איך בונים עתיד לתלמידים בפריפריה? - חדשות - TheMarker
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

איך בונים עתיד לתלמידים בפריפריה?

תגובות

כולם רוצים ילדים מוצלחים, עם ציונים גבוהים, שיתקבלו לאוניברסיטה ויהיו בעלי מקצוע מכובד, ועדיף בתפקיד ניהולי. במקביל, מדי כמה שבועות מתפרסמים ההישגים הנמוכים של ילדי ישראל במבחנים בינלאומיים - על רמת העברית הירודה והדירוג הנמוך של ישראל במתמטיקה.

ברור שצריך לעשות הרבה כדי להשתפר בכל התחומים, אבל האם הדבר חייב לבוא על חשבון השקעה בעתיד הילדים? האם כולם צריכים לשאוף ללימודי הנדסה, כלכלה, מינהל עסקים או מחשבים?

תלמיד בישראל צריך להיות קודם כל אדם טוב, אזרח תורם לסביבה ולמשפחתו, שישרת את המדינה. איך מגיעים לזה? צריך לאפשר לכל תלמיד למצוא את המסלול הנכון לו, אותו מסלול שבו הוא יתפתח, ילמד, יהיה סקרן וירצה להצטיין. עדיף תלמיד סקרן ומאושר, שיודע כל בוקר שהיום הוא יעשה משהו שמעניין אותו ויקדם אותו בחיים, על פני תלמיד שמקבל ציון 100 במתמטיקה אך קם כל בוקר עם תחושת החמצה ותסכול, כי הוא בכלל רוצה להיות טכנאי אלקטרוניקה ולא עורך דין.

במרוץ אחר ההישגים שניתנים למדידה, ישראל מחמיצה את עתידם של רוב ילדי הפריפריה. מה שצריך לעשות הוא דבר פשוט, שכל הורה בישראל יודע לדקלם כמנטרה, אך כשמדובר במערכות חינוך - מדובר בשלושה שלבים לביצוע: איתור הכישרונות, הרצונות והיתרון היחסי של כל ילד; בנייה והתאמת מסלול לימודים מתאים, שכולל גם תעודת בגרות, אך עם אפשרות למגמות המתאימות לתלמיד; ומעורבות התלמידים בעולם העסקים האמיתי - בשיתוף חברות מסחריות.

עתידו של כל ילד הוא עולם בפני עצמו, וכשבאמת מתייחסים לכל תלמיד בצורה פרטנית, מבינים שהעתיד רחב יותר מהברור מאליו. אפשר לאתר בגיל צעיר את הכיוון של כל ילד, ולכוון אותו למסלול הנכון לו, לאו דווקא לנתיב שנכון מבחינה חברתית ושמתאים לסטנדרטים של התחרות הבינלאומית. בתחרות הזו עוד יירשמו הצלחות, אבל תחילה כדאי לדאוג לילדים, ורק מאוחר יותר לדירוגים הבינלאומיים.

כשלתלמיד יש כבר כיוון ותחום שבו הוא מתפתח, צריך לתת לו הזדמנות לבנות את עצמו באופן עצמאי, עוד בגיל התיכון. תלמיד במגמת אלקטרוניקה יוכל כבר בכיתה י' להשתלב חלקית בחברת סלולר ולקבל ניסיון מקצועי ותעודה שתיתן לו נקודת פתיחה טובה יותר לקראת גיוסו לצה"ל ובאזרחות; מגמת מכניקה תשתלב בחברות ייצור, וכן הלאה.

כמו כן, חובה לתת לכל תלמיד את התשתית ליכולת בניית תוכנית עסקית לעסק זעיר, שיבין איך בונים מודל כלכלי של היתכנות לעסק שהוא רוצה להקים כשיהיה גדול. כשהתלמיד יגיע למימוש העצמי הנכון לו, הוא יהיה עצמאי כלכלית, יתרום לחברה בתחום שבו יש לו כישרון, ירחיב את מעגל התעסוקה באזור שבו הוא גדל והכי חשוב - הוא יקום כל בוקר עם חיוך רחב, כי הוא נמצא במקום הנכון לו.

תלמיד בישראל צריך לקום בבוקר ולדעת שהוא נמצא במקום הנכון, המתאים לו. כי רק עם תחושה כזו יוכל אותו תלמיד להצטיין בתחומו. כך משיגים גם את אותה ההצטיינות שאליה שואפים במרוץ האינסופי של החיים המודרניים, אבל זו תבוא כמוצר נלווה ולא כמטרה המרכזית.

הכותבת היא מנכ"לית רשת עמל



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#