צמיחה? בעיקר במגזר הציבורי - חדשות - TheMarker
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

צמיחה? בעיקר במגזר הציבורי

צמיחה אמיתית תושג רק אם נבלום את הגידול במגזר הציבורי ונתעל יותר משאבים למגזר העסקי

תגובות

>> אנו מתבוננים בעשור שחלף, ובמידה לא מועטה של צדק, מרוצים מהצמיחה הכלכלית שהושגה בעשור זה. ישראל נחזית כיום ככלכלה חזקה, ברמה שמדאיגה אותנו מחמת המשך התחזקותו של השקל לעומת מטבעות זרים.

הבעיה היא ששביעות הרצון של רבים מאתנו אינה מוצדקת. שיעור הצמיחה הממוצע בעשור החולף היה כ-4% בלבד, וזהו עדיין שיעור נמוך ובלתי מספק. כך לא נדביק את התוצר לנפש לעומת הרמה האירופית. אם אנחנו רוצים להעלות את שיעור הצמיחה ואף להבטיח את הימשכותה, יש צורך להתמודד עם נושאים הנוגעים למבנה המשק עצמו, וזהו האתגר האמיתי של ראש הממשלה ושר האוצר.

אין די בכך שישראל תעבור לשיעורי צמיחה של 7%-8%, כפי שמצהיר ראש הממשלה, מבלי שאכן נעשים באומץ המהלכים שאותם צריך לעשות כדי להשיג יעד זה. לפי נתוני הלמ"ס, נוספו בעשור האחרון לא פחות מ-220 עובדים במגזר הציבורי. מספרם עלה מ-659 אלף בתחילת העשור ל-879 אלף בסיומו. לעומת זאת, מספר העובדים במגזר התעשייה עלה ב-20 אלף בלבד - מ-397 אלף בתחילת העשור ל-417 אלף בסיומו. זוהי תוצאה חמורה מבחינת הקצאת משאבי כוח אדם והיא מנציחה מבנה מעוות. צמיחה אמיתית תושג רק אם נשכיל לבלום את הגידול הנמשך במגזר הציבורי ונתעל יותר משאבים למגזר העסקי. השוללים יגיבו בתשובה השגרתית שלא ניתן לפטר עובדים, אבל ניתן לצמצם את גידולו הנמשך של המגזר הציבורי ללא פיטורים כלשהם.

מדיניות השכר במגזר הציבורי שוקעת במי מדמנה. היא אפרורית, חסרת תעוזה ושחוקה באופיה. מפעם לפעם קבוצה זו או אחרת במגזר הציבורי תובעת העלאת שכר. תביעות אלה הן בלתי נמנעות על רקע הפערים הדמיוניים שנוצרו בישראל בהכנסותיהם של יחידים - פערים שעד היום לא הצליחה הממשלה להתמודד עמם בהצלחה.

האוצר נוקט מדיניות של הורדת ידיים מול קבוצות עובדים ומנהל נגדן מלחמת התשה - כפי שנעשה, למשל, מול העובדים הסוציאליים והרופאים. אפשר להבין את התנהלות האוצר. הם צריכים לשמור על הקופה ולמנוע השלכות רוחב. לעומת זאת, האוצר יודע היטב להיכנע במהירות לתביעות הוועדים החזקים. מדיניות ההתגוננות הזו חייבת להשתנות.

אפשר ליצור מדיניות חדשה, שעל פיה במשך תקופה ראשונית של חמש שנים, כנגד כל שני עובדים הפורשים מהמגזר הציבורי לא יתקבל יותר מעובד חדש אחד. במשולב, אפשר לעצב עקרונות ניידות בתוך המגזר הציבורי עצמו - מהלך שיכול להעניק יותר חיות וחיוניות לאלה שממשיכים בעבודתם במגזר זה. בהמשכו של תהליך זה ייווצר צמצום כמותי אטי במגזר הציבורי, שגם יאפשר, בנתוני התקציב הקיימים, להעלות את שכרם של העובדים באופן הדרגתי. כוח האדם המצומצם ביותר העומד לרשות מדינת ישראל - של לא יותר מ-3 מיליון מועסקים, ברמת אבטלה של 6% - יתועל יותר למגזר העסקי וימשיך להבטיח את צמיחתו מעבר לריבוי הטבעי.

מדיניות נועזת חדשה, כמתואר לעיל בקווים כלליים, היא צו השעה. היא תבטיח הטיית משאבים למגזר העסקי, תבסס את הצמיחה ותגדיל את שיעורה, ואף תמנע את הסכסוכים הבלתי פוסקים והתפוקה הירודה במגזר הציבורי כולו. האם יש כיום לראש הממשלה ולשר האוצר את התעוזה והאומץ לפתוח במהלך כזה? זאת נדע ודאי בקרוב.

הכותב הוא נשיא לשכת המסחר תל אביב ואיגוד לשכות המסחר



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#