"הכלכלה העולמית כמו בתי בת ה-7: לא יודע איך תהיה בתור מתבגרת” - חדשות - TheMarker
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

"הכלכלה העולמית כמו בתי בת ה-7: לא יודע איך תהיה בתור מתבגרת”

(לוס אנג'לס) משתתפים בכנס מילקן: "המאזן של המדינות המפותחות כל כך עמוס בחובות שהן לא יכולות להמשיך בכך"

תגובות

לוס אנג'לס. כנס מכון מילקן נערך השנה בצל האירועים התזזיתיים של החודשים האחרונים, החל מההפיכות במזרח התיכון והעליות במחיר הנפט, הגירעון האמריקאי והאירופי וממש ערב פתיחת הכנס חיסולו של בן לאדן. בצל אירועים אלו נערך הפאנל הפותח של כנס מכון מילקן שמשתתפיו התבקשו לחזות את ההתפחותיות הצפויות בשווקים הבינלאומיים. הפאנל משך אליו רבים מאורחי הכנס, שגדשו את האולם המרכזי במלון הילטון בברלי הילס. בתחילת הפאנל ביקש מהדוברים המנחה, ג'ארד קרני ממכון מילקן, לתאר את השינויים הצפויים בשווקים.

בלומברג

הדובר הבולט בפאנל היה מוחמד אל אריאן, מנכ"ל פימקו, קרן ההשקעות באג"ח הגדולה בעולם, שהצהיר בתחילת הפאנל: “ההתרחשויות בעולם הפכו מהירות ביותר, חלק מזה הוא המעבר מעולם שנשלט בלעדית על ידי ארצות הברית לעולם רב קוטבי”. השינויים המהירים מחייבים לדבריו שינוי בצורת החשיבה.

בפימקו, סיפר אל אריאן, הוא העביר מסר שעתה צריך לחשוב לא רק על ה'מה' לחשוב, אלא גם על ה'איך', לחשוב: “כבני אדם נוח לנו עם וודאות, ועם מעט כאוס בלבד. אבל הכלכלה העולמית היום אינה כזו, ואי אפשר לדעת מה יילד יום. מי האמין שמודי'ס תזהיר שדירוג האשראי של ארה"ב עלול לרדת? דרושה לנו הסתגלות מהירה, שכן בני האדם טובים בלזהות שינויים אבל נכשלים בשלב הבא שהוא התגובה לשינויים, שכן הם נעשים עוינים אליהם ומנסים לעשות עוד מאותו הדבר. במונחים של בתי בת השבע: אני יודע איך היא מתנהגת היום, אבל אין לי מושג איך היא תתנהג בתור מתבגרת", אמר וגרר פרצי צחוק מהקהל.

גם רובן וארדאניאן, מנכ"ל ויו"ר בנק ההשקעות הרוסי טרויקה דיאלוג, הצביע על מקורות אי הוודאות הצפויים: “אנחנו רואים משקל גדל והולך של בנקים גדולים מקומיים כמו בברזיל או ברוסיה או בסין ונשאלת השאלה האם הם מסוגלים לצאת מהמדינה שלהם ולהפוך לשחקנים גלובליים? זה לא עניין של מה בכך. בעבר ראינו שהבנקים היפניים כשלו בכך. איך זה יעבוד בעתיד? איך הם ינוהלו, מה תהיה הרגולציה. כל זה אינו ברור".

לורה טייסון, לשעבר היועצת הכלכלית של אובמה וכיום מרצה לכלכלה בברקלי, הצביעה על כך שיש להיערך למציאות פוליטית חדשה בעולם: “מצד אחד, יש לנו התאוששות גלובאלית מהירה בשווקים המתעוררים. לעומת זאת, המדינות המפותחות לא מתאוששות באותו הקצב. המסקנה שמתגבשת היא שחייבים להיערך למבנה הפוליטי המתאים שישקף את הכוח החדש של המדינות הצומחות.

"בארגוני ה-G למיניהם אין הסכמה עדיין איך לנהוג בהם. צריך לזכור שזה לא ממש מפתיע שכן גם במשברים הקודמים, כמו בזמן המשבר באסיה, ראינו שהשווקים המתעוררים מתאוששים מהר יותר. ההסבר לכך הוא שלמדינות אלו יש גידול בכוח אדם מהיר יותר ויכלות לקפוץ לשורה הראשונה בטכנולוגי ".

סוף עידן קיינס?

סקוט מינרד, מנהל ההשקעות הראשי בקרן גוגנהיים, הצביע על כך שהמדינות המתפתחות יוצרות יותר עושר מאשר המדינות המפותחות, ואי האיזון ביניהן יוביל לתקופה של אי יציבות בכלכלה העולמית. מינרד טען כי המשקים מתקרבים לעידן סוף המודל שפיתח קיינס: “ לפי המודל הקיינסיני, בסוף שלב של מיתון , המדינה חייבת להתערב ולהזרים כסף, והמגזר הפרטי אמור לצמוח ולצמצם את הגירעון. אלא שאחרי כל מחזור של יציאה ממיתון רק נוצרו חובות גדולים יותר ויותר. לכן נראה שאנחנו מגיעים לסוף המודל הקיינסיאני לפיו הממשלה יכולה לגייס חוב, להזרים כסף ולעודד את השווקים. כל זה נגמר.

"המאזן של המדינות המפותחות כל כך עמוס בחובות שהן לא יכולות להמשיך בכך. זה התשתית של המשבר הבא, שיהיה משבר גדול יותר מאשר זה שחווינו. הבעיה היא שניסינו ליישם את המודלים הישנים על המצב הנוכחי: קיינס הרחיב את המודל הכלכלי ופיתח בשנות השלושים אוצר מלים שאפשרו לפתח תיאוריות לעוד חמישים שנה קדימה. אבל מאז לא פיתחנו את אוצר המלים שיאפשר לנו להבין את הפתרונות הבאים. במלים אחרות וצריך מודל חדש, דרוש ג'ון קיינס חדש".

טייסון לעומתו סבורה כי השמועות על מותו של קיינס מוגזמות: "צריך להסתכל גם על החדשות הטובות והרעות. לפי כל המדדים, היינו כבר במסלול של המיתון הגדול אבל באמצעות קיינס הצלחנו לצאת מהתוואי הזה. אגב, סין משתמשת במודל קיינסיאני. ראינו כי בעת המשבר המדינות עבדו טוב ביחד, ושנתיים מאוחר יותר, כשאנחנו נמצאים בהתאוששות, המערכת העולמית מוכיחה שהיא יודעת לעבוד מצוין ביחד. אחת הסיבות לכך היא שיש לנו מערכת אספקה גלובלית יעילה עם סין בתפקיד הספקית העיקרית. בצד השלילי, קיים שער החילופין בין ארה"ב לסין. אנחנו יודעים מה הבעיות אבל קשה להסכים על הפתרונות".

מי ינצח על התזמורת?

מוחמד אל אריאן דימה את הכלכלה העולמית לתזמורת שמנגנת בקצבים שונים: "נשארנו עם כלכלה גלובלית שיש בה מדינות עם מאזן מצוין, עם סקטורים שהחלימו או מחלימים כמו הבנקים האמריקאיים, וסקטורים חולים כמו הממשל האמריקאי. השאלה היא האם החלקים הבריאים יוכלו למשוך את החלקים החולים או שלהפך?”

ואדיניאן הציע פרשנות אחרת לדימוי של אריאן: "זו לא תזמורת שאתה יכול להחליף את אחד הנגנים ולפתור את הבעיה, אלא מדובר פה בעצם במוזיקה שונה. כולנו חושבים על הכלכלה באמצעות המודל האנגלו סקסי ומנסים להתאים את כל המדינות למודל הזה. אולם הזמן השתנה: מדינות אחרות הן לא ברבריות אלא פשוט יש להן מוזיקה אחרת. כך למשל המוזיקה של סין שונה מהמוזיקה הקלאסית שמנגן העולם האנגלו סקסי. אני מציע להסתכל לא רק על המספרים אלא על המנטליות. רק מנצח טוב לתזמורת לא יספיק".

טייסון: ”נקודת המבט הפסימית סבורה שמדובר במשחק סכום אפס והצמיחה של שחקניות מסוימות תבוא על חשבון שחקניות אחרות. אבל אם יש צמיחה מהירה של מעמד ביניים במדינות המתפתחות כמו סין, זה יביא להשפעה חיובית וצמיחה שמעמד הביניים נטול החסכונות במדינות המפותחות לא יכול לספק. אני רואה עולם שבו סין מתמקדת יותר בצריכה ומתן שירותים.נכון, יש עימות סביב המסחר או ההון אבל הגישה האופטימית היא לא להסתכל על זה כדבר שלילי. השיתוף אולי קשה יותר אבל אפשר להפוך אותו לתרחיש חיובי. התמיכה הפוליטית לגלובליזציה שהייה חלשה לפני המשבר חלשה עוד יותר".

רויטרס

אל אריאן התעקש להצביע על החלק החיובי שבמצב הנוכחי: "השינוי הופך את העולם לטוב יותר. מליוני אנשים יוצאים מהעוני. חזרה לדימוי התזמורת: התזמורת הישנה הייתה ממוקדת בארה"ב, וכולם קיבלו הנחתה של קטע מוסיקלי. עכשיו כל אחד מקבל קטע משלו. חלק מהנגנים מקבל דירוג טוב יותר ממודיס, וחלק אחר פחות טוב. יש נגנים עם דירוג נפלא: הגרמנים למשל יציבים יותר מאשר הערכנו. עכשיו השאלה היא מי יהיה המנצח של הזתמורת הזו: ברור שזו לא תהיה ארצות הברית, וגם לא פורום ה-G8 אלא ה-G20”.

“המצב הוא כזה שהערכנו הערכת יתר את היורו, ואילו המטבע של סין הצומחת חלש מדי. הפתרון הוא שארה"ב תעדכן את מדיניות המטבע שלה מול כל מטבע בנפרד, אבל אני לא לא יכול לחשוב על דרך לבצע זאת" אמר מינרד לקול צחוק הקהל. לדבריו, הבעיה הגדולה הבאה היא המשבר באירופה: “רבים חשבו שיוון היא הבעיה של אירופה ושזו רק מדינה קטנה. אבל 55% מהבנקים של פורטוגל חשופים ליוון ו-30% מהבנקים באירלנד חשופים אליה. מה שמעניין הוא שהחשיפה הגדולה לאירלנד באירופה היא מצד ספרד. אם ניקח את ספרד, היא מייצגת 94% מההון של הבנקים בגרמניה. אנחנו רואים איך קל להיכנס לתרחיש שהדומינו מתחיל ליפול".

המנחה ביקש מהנוכחים להתייחס לאירוע שהסעיר את הציבור בעולם ערב קודם: חיסולו של אוסמה בן לאדן. הקהל מחא כפיים במתינות.

וארדיאנין: “החיסול לא ישנה כלום. אני חי במדינה עם הרבה טרור וכולנו חיים במציאות חדשה לפיה הטרור היא חלק מהחיים . זה לא עניין של דמוקרטיה כן או לא, אלא יציבות: באוזבקיסטן יש אתגר לשמור על היציבות וגם אנחנו רואים מה קורה בלוב ובסוריה. אנחנו נכנסים לתקופה של בעיות אזוריות, וצריך להתאים את המדיניות למצב במדינות השונות ולהתחשב בגורם הטרור".

טייסון: "אני חושבת על מה שקורה במזרח התיכון ועל התפתחות של קול חדש והוא אינו של בן לאדן. באופן זמני, זה גורם לאי יציבות במחירי הנפט, כי לא יודעים לאן זה הולך. אנחנו חיים בעולם שבו התלות העולמית במשאב אחד שממוקד במדינות לא יציבות גדלה מאוד, במיוחד בכלכלה האמריקאית שבה התלות בצריכת הנפט מפחידה.

מינרד: “ליבת הפעולה היא הכלכלה. העליה במחירי המזון היא המקור למהפכה שרואים במזרח התיכון. אם אנשים היו יכולים להרשות לעצמם לרכוש מזון, הם לא היו יוצאים לרחובות. מחיר המזון הוכפל. רמת החיים ירדה. במדינות רבות מזון הוא הדבר המשמעותי ביותר בכלכלה. צריך להתמקד בסוגיות כלכליות סביב הטרור. לא לתת לכלב לכשכש בזנב. בן לאדן מזכיר לי את הירידה של האימרפיה הקומוניסטית. הרענו כשזה קרה, אבל לא לקחנו בחשבון שעדיף להתמודד עם גורם אחד".

אל אריאן: "כששמעתי את החדשות כתבתי בבלוג שלי שאיום הטרור ירד במידה מסוימת בטווח הבינוני אבל בטווח הקצר יהיו מקומות מסוימים שלא ישמחו על החדשות הללו, בעיקר במזרח התיכון, ולכן המחירים של הנפט לא יירדו".

לדבריו, "נקודת האור נשמעה כבר בנאום של אובמה אמש: הוא דיבר אל אחדות והתאגדות סביב מטרות משותפות. היתרון בחיסול שהוא יוצר אחדות אשר תאפשר לדון בנושאים כלכליים אחרים. זה יהיה זרז לאפשר לאנשים להיפגש בנקודת האמצע במחלוקות העומדות לפנינו. זרז לנוע קדימה בנושאים שאין לגביהם אחדות".

אל אריאן קובע כי ארה"ב תישאר הכלכלה העשירה בעתיד הנראה לעין: “ ארה"ב לא תאבד את מקומה המוביל במערכת. אין אף אחד שיכול לקחת את התפקיד על עצמו: סין היא היחידה והיא רחוקה משם ולא מוכנה לקחת תפקיד של מייצבת בינלאומית. היא ממוקדת ביציבות אזורית. ארה"ב היא עדיין המרכז, אבל אם לא נתעשת היא תדעך לאורך זמן. אפשר להעריץ מה שקורה במקומות אחרים אבל אל נשלה את עצמנו: אף אחד לא מוכן להיכנס לנעלינו".

טייסון: “הדבר החשוב שארה"ב צריכה לעשות ב-20-10 השנים הבאות הוא למצוא מסלול פיסקאלי הגיוני. זה גם יעזור לעולם. ארה"ב צריכה להיות בעלת חוב נמוך יותר. להתבסס על ביקושים מהעולם ופחות על ביקושים פנימיים. אני דואגת מאובדן מעמד הביניים, יש קוטביות גם בהכנסות וגם בפוליטיקה. קראתי מחקר שקבע כי רמת הקוטביות בפוליטיקה האמריקאית דומה לזו שהייתה בעת מלחמת האזרחים. הבעיה היא לא כלכלית אלא פוליטית. אנחנו מדינה של מסים נמוכים, וצריך לתקן את מערכת הבריאות. צריך לקצץ בתקציב הצבא וה-CIA“.

מיינרד : ”אחרי מלחמת העולם העולם השנייה הבנו מהר את מקומנו בעולם. גם עכשיו צריך להבין כי השוטר העולמי עבר זמנו. שותפינו צריכים לקחת חלק מאיתנו מהאחריות. פוליטית עלינו להכיר בכך שלא נוכל לעמוד בכל המחויבות שלקחנו על עצמנו".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#