מותר לי, מגיע לי - חדשות - TheMarker
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

מותר לי, מגיע לי

דומיניק שטראוס קהאן מוכיח: התירוצים של אובדן שליטה הם מפלטם של הפושעים

תגובות

מעצרו של יו"ר קרן המטבע הבינלאומית בחשדות קשים מאוד של ניסיון לאונס ותקיפה מינית מעורר מחדש אותן תהיות שעולות בכל פעם שאדם רב עוצמה, עשיר ובאופן כללי מצליח מבצע פשע שמחריב עליו את עולמו.

אם יוכח כי ביצע את הפשעים המיוחסים לו, יועלה דומיניק שטראוס-קאהן לעמוד הקלון שעליו הוקעו פוליטיקאים, אנשי ציבור, מנהלים בכירים וידוענים אחרים. אלה הם אנשים שנהנו ממנעמי העולם, מחיים מרופדים בכל טוב, השפעה רבה, ובעיקר - ממוניטין והכרה בכוחם ובהצלחתם. עם נפילתם, הם איבדו את הדבר שנראה שהיה חשוב להם יותר מכל - השם הטוב והכוח שבא עמו.

אחד המקרים הבולטים ביותר בשנים האחרונות היה של אליוט ספיצר - לוחם ללא חת בשחיתות התאגידית בתפקידו כתובע הכללי, שנתפס משתמש בשירותי מין בתשלום. בין לילה הפך ספיצר, שכיהן כמושל מדינת ניו יורק, מגיבור לנבל עלוב. ספיצר הוא דוגמה בולטת במיוחד לא בגלל חומרת פשעיו - הוא הרי קיים יחסי מין בהסכמה, ואפילו התשלום עליהם לא היה בלתי חוקי (רק כרטיס הטיסה שסידר לנערת הליווי הפך את מעשיו לפשעים פדרליים, שכן אסור להעביר אנשים בין מדינות בארה"ב למטרות מין בתשלום), אלא בגלל הפער הגדול בין תפקיד השוטר המחמיר שהוא מילא לבין המעשים שלו.

אחרים היו מנכ"לים או בכירים שקיימו יחסי מין מחוץ לנישואים - מעשים שאינם בגדר פשעים, אך במערכת המוסר המערבית עדיין נחשבים לחטא. יחסים אינטימיים במסגרת יחסי מרות הם בעייתיים, ובמקרה שבו נשיא הבנק העולמי מסדר לבת הזוג שלו קידום משמעותי בשכר ובתפקיד, לא משאירים מקום לספק כי עליו להתפטר. לכל האנשים הללו משותפת העובדה שהם גרפו רווח קטן מאוד יחסית ממעשיהם, והסתכנו בהפסד עצום אם ייתפסו. אם כך, מדוע הם עשו זאת?

שכרון גבהים יכול להיות הסבר אחד - תסמונת ה"מגיע לי". אנשים שתפקידם, כספם או תואריהם מעניקים להם עוצמה רבה עלולים להתפתות למחשבה שהמעמד מעניק להם היתר לעשות מעשים החורגים לא רק מהמוסכמות החברתיות, אלא גם מהחוק.

מחלת "גם אני" היא הסבר אפשרי שני - האנשים שהואשמו במעשים הללו נדבקו אולי מהאנשים שעמם הסתובבו בחוגי הסילון. עלייה במדרג החברתי מתוארת לא רק ברומנים של המאה ה-19 כמעוררת יצרים עזים, אלא נראתה גם במקרה של מנכ"לים מסוימים בתחילת העשור הקודם, שנתפסו בהונאות חשבונאיות גם כשלא היו זקוקים לתוספת ההכנסה.

גם בלי להידרש ליצרים שגורמים לאדם לתקוף אדם אחר, מינית או אחרת - אותם בכירים הם בני אדם בשר ודם ככל אדם אחר - קשה שלא למתוח את הקו המקשר בין שררה, ראוותנות ועוצמה כלכלית לבין התוקפנות העזה העולה מהמעשים המיוחסים לשטראוס-קאהן. יותר מכל, השררה והכוח מאפשרים לאנשים רבים להמשיך לעשות מעשים מגונים ולפגוע באחרים תחת חסותו של הממסד, כפי שעולה ממשפטו של משה קצב. נוח לממסד להתעלם מסטיות "קלות" מאמות מידה מוסריות מקובלות, אם מנהל בכיר בוגד באשתו או הולך לזונות אבל מביא תוצאות כספיות טובות, אומרים שזה עניינו הפרטי. אבל מוסדות - עסקיים וממלכתיים כאחד - מתעלמים גם מדברים גרועים יותר כדי לא לאבד מכוחם שלהם. במקרה של קצב רבים ידעו, ולא דיברו.

וזוהי הרעה החולה הגרועה יותר - התירוצים של אובדן שליטה, חשבתי שמותר לי למה שלאחרים יהיה ולי לא, הם מפלטם של הפושעים, אבל לממסד שמאפשר לפושעים, רמי מעלה ככל שיהיו, לפעול תחת הגנת המכובדות שהוא מעניק להם, אין שום תירוצים.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#