולרים בקופה, והן לא יהססו לבלוע במהירות כל חברה שלדעתן עלולה לתת יתרון טכנולוגי או שיווקי למתחרה שלהן.

איך כל זה יסתיים? מי תנצח? אין לנו מושג ואנחנו צריכים להימנע מתחזיות. עדיין לא שכחנו את הסיבוב האחרון שלנו בעמק הסיליקון בסוף 2007. באחד הימים הזדמן לנו לפגוש שלושה יזמי סטארט-אפ שהיו עסוקים ברשתות חברתיות: מקס לווצ'ין, מארק פינקוס וריד הופמן. ריבוי יזמי הרשתות החברתיות הוביל אותנו מיד לחשוד שמתפתחת כאן בועה. זאת היתה הטעות הראשונה. מקס לווצ'ין היה המרשים, החד והרהוט בין שלושתם, וניבאנו לו גדולות: שנתיים מאוחר יותר הוא נאלץ למכור את הסטארט-אפ שלו לגוגל במחיר שנחשב מבייש ומאכזב - פחות מ-250 מיליון דולר. מארק פינקוס, שנראה כמו יזם סדרתי משועמם, עומד להנפיק את מפעילת משחקי הפייסבוק זינגה לפי שווי של 5 מיליארד דולר או יותר.

ובאשר לריד הופמן. כשנפגשנו עם מי שהיה בסוף 2007 מנכ"ל לינקדאין במשרדי החברה, ודיברנו על השמועות שלפיהן רופרט מרדוק רוצה לקנות את החברה תמורת כמה מאות מיליוני דולרים - שווי שנראה מנופח להפליא - הגיח לפתע בחור נחמד, שמנמן מאוד, מילמל משהו לא ברור, והמשיך לשוטט במשרד ולחייך לכל הכיוונים. "זה ריד, הוא המייסד, הוא עסוק היום בכל מיני דברים", הסביר המנכ"ל בסלחנות. אם מישהו היה אומר לנו שהנתח שלו בחברה יהיה שווה תוך כמה שנים 2 מיליארד דולר - היינו מרימים גבה. טוב שלא אמרו לנו, שלא הרמנו גבה ולא ניסינו כבר אז לעסוק בתחזיות.

2 יש סיבה נוספת לזינוק המשוגע שהתרחש השבוע במניותיה של לינקדאין בוול סטריט: זהו כמובן הכסף הזול ששוטף את וול סטריט כבר כמה שנים טובות. עד כמה הכסף בוול סטריט זול, ממכר, מרעיל ומסוכן נזכרנו השבוע, דווקא כשנגיד בנק ישראל סטנלי פישר הודיע בשני על העלאת הריבית של הבנק המרכזי מ-3% ל-3.25%. כמה דקות לאחר מכן שוגרה תגובתה של התאחדות התעשיינים, שמתחה ביקורת על המהלך והסבירה כצפוי שפישר מעלה את הריבית בשעה שבארה"ב ובאירופה היא קרובה לאפס.

הבעיה היא כמובן עם הבנצ'מרק, אמת המידה שבה בוחנים התעשיינים את פישר ואת הריבית בישראל. למי שמופתע מהחלטתו של פישר או מאוכזב מהריבית הגבוהה כדאי לזכור שעם העלאת הריבית האחרונה - הריבית הקצרה בישראל מגיעה לראשונה לרמה ריאלית של אפס. ומלמטה. בשנה האחרונה, כשהריבית של בנק ישראל עלתה מ-2% ל-3.25%, הסתכמה האינפלציה בישראל ביותר מ-4%. ב-12 החודשים הקרובים היא צפויה להסתכם ב-3%-4%, כך שבמקרה הטוב ביותר הריבית הנוכחית הצפויה היא 0% - והיא יכולה גם להתברר שוב כשלילית.

בלומברג

הזינוק שהתרחש בשוק הנדל"ן הישראלי בשנתיים האחרונות וההתאוששות האדירה בשוק ההון הישראלי - שני גורמים שדחפו קדימה את הכלכלה - נשענים שניהם על הריבית האפסית הזאת. שוק הנדל"ן והמגזר העסקי בישראל, כמו בכל העולם, מכורים לריבית ריאלית נמוכה.

הריבית הנמוכה משכיחה מאתנו את העובדה שחלקים גדולים מהמגזר העסקי בישראל עדיין שקועים באשראים בהיקפים עצומים - זכר לימי חינגת האשראי של 2005-2008. תזכורת להיקף החוב העצום שרובץ על חלקים גדולים מהחברות הישראליות קיבלנו בתחילת השבוע, כשמניותיה של חברת אלביט הדמיה של מוטי זיסר נפלו בעקבות שמועות על חילוקי דעות בין זיסר לבנק הפועלים בקשר לעמידה של אלביט הדמיה בתנאי האשראי שלו. לא רק מניותיה של אלביט הדמיה ירדו באותו יום באופן חד: שורה של מניות של חברות נדל"ן והשקעה התקפלו מיד בעקבות השמועות, כשהמשקיעים נזכרו עד כמה תלויים רבים מהטייקונים הישראלים במנופי אשראי ענקיים ובריבית הנמוכה השוררת בשווקים בשנים האחרונות.

3 לסטנלי פישר יש אחריות ליציבות המחירים, לצמיחת המשק ולתעסוקה. את בעיותיהם של הטייקונים הממונפים הוא לא יכול - ולא צריך - לפתור באמצעות מכשיר הריבית. בדו"ח בנק ישראל האחרון חזר הבנק והזהיר מפני הסכנה ליציבות הפיננסית במשק כתוצאה מקומץ קבוצות ענק, שיש להן אשראי בהיקף של עשרות מיליארדי שקלים. את פצצת הזמן הזאת יכול לפתור רק שינוי מבני עמוק בשוק ההון. היכולת של הרגולציה, התקנות והפיקוח להתמודד עמה הוא מוגבל.

ומה מצבה של המערכת הפיננסית הגלובלית? די גרוע, תודה, בעיקר באירופה. למזלם הטוב (או הרע) של היוונים, הצליחה חדרנית במלון סופיטל בניו יורק להסיט בשבועיים האחרונים את כל הכותרות הכלכליות אל בנקאי, פוליטיקאי וכלכלן שאוהב מאוד בחורות. בעוד כל העולם, ובעיקר אשתו, עסוקים בתחביב של דומיניק שטראוס קאהן ובנישואים המיוחדים שלו לאן סינקלר, נדחקה יוון לשולי הכותרות. ומה קורה ביוון? לא יותר מפשיטת רגל טוטלית מתקרבת ובאה. מי שאמור להוביל את הפתרון לפשיטת הרגל הזאת היא כמובן קרן המטבע העולמית - אבל זאת כידוע עסוקה בימים אלה בנושאים חשובים יותר.

ומה עמדתנו שלנו בנושא שטראוס קאהן? אין לנו כזאת - אבל נסתפק בעמדותיהם של איש עסקים בינלאומי ידוע ורעייתו, שהכירו את DSK. כששאלנו בזהירות את רעייתו מה דעתה על הפרשה, היא נזפה בעיתונאים שממהרים להסיק מסקנות. כשהפנינו את אותה שאלה לבעלה, הפגין איש העסקים גישה טכנית יותר ואמר שדומיניק ייזכר כנראה כאחד המנהלים הטובים ביותר שהיו לקרן המטבע. "אבל היה לו צד נוסף, שהכרנו פחות". עכשיו אנחנו מכירים.

אי-אף-פי


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#