כמה שווים האנשים שמחנכים את הילדים שלכם? - חדשות - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

כמה שווים האנשים שמחנכים את הילדים שלכם?

2תגובות

ניו יורק טיימס

הסערה סביב הקיצוץ בתקציבי המדינות בארה"ב וזכויות ההתמקחות של עובדי המגזר הציבורי גלשה לטינה כלפי המורים בבתי הספר הציבוריים, שמושמצים תדיר כ"בייביסיטרים משודרגים" ששכרם עולה על ערך עבודתם. אך כיצד בדיוק ניתן למדוד את ערכו של מורה?

כסופרת, אני רגילה לקבל משוב מקוראים שמעולם לא פגשתי. ואולם באחד מן הימים קיבלתי הודעה בלתי צפויה לחלוטין בתגובה לאחד ממאמרי: "אני כל כך גאה בך ובכל הישגיך. חלקתי את המאמר שפירסמת ב'לוס אנג'לס טיימס' עם משפחתי וסיפרתי שהיית תלמידתי בתיכון היבינג". על החתום היתה מרגרט לייבפריד, שהיתה המורה שלי לספרות בתיכון, שהופיעה בצומת מכריעה של חיי וסייעה לי להאמין שאני יכולה ליהפך לסופרת.

לפני 30 שנה בהיבינג, עיירה בצפון מינסוטה שבה שוכן מכרה עפרות הברזל הפתוח הגדול בעולם, התחלתי את לימודי בתיכון כחובבת ספרים מופנמת שביישנותה הועצמה בשל העובדה שהייתי התלמידה הלא לבנה היחידה בבית הספר. תמיד חששתי כי אסחף על ידי ים של אתלטים בלונדינים תמירים. עד כיתה י' פיתחתי יציבה המזכירה את זו של הגיבן מנוטרדם והליכה דמוית סרטן, בניסיון לחמוק מעלבונות כמו "חנונית" או "Chink", רק כדי לגלות לאחר מכן שההתעלמות ממני כאבה כמעט באותה מידה. ביליתי חלק גדול מזמני לבד, קוראת וכותבת סיפורים.

לייבפריד לימדה ספרות אמריקאית ודקדוק, כלומר את הדברים הרגילים - שינון של אוצר מלים ותחביר - אך גם, למרבה ההתרגשות, קריאה ברומנים. למרבה ההתרגשות שלי, כלומר. רבים מבני כיתתי שנאו רומנים משום שהם לא היו "אמיתיים". לשם שינוי, לא היה אכפת לי מה הם חשבו. המורה לייבפריד שמה לב לעניין שלי בכתיבה ובקריאה, והקדישה מזמנה כדי לעניין אותי; היא אפילו המליצה לי על ספרי קריאה, בהם אחד מהרומנים האהובים עליה: "פעמון הזכוכית" של סילביה פלאת'.

הפרויקט הגדול של אותה שנה היה לכתוב דו"ח קריאה על ספר, שעלי היה לקרוא בקול רם מול הכיתה. לייבפריד לקחה אותי הצידה וייעצה לי לעשות משהו "שונה מעט". במקום לדווח, היה עלי לבחור פסקה מהספר, לשנן אותה ולדקלם אותה מול הכיתה. בעוד שייחלתי לשגרתיות הבטוחה של הדו"ח, הייתי מסוקרנת. בחרתי פסקה מתוך "פעמון הזכוכית", כלפיו פיתחתי אובססיה בשלב זה, שחשבתי שמראה את הדיכאון ההולך וגובר של הגיבורה יחד עם חוש ההומור של פלאת'. אני זוכרת שבבוקר ההרצאה כפות ידי הזיעו כל כך שעמדתי מול הכיתה וחששתי שאנגב אותם בחולצתי.

כשסיימתי, להפתעתי, הכיתה פרצה בתשואות. "כסופרת וכקוראת טובה, מארי בחרה קטע פרוזה רגיש במיוחד וקראה אותו באופן יפהפה", אמרה לי לייבפריד, שקרנה מאושר. לראשונה בחיי, חשתי ביטחון עצמי.

אחרי לייבפריד לימדה אותי הגברת בורמן, שהיתה מבוגרת וביישנית כמעט כמוני. היא הפתיעה את כולם כשהוציאה אותי מכיתת הדקדוק שלה ואמרה שעדיף לי להקדיש את זמני לכתיבה בספרייה. לקחתי את המטלה ברצינות והגשתי מאמר שכתבתי למגזין "סוונטין". כשהם פירסמו אותו, החדשות התפשטו ברחבי בית הספר - ואפילו הושמעו במערכת הכריזה. הגברת בורמן לא הוזכרה, ולא ביקשה קרדיט; מבחינתה, היא רק עשתה את עבודתה.

כיום אני יכולה להעריך כמה אומץ נדרש מאותם מורים לתת לי לסטות כל כך מתוכנית הלימודים. כשהלחץ המופעל על מורים ללמד למבחנים בלבד גדול כל כך כיום, אני תוהה אם יש כאלו שירצו או יוכלו להקדיש מזמנם כדי לאפשר לתלמידה בודדה וביישנית לממש את הפוטנציאל שלה.

אם אנחנו רוצים להבין כמה מורים שווים, עלינו לזכור כמה ימי הלימודים שלנו עיצבו את אישיותנו. הוראה טובה תורמת ליצירת מבוגרים יצרניים וממומשים, תוצאה שלא תופיע במבחני הסמסטר והסטטיסטיקות. קל לשכוח זאת שעה שהמאבקים התקציביים מאלצים בחינה של ביצועי המורה באמצעות מספריהם הקרים של דפי המאזניים.

אהבת הספרות והביטחון העצמי שרכשתי בכיתתה של הגברת לייבפריד אמנם עיצבו את הקריירה שלי ואת חיי, אך היא עצמה פוטרה לאחר ארבע שנים בלבד בתיכון היבינג בשל קיצוצים תקציביים, ומעולם לא שבה ללמד.

הכותבת היא מחברת הרומן Somebody's Daughter ומלמדת כתיבה יוצרת באוניברסיטת בראון



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#