לשרוד ריצת מייל - חדשות - TheMarker
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

לשרוד ריצת מייל

2תגובות

לפני כמה שבועות שלח לי יהודי אחד מייל נאצה בתגובה לאי התגובה שלי לפנייתו. הוא שלח לי הצעה לכתבה ומקץ שלושה ימים שבהם לא השבתי על המכתב, שיגר אלי מייל שכלל גידופים נמרצים, איחולים וברכות לעתיד לבוא, תיאורים לא מחמיאים במיוחד של הופעתי החיצונית ושל אישיותי ואיזו פולסה דנורא קטנה לקינוח.

אני לא מאשים אותו. כשאני כותב מייל גם אני מצפה לקבל עליו תשובה. בוודאי מכתב שהשקעתי מאמץ בניסוחו ובכתיבתו, ושמאחוריו עומד רעיון או כוונה שיש בהם ערך וחשיבות עבורי. אי תשובה גרועה מתגובה שלילית. גם עובדה זו הסכמתי להפנים ברבות השנים וגו'. התעלמות גרועה מיריקה בפרצוף, מכיוון שהיא מרמזת לצד שמנגד כי אינך טורח אפילו לראות את פרצופו כדי לעשות את המאמץ לירוק עליו.

ועדיין, היא הנותנת: אני מקבל מדי יום בין 200 ל-250 מיילים, 50-70 הודעות SMS, 15-20 שיחות טלפון ועוד 10-15 פניות בתוכנת הוואטס-אפ (תוכנת מסרים סלולריים חינמית - מומלצת מאוד, דרך אגב). אני ממעט להשיב לשיחות בלתי מזוהות או ממספרי טלפון שאיני מכיר. בין כך ובין כך, אני מנהל מדי יום כ-15 שיחות טלפוניות הקשורות לענייני עבודה, וגם אם הממוצע של כל אחת הוא חמש דקות בלבד, עדיין הן גוזלות ממני כ-75 דקות.

הלאה: תכתובות SMS ומסרים מיידיים מתמשכות לרוב לשניים או לשלושה חילופי מסרים - עניין שגוזל ממני שתיים עד שלוש דקות בממוצע - פוגמות בקשב וברצף העבודה ומסתכמות ב-210 דקות יומיות בממוצע (לפי חישוב של 70 התכתבויות באורך שלוש דקות כל אחת).

כאן אנחנו מגיעים למיילים. קריאה של מייל, גם לאדם שטחי הנוטה לרפרוף ולעיון בכותרות בלבד, נמשכת לא פחות מדקה. יש לא מעט מכתבים התובעים מזמנו של אדם שלוש וחמש דקות, אבל מכיוון שיש גם כאלה שעומדים על שורה אחת - נעריך אותם בדקה ממוצעת למייל. 200 מיילים ביום כפול דקה הם 200 דקות נטו, המוקדשות לקריאה - בין אם במחשב ובין אם במכשיר הסלולרי.

בעולם מושלם, שבו אני משיב לכל המכתבים שאני מקבל - ומשקיע מחשבה, ניסוח ומענה של ממש (כזה שלא יהיה מברקי, אלא ישמור על כבודו של הנמען), עלי להשקיע כשלוש דקות לכתיבת מייל. 200 מכתבים כפול שלוש דקות הם 600 דקות. בואו נעשה חישוב: סך כל הזמן שעלי להשקיע בהעמדת קשב, תשומת לב ובהענקת מענה לפונים אלי עומד על 1,085 דקות. חלקו את הזמן הזה ב-60 דקות והגעתם לקצת יותר מ-18 שעות.

בהתחשב בעובדה ששש שעות שינה הן די והותר עבור אדם בגילי, עולה כי במידה שאעמוד בדרישות המצופות ממני מבחינה חברתית, מוסרית, אנושית ובין אדם לחברו, אצליח לעמוד במשימה ואפשר שאף ארכוש לי מקצוע חדש - מזכירות. לעניין עיסוקים נוספים, מילוי משימות אחרות שמוטלות עלי, פגישות עם עמיתים לעבודה, ישיבות, משימות ניהוליות אחרות ורבע שעה חיים פרטיים ביום - ובכן, נדמה כי אין לכך מקום בעולם המנומס המושלם שבו אני צריך להתנהל כדי לא ליהפך לאויבם המושבע של עשרות ומאות אנשים שאת פניהם לא השבתי בכל מענה, תוצאה של, ובכן, אוזלת יד לצד מחסור חמור בזמן.

האמת צריכה להיאמר, והיא שאני מכונה משוכללת ביותר. ההספקים שלי גבוהים מהממוצע, כמעט בכל תחום שבו אני פועל. אני כותב מהר יותר, קורא מהר יותר, חושב מהר יותר, מקבל החלטות מהר יותר וגם טועה מהר יותר ממרבית האנשים סביבי. אני גם מחשיב את עצמי לטיפוס רב תכליתי: כזה שמסוגל לקרוא מאמר, להשיב לטלפון הקווי ולהסתמס עם צד ב' בעת ובעונה אחת, במידה מניחה את הדעת של שמירה על סטנדרטים. ונוסף לכך, עם השנים שיכללתי מיומנויות ניטור, סינון ומיון של תכנים לרמה גבוהה מאוד. אני מתכוון לגבוהה ממש. למעשה, להוציא יהודי אחד - שאותו אני מחשיב לרובוט - אני מחשיב את עצמי ליצור הזריז, רב ההספק והתכליתי ביותר שפגשתי.

ועדיין, ועדיין, ועדיין, לעזאזל - כדי להתחיל לייצר מענה לעשרות המשימות שמוטלות עלי בכל יום, לתת מענה לעשרות הפניות החשובות והדחופות שמגיעות אלי מדי יום, ולהותיר לעצמי זמן סביר (לא מוגזם) לעמוד בקשר עם חבריי למקום העבודה ועם הכפופים לי, עלי להימנע ממתן תשובה לכ-30% מהפניות המגיעות אלי מדי יום. זהו מספר בלתי סביר, לכל דעת, וכמובן שהוא אינו עומד בשום בוחן רצוי. אדם שכותב מצפה למענה ותפקידי לעשות מאמץ להשיב לכל פנייה. ועדיין, איני מצליח, בוודאי לא בזמן אמת (וזמן אמת הוא 24 שעות למייל בלתי דחוף, זמן תגובה), להשיב לכל הפניות.

כיצד אני מתמודד עם העניין? דוחה ודוחה ודוחה פניות שנדמה לי שהן סובלות דיחוי ודוחה קצת פחות פניות שסובלות מעט פחות דיחוי. הרבה מאוד פניות שאין לי מה להשיב עליהן או שאפשר להעביר לאדם אחר לצורך תשובה - אני מעביר, ולפעמים לא עונה. להערכתי, מדי שבוע נותרים 20-30 מיילים שאני רוצה להשיב להם ואיני מצליח. הרוב המוחץ יכתוב פעם שנייה ושלישית - ואז, בהמשך לעיקרון ה"לא נעים, פשוט לא נעים", אשיב בפעם השנייה או השלישית. יהיו כאלה שאשיב להם ברביעית או בחמישית. יהיו כאלה שארצה להשיב, אדחה, וכעבור חודש אמצא אותם מסומנים בדגל האדום, ממתינים לתשובה. אלא שאז, מעשה שטן, בדיוק ייכנסו עוד ארבעה מיילים בהפרש של שלוש דקות זה מזה. שניים מהם דורשים קריאה ויחס של ממש. זה דוחה, זה מגעיל, זה מעציב, זה מעליב, זה גורם לי להשתולל כשאני ניצב מהצד שאינו זוכה למענה, אבל ככה זה.

וקטנה לסיום

ורוברט קנדי אמר: "תמיד כתוב לאויביך מיילים נזעמים, חריפים, מרושעים ותקיפים להפליא. אבל הקפד לא לשלוח אותם".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#