שביתת סטייקים: עסקית באחוזת שולמית - חדשות - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

שביתת סטייקים: עסקית באחוזת שולמית

חלום על ארוחה משובחת בראש פינה התחיל עם נוף גלילי מקסים ואווירה איטלקית, אך התנפץ עם סטייק גרוע ושירות מוזר

3תגובות

מה רוצים מעובדי נמל אשדוד שפתחו ב"שביתת סטייקים" בעקבות ביטול ארוחות החינם? הסטייקים היו תמריץ להגברת התפוקה, שהתפתח להטבה של 1,000 שקל בחודש בעלות ציבורית של 6 מיליון שקל בשנה.

אז פתאום כולם נגד העובדים וזה באמת מוזר, שכן מביני עניין יודעים שסטייק טוב יכול לעשות פלאים - לא רק למהירות פריקת המטענים של הסוואר (המקצוען), אלא גם לנפשו המבולבלת של מבקר המסעדות (החובב). שלא לדבר על הנזקים שסטייק גרוע יכול לעשות.

ואם כבר מדברים על סטייק גרוע, כזה שמחייב שביתה, זה הזמן לספר על אחוזת שולמית בראש פינה, מסעדה שקצת רחוקה מחוף אשדוד, ולא רק גיאוגרפית. המסעדה ממוקמת במלון בוטיק קטן על צלע הר כנען. ממש כמו מסעדה טוסקנית כפרית, כולל הנוף המקסים. כך שהקשר בינינו התחיל דווקא ברגל ימין, ובמקום שביתה איטלקית נקלענו לאווירה איטלקית.

לא מעט מסעדות סובלות מלקוחות נודניקים שמתלוננים על כל שטות, מחזירים מנות, וגם דורשים זיכוי, לפעמים אפילו אחרי שהצלחת התרוקנה. אנחנו לא כאלה. אפילו להפך: גם כשאנחנו לא ממש מרוצים, אנחנו כמו פולנים טובים מאשימים את עצמנו (זאת לא העונה, המלצר רמז לנו, היינו צריכים להזמין פחות/יותר, לא היינו מספיק רעבים/ היינו רעבים מדי).

ולכן הארוחה באחוזה היתה היסטורית: בפעם הראשונה בחיי החזרתי סטייק (110 שקל) שכן זמנו עבר, אם להיות עדינים. עם פחות עדינות אפשר לומר שהמסעדה ש"מתמחה ביישון בשר" הגישה בשר מקולקל. ניסיתי ביס ועוד אחד, גילגלתי על הלשון את המשפט "אנחנו כבר נאכל טוב בקבר". אבל זה לא עזר. הגוש העלוב ששוכב בצלחת שלי הוא, אאההממ, דוחה ובלתי אכיל בעליל, אמרתי למלצרית.

באופן מפתיע היא לקחה את הצלחת והלכה. באופן מפתיע עוד יותר אף לא אחד מאנשי המסעדה, או חס וחלילה איזה מנהל משמרת או בעל בית, לא בא להסביר, להתנצל, להציע פיצוי כלשהו, להתחנף, או אפילו לומר ש"הסטייק יצא ממטבחנו במצב מצוין". במקום סינטה קיבלנו אנטרקוט (105 שקל) וזהו. בנמל אשדוד לא היו עולים על המנוף אחרי אירוע כזה, הגם שהוא במימון ציבורי.

בשלב הזה, כשהפנינו מבט שני, המסעדה התגלתה כמיושנת ואפילו קצת מוזנחת. עכשיו גם היה קל יותר להתרגז ממחיר מרק הערמונים שהיה אמנם מוצלח אבל עלה 50 שקל, ומסלסלת לחם הבית שעלתה 18 שקל. עכשיו אפשר היה לגחך על טקס הדלקת הנר והשרבט הסתמי בין המרק היקר לסטייק המקולקל.

הסטייק החדש נאכל בלי יותר מדי חשק, וכך גם פילה הדניס (96 שקל) שהיה סביר. קרם ברולה שהזמנו כדי להמתיק את החוויה (35 שקל) היה מעולה בטעמו, אבל גם כאן זוהתה בעיה: מבחוץ היתה הטמפרטורה נכונה, אך בפנים הוא היה קר עד קפוא. הוא פשוט הוצא מהמקפיא מאוחר מדי.

את האמון בסטייקים ובשפים שמטפלים בהם החזרנו לעצמנו כמעט באותו מחיר שבוע אחר כך במסעדת רפאל המושלמת במלון דן בתל אביב - אבל זה כבר סיפור אחר.

חשבון, בבקשה

ההצעה: מנות ראשונות ב-35-80 שקל, עיקריות ב-65-125 שקל | טוב לביזנס: מקום שקט עם חזות קלאסית מיושנת מעט | בשולחנות הסמוכים: זוגות בסוף שבוע רומנטי ושאר שוכני הצימרים מהסביבה | יתרון יחסי: הנוף הקסום של הגליל מהחלון | מישהו מטפל בך: שירות חינני, אך ללא גיבוי ניהולי



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#