כמה נשלם על תפוחי אדמה? - חדשות - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

כמה נשלם על תפוחי אדמה?

4תגובות

ב-1964 הקימה מדינת ישראל את אחד המפעלים האבסורדיים בתולדות החקלאית העולמית, שרק ייבוש אגם החולה עולה עליו - את מוביל המים הארצי. שואבים מהכנרת מים בעלויות אנרגיה אדירות לגובה 200 מטר ומזרימים אותם דרומה בעלויות גבוהות עוד יותר, לשימוש בחקלאות בדרום ובנגב. בעולם מקימים חקלאות באזורים בהם יש מים ולא באזורים שאין בהם מים, אבל בישראל כל אבסורד כלכלי הוא אפשרי. כך הוקמו עשרות יישובים חקלאיים, שרובם מתפרנס גם היום מחקלאות. בין שההחלטה לבסס את ההתיישבות בנגב על חקלאות הייתה שגויה ובין שלא, החקלאית בנגב היא כיום עובדה מוצקה שאין לשנותה ויש לספק לאלפי החקלאים, שהמדינה הושיבה באזורים הצחיחים הללו את כול המים להשקיה הדרושים להם

בתחילה סיפק המוביל הארצי מים שפירים במחיר מסובסד לחקלאי הנגב והדרום, אך לאחר שהמים הללו החלו להילקח מהם לטובת האוכלוסייה העירונית שגדלה בקצב מסחרר, סופקו להם במקומם מי ביוב מטוהרים ממפעל טיהור הביוב של ערי של גוש דן (שפד"ן). בשל הירידה בשנים האחרונות בצריכת המים העירונית בעקבות עליית מחירים והתפשטות תודעת חשיבות החיסכון במים, ירדה תפוקת מפעל טיהור הביוב בגוש דן ורשות המים החלה לקצץ לחקלאות בהקצאת המים המטוהרים. ב-2010 לדוגמא, הוקצו להם 85% מהמים המטוהרים שסופקו להם בשנים קודמות.

חורף 2009-2010 היה שחון באופן קיצוני בדרום ובנגב, וזאת לאחר שישה חורפים שחונים קודמים. בחודשים נובמבר-דצמבר באותו חורף לא ירדו בדרום ובנגב גשמים כלל או שירדו בכמויות זניחות. בסיכום כולל ירדו באותו חורף בדרום ובנגב 60%-70% בלבד מהממוצע הרב שנתי. בחבל לכיש, אחד האזורים החקלאיים החשובים בישראל, נמדדו 250-270 מ"מ לעומת 400-420 מ"מ בממוצע רב שנתי. באזורים דרומיים יותר ובישובי הנגב המערבי נמדדו 180-200 מ"מ לעומת 280-300 מ"מ בממוצע רב שנתי.

כדי להציל את הייבולים החלו החקלאים להשקות ב-2010 את השטחים מוקדם יותר ובכמויות גדולות יותר מאשר בשנים רגילות. התוצאה היתה ש-130 ישובים חרגו מההקצאה המקוצצת ב-8 מיליון מ"ק. על החריגה הזו הם חויבו בידי רשות המים לשלם כמעט ב-300% יותר מתעריף מי השפד"ן הקבוע בתקנות והרבה יותר מתעריף החריגה הקבוע בתקנות.

בתעריף מים כזה בלתי אפשרי לספק במחירים סבירים לשוק המקומי תפוחי אדמה, גזר, צנונית, עגבניות ושאר ירקות המפרנסים את חקלאי הדרום והנגב, וקשה יותר לייצא אותם במחיר תחרותי. לא ניתן עדיין להעריך בכמה יתייקרו תפוחי האדמה, הגידול המרכזי של חקלאי הנגב, בגין חיובם בתעריף חריגה כה גבוה, אבל הייקור עשוי להגיע לעשרות אחוזים.

אין כופר בזכותה של רשות המים לשנות את התקנות בשל החמרת המצב במשק המים, אבל החלטת הרגולטור לשנות את התקנות באמצע העונה, כשהשטחים כבר זרועים והחריגה כבר בוצעה, הוא צעד בלתי סביר. אפשר לדמות את הצעד הזה להחלטת רשות ניירות ערך לשנות את כללי רכישת ומכירת מניות במהלך המסחר בבורסה, או של שופט כדורסל לשנות את חוקי המשחק ברבע הרביעי.

עדיין לא מאוחר למועצת רשות המים, שכבר הפחיתה ב-20% את תעריף החריגה, אך הוא עדיין גבוה כמעט ב-300% מהתעריף הרגיל - לשנות את החלטתה, ויפה שעה אחת קודם.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#