פיצוי חברתי - צדק לא לעשירים בלבד - חדשות - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

פיצוי חברתי - צדק לא לעשירים בלבד

תגובות

>> שיקולי ההעמדה לדין של מערכת האכיפה הם אחת הסוגיות המורכבות ביותר המונחות לפתחה של הפרקליטות. השיקולים הם כה רבים ומורכבים, ולכל תיק המורכבות שלו, כך שלא ניתן ליצור סימטריה ברורה ביניהם - ונותרת תחושה שמדובר בהחלטה שרירותית.

תחושה זו מתחזקת כשמדובר במקרי קצה, כמו ההחלטה לסגור את התיק לחברת פסגות כנגד תשלום חסר תקדים של 150 מיליון שקל. להסדרים מסוג זה יש כבר היסטוריה קצרה: לפני כמה שנים שילמה חברת החשמל כופר בסך 300 מיליון שקל, כדי להיחלץ מהעמדה לדין לאחר מותו של נער שהתחשמל כשטיפס על עמוד חשמל; או במקרה של חברת מכתשים אגן, שזיהמה ושילמה כופר של 700 אלף שקל שהוקדשו לאיכות הסביבה.

האינסטינקט הראשון הוא לטעון שמדובר בצדק לעשירים: מי שידו משגת, יוכל לקנות את אי העמדתו לדין. ואולם מבט חברתי-רציונלי מראה כי יש לחזק את מוסד "הפיצויים החברתיים". הליך ההעמדה לדין הוא נכס של הציבור ולמענו. בכל תיק יש לשקול את חומרת העבירה והנזק שנגרם, אל מול העובדה כי העמדה לדין כרוכה בעלויות גבוהות מאוד שהציבור ייאלץ לשאת, וכי פיצויים ישמשו את הציבור ישירות. הציבור מרוויח שלוש פעמים מהפיצויים החברתיים: הוא גם חוסך את העלות העצומה של ניהול ההליך, גם מפנה משאבים יקרים לאכיפה בתיקים אחרים וגם מעשיר את הקופה הציבורית.

יש לתת בכורה לשיקול של הפיצוי החברתי והתרומה החברתית, אל מול השיקול של הרתעת הרבים. גם בקנס משמעותי יש כדי להרתיע. בעידן של רגולציה מורכבת ומשפטיזציה שהולכת ומעמיקה בכמעט כל תחום בחיים - האינטרס החברתי קורא לייעל את מערכת האכיפה ולהפוך אותה למערכת מזינה ותורמת, ולא למערכת הרתעה בלבד.

ראוי להערכה אומץ לבם של הפרקליטים, שקיבלו החלטות קשות כמו במקרים לעיל, אף שידעו מראש על הביקורת הציבורית הנוקבת שתישמע. עם זאת, ניתן לבקר מקרים שבהם חברה אינה מועמדת לדין, אך מנהליה נלקחים כשעירים לעזאזל (רועי ורמוס, למשל).

קשה להסכין עם ההחלטה, בנסיבות של תיק זה, להמשיך למצות את ההליך הפלילי עם מנהלים כאשר הוחלט להימנע מההעמדה לדין של החברה. זוהי פגיעה בתחושת הצדק, כאשר על ספסל הנאשמים יושבים מנהלי החברה, וזו מביטה בהם מן הצד.

הכותב הוא מייסד ושותף במשרד עורכי הדין ברם דחוח ושות'



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#