מדינת ישראל נגד צבי בר: "הפעיל לחץ יוצא דופן על עובדי העירייה" - חדשות - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

מדינת ישראל נגד צבי בר: "הפעיל לחץ יוצא דופן על עובדי העירייה"

המחלקה הכלכלית בפרקליטות: "פעילותו של בר התבטאה בהפעלת לחץ בלתי רגיל על עובדי העירייה, על הוועדה המחוזית ועל בעלי מגרשים"

תגובות

>> "במהלך השנים ניצל מרשך את תפקידו ואת מעמדו הציבורי לשם לקיחת שוחד מבעלי אינטרסים" - כך פתחה המחלקה הכלכלית בפרקליטות המדינה את כתב החשדות נגד ראש עיריית רמת גן, צבי בר. המסמך הועבר לסניגורו, עו"ד נבות תל-צור. בר אמור לעמוד לדין בכפוף לשימוע בגין חשדות קבלת שוחד של יותר מ-2 מיליון שקל, הלבנת הון, מרמה והפרת אמונים ושיבוש הליכי משפט.

במסמך החשדות של הפרקליטות מתארת התובעת, עו"ד ענבל לוי, את סכומי השוחד שקיבל בר לכאורה בארבע הפרשיות שאליהן קושר, את השיטות שננקטו להסוואת השוחד בצורת הלוואות ואת האופן שבו פעל בר כדי לקדם פרויקטים ואינטרסים של יזמים ברמת גן.

בית ליר אור ומגדלי התמרים

בפרשת בית ליר אור ומגדלי התמרים קיבל בר, על פי החשד, שוחד של יותר ממיליון שקל מהיזם שאול לגזיאל ומיזם נוסף, תושב חו"ל ששמו לא הותר לפרסום. לשניים היו אינטרסים בשני הפרויקטים שבר סייע לקדם ברמת גן.

• ההלוואה: על פי החשד, שני היזמים העבירו לבר שוחד בצורת הלוואה שנטל - והם פרעו. לפי הפרקליטות, את ההלוואה המדוברת, בסך 225 אלף ליש"ט, קיבלו בר ורעייתו ריבה באוגוסט 2005 מחברת מימון לונדונית. היזם ששמו אסור לפרסום פרע את תשלומי ההלוואה בארבע הזדמנויות שונות. עם זאת, מכתב החשדות עולה כי האיש הפסיק לשלם את פירעון ההלוואה מיד לאחר שהיחידה הארצית לחקירות הונאה פתחה בחקירה גלויה נגד בר בדצמבר 2008.

במקביל, טוענת הפרקליטות, לגזיאל וד"ר יעקב חנני העבירו לבנו של בר, יואב, 200 מניות בחברה שהקימו לרכישת נפט מרוסיה. בנו של בר גם מונה למנהל בחברה.

• התמורה: בר קידם את מכירת בית ליר אור ללגזיאל וליזם ששמו אסור לפרסום באופן שהיטיב עמם באופן משמעותי מבחינה כלכלית. כמו כן פעל בר לקדם אישור לחריגות בנייה בפרויקט. בית ליר אור היה באותה התקופה בהליך כינוס נכסים וגם עיריית רמת גן היתה מעוניינת ברכישתו.

לפי החשדות, מעורבותו של בר במכירת בית ליר אור היתה יוצאת דופן לעומת פרויקטים אחרים בעיר ובאה לידי ביטוי "בהפעלת לחץ יוצא דופן מצדו על עובדי העירייה המעורבים במכירה, ובקיום ישיבות ארוכות בלשכתו בשעות לא מקובלות". כתוצאה ממעורבות זו נחתם הסכם מכר ללגזיאל וליזם ששמו אסור לפרסום, שלפיו יועברו להם 75% מהזכויות במבנה תמורת 18 מיליון שקל - סכום הנמוך ב-40% מהסכום שאותו הציעה העירייה לשלם תמורת הבניין.

לפי החשד, בר גם הסתיר מבנק הפועלים את העובדה שהמכללה למשפטים הביעה עניין בשכירת בית ליר אור תמורת דמי שכירות שנתיים של 800 אלף דולר. מסיבה זו הסכים בנק הפועלים למכור את הנכס בסכום הנמוך מהסכום שהיה מבקש לו ידע על הסכם השכירות עם המכללה.

גבעת אנדרומדה וגבעת נפוליאון

בר קיבל שוחד בצורת הלוואה גם בפרשת גבעת נפוליאון וגבעת אנדרומדה. לפי החשד, את ההלוואה הקשורה בפרשות אלה קיבל בר מאיש העסקים חיים גייר, שממנו ביקש 100 אלף דולר לצרכים אישיים בספטמבר 2003. גייר נענה לבקשה ולפי כתב החשדות, "השניים היו מודעים לכך שהשוחד ניתן ומתקבל על ידי בר כעובד ציבור ובעד פעולות הקשורות לתפקידו".

אייל טואג

• ההלוואה: חברת אילן גת, שבבעלותו המלאה של גייר, העבירה לחשבון של בר ורעייתו בבנק אוצר החייל 441 אלף שקל. בין הצדדים נחתם הסכם הלוואה, אך לפי הפרקליטות ההסכם היה פיקטיבי - בר לא החזיר את ההלוואה וגייר לא ביקש את פירעונה.

לפי הפרקליטות, רק לאחר שנפתחה חקירת המשטרה הגיש גייר לבר תחשיב החזר להלוואה. עם זאת, אף שלפי ההסכם ביניהם היה זכאי גייר לריבית של 12% אם בר לא יעמוד במועד הפירעון, התחשיב שהגיש התבסס על 6% בלבד לשנה. "באפריל 2009, ובעקבות חקירת המשטרה, העביר בר לחשבונה של חברת פרנו (שבבעלות גייר; ש"מ) סכום של 200 אלף שקל במטרה ליצור מצג שווא של החזר חלקי של ההלוואה לגייר".

• התמורה: הפרקליטות טוענת כי מתוקף תפקידו כראש עיריית רמת גן וכחבר בוועדה המחוזית לתכנון ובנייה תל אביב ובוועדת ההתנגדויות, סייע בר לקדם את האינטרסים של גייר בפרויקט אנדרומדה ביפו.

ב-2002 החזיק גייר ב-27% מהזכויות בפרויקט אנדרומדה ובמארס 2008 נהפך לבעליו העיקרי, עם אחזקה של 89%. לפי החשדות, בר השתתף בדיוני הוועדות שעסקו בתוכנית המתאר של הפרויקט, דיבר בשבחו ותמך באישורו. כמו כן טוענת הפרקליטות כי "במקביל לדיוני הוועדות נהגו בר וגייר לשוחח ולהתייעץ בנוגע לנושאים שנדונו בהן". לפי כתב החשדות, בר לא דיווח לגורמים הרשמיים על קשריו הכלכליים והחברתיים עם גייר או על תוכן השיחות ביניהם.

מכתב החשדות עולה עוד כי גייר נעזר בקשריו עם בר כדי לקדם מיזם של אדם נוסף, יוסף קרייתי. קרייתי, הבעלים של חברת נפוליאון להשקעות ופיתוח ושל שטחים על גבעת נפוליאון ברמת גן, ניסה לקדם אישורי בנייה או החלפת קרקעות עם עיריית רמת גן. למרות מאמציו הרבים, הוא לא הצליח להגיע להסכם מוסדר עם העירייה.

במהלך 2003 פנה קרייתי אל גייר, שידע כי הוא מקורב לבר, כדי שיסייע לו לקדם תוכנית בניין עיר (תב"ע) שלפיה ייערכו חילופי קרקעות בין החברה שבבעלותו לעירייה - העירייה תקבל את המגרש של קרייתי בגבעת נפוליאון וקרייתי יקבל בתמורה מגרש של העירייה בשכונת רמת שקמה.

גייר נענה לבקשת קרייתי והחל לקדם עבורו את התב"ע. השניים הסכימו כי אם יצליח גייר להעביר את התב"ע ללא התנגדויות, החברה שבבעלותו של קרייתי תעביר לאחת החברות שבבעלותו 250 אלף דולר בתוספת מע"מ. לטענת הפרקליטות, בר פעל לקידום התב"ע במרץ ולחץ באופן חריג על עובדי העירייה הרלוונטיים, לרבות מהנדס העיר, חיים כהן, והיועץ המשפטי של עיריית רמת גן, דוד שואקה.

לטענת הפרקליטות, בספטמבר 2006, "בצעד חריג ובחוסר סמכות", אף חתמו בר וכהן על מסמך שלפיו חברת נפוליאון פטורה מכל היטל השבחה בגין אישור התב"ע. לפי החשדות, המסמך נוסח על ידי חברת נפוליאון והועבר לבר, שחתם עליו, לפני שהעניין נדון בוועדה המקומית ולמרות התנגדותו של שואקה.

כדי להסביר את הצעד כתב בר לשואקה: "מאחר שמועד ישיבת הוועדה המקומית הבאה וההנהלה נקבעו למועדים מאוחרים מסיבת חופשות החגים וכדי למנוע נזק ועוגמת נפש מיותרים, ייחתם ההסכם עם יו"ר הוועדה ומהנדס העיר ויאושרר אחר כך במוסדות המתאימים". לטענת הפרקליטות, ההסכם לא הובא לאישור.

בפרשת החלפת השטחים דרש משרד הפנים לבחון את החוזה בין העירייה לחברת נפוליאון - שכן עסקה כזו מחייבת את אישור שר הפנים ומשרד הפנים. המשרד אף ציין כי הוועדה המקומית לא היתה רשאית לפטור את החברה מהיטלי השבחה ודרש לבטל את ההסכם בעניין. לטענת הפרקליטות, בעקבות הדרישה פנה בר למנכ"ל משרד הפנים אך פניותיו לא נענו.

בנוסף לעבירות השוחד, מיוחסת לבר עבירה של שיבוש מהלכי משפט, שמתייחסת לשיחה שניהלו לכאורה בר וגייר - שהוזמנו לחקירה באותו יום - לפני שנחקרו. לפי החשד, בשיחה זו ביקש בר מגייר שישלח לו את תחשיב ההלוואה. "מטרת פעולותיהם של בר וגייר הייתה לתאם גירסאותיהם וליצור בפני חוקרי המשטרה מצג שווא שלפיו התכוון בר להשיב לגייר את השוחד הנחזה להיות הלוואה, עוד לפני שהוא וגייר נחקרו על כך".

פרשת הילקרסט

לפי הפרקליטות, גם בפרשת הילקרסט קיבל בר שוחד במסווה של הלוואה בריבית מופחתת. התמורה היתה סיוע בקידום הליכי האישור של תוכניות בניין עיר, שהיו נחוצות לביצוע פרויקט של חברת הילקרסט הולדינג, שבבעלות מאיר לוי.

• ההלוואות: לטענת הפרקליטות, ב-1999-2003 העבירו האחים מאיר ודוד לוי יותר ממיליון שקל לחשבונותיו של בר בבנק אוצר החייל ובבנק לאומי: 519 אלף שקל קיבל בר כהלוואה בריבית מופחתת מחברת תל סאן של מאיר לוי; 465 אלף שקל קיבל בר מחשבונו הפרטי של דוד לוי - סכום שלא החזיר כלל; וכ-177 אלף שקל קיבל בר מחשבונו הפרטי של מאיר לוי, סכום שהחזיר ללא ריבית או הצמדה. לפי החשד, בפרשה זו קיבל בר טובת הנאה נוספת ממאיר לוי בצורת תחזוקה של דירתו בלונדון.

• התמורה: כתוצאה מפעולותיו של בר בוועדה המחוזית ובוועדה המקומית, היקפי הבנייה המותרים בפרויקט בנייה של הילקרסט ברמת גן הוגדלו משמונה ל-36 קומות מעל קומת כניסה ועוד חמש קומות מרתף.

"פעילותו של בר התבטאה בהפעלת לחץ בלתי רגיל על עובדי העירייה, על הוועדה המחוזית ועל בעלי המגרשים הסמוכים למגרש, שבהם היתה תלויה הצלחתו של פרויקט הילקרסט וקידום האינטרסים הכלכליים של האחים לוי".

בפרשה נוספת שמזכירה הפרקליטות נחשד בר שסייע לידידו, בעלים של קרקע בנבי סמואל (סמוך לירושלים), במשא ומתן מול מינהל מקרקעי ישראל להחלפת קרקעות בתמורה ל-200 אלף שקל שקיבל מידידו, בעל הקרקע.

לא ניתן היה להשיג את תגובת נבות תל-צור, עורך דינו של בר. מעיריית רמת גן נמסר בתגובה: "תמוה מאוד פועלה של הפרקליטות באופן לא ענייני, במגמה ברורה לייצר סנסציה ולנסות להביא לשפיטה והרשעה מוקדמת של ראש העירייה בתקשורת. הקפאת החשבונות בערב החג, בשעה שראש העיר טרם זומן לשימוע, היתה הליך מיותר שנועד לפגוע בצבי בר - פגיעה לשם פגיעה - ואולי אף ליצור אווירה ציבורית שתסכל את אפשרותו להיאבק על יושרו.

"ידיו של בר נקיות והוא לא יירתע מלהמשיך בשליחותו למען העיר רמת גן ותושביה, חרף הצורך להתמודד עם האשמות השווא המוטחות בו. ראש העיר מברך על שיינתן לו אחת ולתמיד לעשות צדק עם 22 שנות הכפשה ושקרים שמוטחים בו על ידי מערכת משומנת המנווטת על ידי חבורה של אנשים רדופי שנאה ונקמה - משום שמנע מחלק מהם להשתלט על נכסים בעיר ולהתעשר על חשבון הקופה הציבורית של תושבי רמת גן".

עונשי מאסר בפועל לבכירים במינהל מקרקעי ישראל

>> עופר עידה, שכיהן בעבר כראש מדור חוזים במינהל מקרקעי ישראל וכראש מדור בנייה נמוכה במחוז מרכז, והורשע בתחילת החודש בלקיחת שוחד, במרמה ובהפרת אמונים ובזיוף מסמכים, ירצה עונש מאסר של 15 חודשי מאסר בפועל - כך קבע אתמול שופט בית המשפט המחוזי בתל אביב צבי גורפינקל, שאישר את הסדרי הטיעון שהושגו בפרשה.

נאשם נוסף בפרשה, ששון כהן, מתווך שפעל מול המינהל והורשע בעבירות של תיווך לשוחד, ירצה עונש של שבעה חודשי מאסר בפועל. בנוסף הוטלו על שני הנאשמים גם קנסות: על עידה הוטל קנס בגובה 25 אלף שקל, ועל כהן - קנס בסך 7,500 שקל.

ביוני 2010 הגישה הפרקליטות כתבי אישום נגד בכירים במינהל מקרקעי ישראל ואנשים נוספים בגין עבירות קבלת שוחד תמורת אישורים והנחות. הנאשמים העיקריים בפרשה היו עידה; בכיר אחר במינהל בשם דרור פוטרמן; המתווך כהן, וכן שלושה עורכי דין ואנשים אחרים שהואשמו בתשלום שוחד כדי לקדם אינטרסים במינהל.

הפרקליטות העריכה בזמן הגשת האישומים כי עידה וכהן קיבלו עשרות אלפי שקלים בשוחד, ואומדן הנזקים שגרמו במעשיהם לקופת המינהל הוערך במיליון שקל. לפי כתבי האישום שהוגשו, באוקטובר 2007 הוחדר סוכן משטרתי סמוי למחלקת החוזים במחוז המרכז של המינהל. הסוכן יצר קשרי עבודה וחברות עם עידה, שכעבור זמן החל להציע לו לבצע עמו פעולות שונות שלא כדין בתמורה לשוחד.

לפי כתבי האישום, בכמה הזדמנויות ביקש עידה מהסוכן להנפיק שוברים לתשלום דמי היתר על קרקע בסכומים נמוכים מאלה שהגיעו למינהל תמורת שוחד. כמו כן, ביקש ממנו שלא לסרוק מסמכים בתיקי המינהל כמתחייב כדי לטשטש את עקבותיו.

בנוסף, הפיק עידה היתרי בנייה למרות חריגות בנייה ובמקרים שלולא השוחד לא היה ניתן בהם היתר, תוך שהוא עובר עבירות של מרמה, דרישות כוזבות על ידי איש ציבור והעלמת מסמכים. בנוסף, לפי כתב האישום, ניצל כהן את היכרותו וקשריו עם המערכת כדי לקדם עניינים של אנשים ששילמו לו.

בגזירת העונש התחשב השופט בעובדה שהנאשמים הודו במעשיהם והביעו חרטה, וגם בנסיבותיהם האישיות של השניים: העובדה שעידה פוטר מעבודתו וכי הוא חולה וסובל ממצוקה כלכלית, והעובדה כי כהן הוא נכה בשיעור של 100%.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#