ההורים שלכם לא היו טובים יותר - חדשות - TheMarker
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

ההורים שלכם לא היו טובים יותר

19תגובות

>> אין כמו גל מתוק של נוסטלגיה להתחיל בו את היום, אלא שנוסטלגיה יש לה נטייה לצבוע בוורדרד תהליכים שצבעי הפסטל מעולם לא היו יאים להם.

קחו, למשל, את המפגש בין הורים לילדיהם. כמה קל לבקר את אלה שיוצאים "לעשות קריירה" ומשאירים את הקטנטנים טרף לנשות הצהרון והמטפלת. כמה נוח להיכנע לייסורי המצפון הופכי הבטן, כמה עצוב לקנות עוד שניצל של מאמא עוף, כן, כן גם צ'יפס, ולהיזכר בסירים הגדולים שחיכו לכם על הכיריים כשחזרתם מהגן.

עכשיו תעצרו. בואו נסתכל לרגע בלבן של העיניים ונגלה שאין דבר בין הנוסטלגיה למציאות. האם, חברים, האם נולדתם באותו פלא ישראלי הנקרא קיבוץ? נכון שפגשתם בעיקר את המטפלת גם אם הקפדתם להגיע לחדר ההורים בארבע לאכול עוגה? ואם נולדתם ללינה המשפחתית - נכון שיום הלימודים היה ארוך מאוד, ולהורים היו המון ועדות להשתתף בהן?

האם אתם מושבניקים? האם פגשתם הרבה את אבא שלכם שיצא למטע בארבע בבוקר והלך לישון עם התרנגולות? ואת אמא הטרודה, האם לא פגשתם בעיקר כשעזרתם לאסוף ביצים מהלול? כמה טוב שעזרתם (כאילו היתה לכם ברירה).

האם אתם בני המעמד הבינוני-נמוך, אלה שנולדו למשפחות שהוריהם היו חייבים לעבוד ביותר מעבודה אחת כדי לפרנס את בני הבית? כמה בדיוק פגשתם אותם במהלך השבוע? האם הייתם "ילדי מפתח" (עוד מושג שהנוסטלגיה נוטה להעלים באבק הנצבר בפינות)? אם כן, גם אתם הגעתם לבית ריק, בדרך כלל יחד אחים או אחיות קטנים, אבל בלי סירים חמימים על האש, ובלי שמישהו חושב שזה נורא כל כך.

בואו נניח שההורים שלכם היו סוחרים, בעלי חנות קטנה או עסק משפחתי שדרש תורניות של בני המשפחה מסביב לשעון. האם אתם זוכרים את עצמכם מכינים שיעורי בית בין גלילי הבד לקופה הרושמת, ואף אחד באמת לא שם לב אליכם?

האם אבא שלכם היה נהג משאית, או עובד משמרות על פס ייצור, או איש אקדמיה שיצא לכנסים ארוכים (כי לא היו אז נסיעות קצרות) או איש צבא? האם באמת יצא לכם לפגוש אותם יותר מאשר בשבתות וחגים?

זוכרים שפעם-פעם אנשים עבדו ביום שישי וילדים הלכו באותו יום לבית הספר או לגן? אף אחד לא פירגן יקיצה טבעית והליכה משותפת - בגיל שלוש - לטיול ועצירה בבית קפה בנמל. שישה ימי עבודה בשבוע ועבודת פרך של מעמד בינוני גדול - כל אלה לא עזרו למפגש הבין דורי.

אם לא התמזל מזלכם ונולדתם למורה או לפקיד, פגשתם את ההורים שלכם, אבל מעט, ואז, שלא כמו היום אף אחד לא יכול היה לקשקש בסקייפ באמצע הצהריים או לעצור גם את סיעור המוחין הקדחתני ביותר, "כי זה הבן שלי בנייד". אף אחד לא הצטרף לנסיעת עבודה בגיל שמונה, ומעטים עשו רילוקיישן וראו, עם ההורים, ובמסגרת העבודה, עולם.

נכון. הנתונים מוכיחים שכיום יותר אנשים עובדים יותר מ-50 שעות בשבוע, אבל הם עובדים חמישה ימים, לפעמים מהבית, אבות כבר לוקחים חופשת לידה, והטכנולוגיה. הו הטכנולוגיה. מצבנו מעולם לא היה טוב יותר. מעולם לא פגשו הורים את ילדיהם כמו היום, מעולם לא היו כה מעורבים. די לנוסטלגיה. בניגוד למיתוס: ההורים שלכם לא היו טובים יותר. ותראו, דווקא יצאתם לא רע.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#