די לקבצנות הישראלית - חדשות - TheMarker
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

די לקבצנות הישראלית

תגובות

>> מערכת כיפת ברזל היתה הצלחה כה גדולה, שהוחלט להציב מערכות נוספות כאלה. אלא שבשביל זה דרושים אמצעים כספיים שאותם, כך התבשרנו, נבקש שתעמיד לרשותנו ארה"ב; מדובר ב-205 מיליון דולר.

כאזרח ישראלי אני מתבייש. אני חש בושה עמוקה על כך שמדינה שמבקשת תרומות אלה היא מדינה שמלונותיה עמוסים לעייפה, חצי מיליון מאזרחיה מטיילים בחו"ל בחופשת הפסח לבדה והמסעדות היוקרתיות בה כה מלאות שכדי למצוא בהן מקום יש להזמין שבועות מראש, כמעט כמו להזמין כרטיסי טיסה. הבושה מעמיקה כשבוחנים את הבקשה השנוררית הזאת במונחים כמותיים של כלכלת ישראל.

205 מיליון דולר הם פחות מעשירית האחוז מן התוצר של ישראל ב-2010. מדובר ב-0.2% מההוצאה הציבורית ב-2010, או בתוספת של 1.5% להוצאה הביטחונית. כל מה שהיה צריך לעשות כדי לגייס את הסכום הזה הוא להעלות את תקבולי המסים בשלוש עשיריות האחוז, או לקצץ הוצאות אחרות בשתי עשיריות האחוז, או שילוב של השניים: קצת מזה, וקצת מזה. אז למה אנחנו מתבזים כך?

עוצמת ההתבזות מתחזקת אם מעיינים בנתונים השוואתיים של ישראל וארה"ב. החוב הציבורי ברוטו של ישראל הוא כ-76% תוצר; זה של ארה"ב הוא כמעט 100% תוצר. ממשלת ארה"ב תצטרך ללוות את הכסף שיוענק לישראל, מפני שגם כך יש בתקציב הפדרלי לבדו גירעון של כ-10% תוצר. כלומר, גם ריבית על סכום המענק תצטרך ארה"ב לשלם. ובחלק מתקציבי המדינות (כמו קליפורניה) יש גירעון השקול כנגד רבע מכל ההוצאה הציבורית בישראל.

לישראל יש עודף בחשבון השוטף של מאזן התשלומים - 3.1% תוצר ב-2010; לארה"ב, לעומת זאת, יש גירעון בחשבון השוטף בשיעור דומה. ישראל היא קרדיטור נטו בינלאומי בשיעור של כמעט רבע מן התוצר שלה; לעומת זאת, ארה"ב היא חייב בינלאומי נטו, בערך באותו שיעור של התוצר שלה.

בקדנציה הראשונה שלו כראש ממשלה, אמר בנימין נתניהו שטוב תעשה ישראל אם תוותר כליל על הסיוע הביטחוני שמעניקה לנו ארה"ב. הגיעו לו אז מחיאות כפיים. יש לזכור שכאשר נתניהו אמר את הדברים, היתה ישראל במצב גרוע הרבה יותר משהיא כיום. ב-86'-95' (העשור שמיד לאחריו נבחר נתניהו לרה"מ), הסתכם היבוא הביטחוני מארה"ב בכ-3.5% תוצר. לעומת זאת, ב-2010 הגיע היבוא הזה ל-1.5% תוצר בלבד. כלומר, על אף הצמיחה הנאה של התוצר, אנו מתנהגים כאילו לא שופר מצבנו בגדול.

יש עוד היבט לכך: בימים ההם היתה ההוצאה הביטחונית של ישראל נטל כבד הרבה יותר ממה שהיא כיום. ההוצאה הביטחונית ב-86'-95' היתה כ-9% תוצר. ב-2010 היא הסתכמה ב-6.5% תוצר. כלומר, העומס היחסי של הביטחון ירד ביותר מרבע.

לימדתי בארה"ב די שנים כדי לדעת שוויתור של ישראל על הסיוע שהיא מקבלת מארה"ב, במיוחד במצבה הכלכלי הנוכחי של האדירה במדינות, יעשה שם רושם עצום. למיטב ידיעתי, ויתור כזה לא נעשה מעולם על ידי מדינה כלשהי. איננו קבצנים, ודי לשנורר.

הכותב הוא פרופ' אמריטוס מהאוניברסיטה העברית בירושלים



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#