התערבות מופרזת של פישר - מדורים - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

התערבות מופרזת של פישר

2תגובות

>> נגיד בנק ישראל, סטנלי פישר, החליט השבוע שלא להעלות את הריבית, אך הוא מתכוון להעלותה (באופן סמוי) רק לגבי נוטלי המשכנתאות.

זאת, משום שהמשכנתא הצמודה לפריים היא המשכנתא הזולה ביותר שקיימת כיום בשוק. רוב הזוגות הצעירים מעדיפים אותה, אך היא מוגבלת ל-60% משווי הדירה. פישר מתכנן להוריד אותה ל-40% משווי הדירה, כך שהזוג הצעיר ייאלץ לקחת יותר משכנתא בריבית שקלית קבועה או בריבית צמודה, שהן יקרות יותר, ולכן סך עלות המשכנתא תעלה.

הנגיד רוצה להשיג באמצעות צעד זה שתי מטרות: להילחם באינפלציה דרך בלימת העלייה במחירי הדירות, ולשמור על יציבות הבנקים, שלדעתו נותנים ללקוחות משכנתאות גבוהות מדי צמודות פריים.

פישר בעצם אומר שאנחנו לא רציונליים, שאנחנו לא מביאים בחשבון את האפשרות ששערי הריבית יעלו ושנאלץ לשלם יותר, עד שלא נוכל לעמוד בנטל ונפסיק לשלם את המשכנתא. למעשה, הוא גם אומר שהבנקאים לוקחים סיכונים מופרזים, כי הם לא מעריכים נכון את הסיכון הגבוה שכרוך במתן משכנתא צמודת פריים.

ואולם נראה לי שנוטלי המשכנתאות מבינים היטב את מצבם, וכך גם הבנקאים. הזוגות הצעירים מבינים שנטל המשכנתא בריבית משתנה צמודה לפריים ילך ויעלה עם השנים, אבל הם גם מעריכים שהשכר שלהם יעלה, והם יסתדרו. כיום הם רוצים לשלם כמה שפחות, ולכן הם רציונליים לחלוטין. הנגיד גם טועה בקשר לבנקאים: הרי הם לא נותנים 100% משכנתא כמו בארה"ב - הם נותנים הרבה פחות מכך, משהו כמו 60%-70% לבעלי יכולת גבוהה, והרבה פחות מכך לבעלי יכולת נמוכה. לכן, גם אם מחירי הדירות יירדו באופן משמעותי, עדיין לא יהיה כדאי להפסיק לשלם את המשכנתא. כמו כן, הבנקאים לוקחים שני ערבים שיהיו חייבים בהחזר המשכנתא, מה שלא נהוג בארה"ב.

הנגיד היה רוצה להילחם באינפלציה דרך העלאת הריבית, אבל הוא לא יכול כי הוא חושש מהתחזקות נוספת של השקל. לכן הוא פונה לדרך עקיפה ומסורבלת: התייקרות המשכנתא. פישר מקווה שהכסף שיתפנה מאי רכישת דירה, יילך בחלקו לחיסכון, בחלקו למוצרי יבוא (מה שיעזור להתחזקות הדולר) ורק חלקו יופנה למוצרים מקומיים. לכן ההשפעה על האינפלציה תהיה נמוכה.

הבעיה היא שמדובר כאן בהתערבות פרטנית מוגזמת במחירים היחסיים במשק, ובפגיעה בחופש הכלכלי של האזרחים - וגם לזה יש מחיר כבד.

מסים וצמיחה

אחד ההישגים שעליהם מדבר ראש הממשלה, בנימין נתניהו, הוא "מתווה הפחתת המס" של הממשלה. לדבריו, יש לממשלה תוכנית ברורה להורדת מס ההכנסה ומס החברות לשנים הקרובות. כל זה טוב ויפה כתוכנית, אך בשטח, בינתיים, המס הישיר על האזרחים רק עולה.

כיום המס הישיר בישראל הוא הגבוה בעולם - 57% (מס הכנסה - 45%, ביטוח לאומי - 7% ומס בריאות - 5%) להכנסות של 40-72 אלף שקל בחודש. על כך ממעטים נתניהו ושר האוצר יובל שטייניץ לדבר. ברור שמס ישיר גבוה כל כך פוגע בצמיחה. הוא פוגע ברצון להשקיע וברצון לעבוד.

פרופ' אדוארד פריסקוט, חתן פרס נובל לכלכלה ב-2004, כתב רבות בעניין. הוא טוען שרמת המסים הגבוהה באירופה, למשל בצרפת, היא הגורם לצמיחה הנמוכה שם. הוא גם אומר שכאשר בוצעה הורדת מסים בארה"ב, כמו למשל בתקופת הנשיא רונלד רייגן, התוצאה היתה צמיחה מהירה.

לדברי פריסקוט, רוב ההשפעה של הורדת המסים על האצת קצב הצמיחה מתרחשת דרך שוק העבודה. זאת, משום שברגע שהמסים יורדים, אתה נוטה לצאת לפנסיה מאוחר יותר ולהיכנס לשוק העבודה מוקדם יותר, וברגע שיותר אנשים עובדים, הצמיחה גבוהה יותר. לדבריו, הורדת המסים משפיעה במידה מצומצמת בלבד על מספר שעות העבודה שאדם מוכן לעבוד.

גם פרופ' רוברט בארו מהרווארד מאמין שיש קשר ברור בין נטל המס לקצב הצמיחה. מדובר בכלכלן מקרו מוביל בעולם, שמסביר שקיצוץ במס השולי מדרבן את הפעילות הכלכלית דרך הגדלת ההיצע (יותר מאמץ בעבודה ויותר פריון), וגם דרך הרחבת הביקוש (הגדלת ההשקעות בציוד, במחקר ופיתוח ובהקמת מפעלים). לכן, ארה"ב נהנתה מצמיחה יפה בעקבות הורדות המסים שביצעו הנשיאים רייגן וג'ורג' בוש.

לדעתו של פרופ' צבי אקשטיין, המשנה לנגיד בנק ישראל, יש להשוות בין נטל המס שלנו לבין נטל המס במדינות שמהוות פוטנציאל הגירה לצעירים, כלומר ארה"ב. אם הנטל אצלנו יהיה גבוה מדי, צעירים בעלי פוטנציאל יהגרו - המשק יפסיד, וברור שמס ישיר של 57% הוא גבוה מדי.

ואמנם בארה"ב נטל המס נמוך יותר. המס השולי שם הוא 36% בלבד. אם נוסיף לו את הביטוח הלאומי וביטוח הבריאות, נגיע ללא יותר מ-43%. הבדל נוסף קיים במיסוי שכבות הביניים, שמשלמות הרבה פחות מס מאשר בישראל, סדר גודל של 25%-35% בלבד למס הכנסה, ביטוח לאומי וביטוח בריאות.

לעומת זאת, בישראל המס הישיר על שכבות הביניים גבוה הרבה יותר: 35% מעל הכנסה של 8,661 שקל בחודש; 42% מעל הכנסה של 14,071 שקל בחודש; ו-45% מעל הכנסה של 21,421 שקל בחודש. זה עידוד ברור להגירה על בסיס כלכלי.

צריך להבין שאם אתה משלם מס הכנסה, ביטוח לאומי ומס בריאות של 57%, אתה נשאר עם 43 שקל מכל 100 שקל שהרווחת. אם אתה רוכש בכל הכסף מוצרים ושירותים, אתה משלם מע"מ של 16% על אותם 43 שקל, כלומר עוד 7 שקלים. לכן אתה נשאר בסך הכל עם 36 שקל מכל 100 שקל. כלומר שני שלישים לוקחת הממשלה, ולך נשאר רק שליש. אם זה לא שוד ברישיון, מה כן?

דיזנגוף למעלה

בימים אלה שוקלת עיריית תל אביב להרוס את כיכר דיזנגוף ולהורידה למפלס הרחוב, "כמו פעם". זה נשמע נוסטלגי ומושך, אך מאוד מיותר. האם ראש העיר, רון חולדאי, יודע שהסיבה להגבהת הכיכר היתה קשיי התנועה שהיא יצרה באזור הן לכלי רכב והן להולכי רגל? אז מדוע להחזיר את הקשיים הללו שנית?

כיום מדובר בכיכר מוזנחת, מלוכלכת, עם פסל אש-מים של הפסל יעקב אגם, שאינו פועל. אבל לכך יש פתרונות פשוטים שלא עולים 200 מיליון שקל (מחיר הורדת הכיכר). במקום להרוס את מה שיש, צריך לשפץ את הקיים. צריך לנקות את הכיכר, לחדש אותה ולצבוע את הספסלים לא בכחול מזעזע, כמו היום. צריך לשפץ את הבניינים שמסביב ולאפשר הקמת בתי קפה ומסעדות, לטפח את המרחב הציבורי ולהפעיל מחדש את הפסל הייחודי של אגם.

אם כל זה ייעשה, נקבל כיכר יפה ומיוחדת, שגם לא מפריעה לתנועה. אבל יש בעיה: השיפוץ יעלה רק 20 מיליון שקל, אז איך נבזבז את ה-180 מיליון שיישארו בקופה?



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#