לתפוס ראש על הבר עם פרופסור כבר ניסיתם? - חדשות - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

לתפוס ראש על הבר עם פרופסור כבר ניסיתם?

40 חוקרי מכון ויצמן השתלטו ביום חמישי על סצנת הלילה של תל אביב - והעבירו הרצאות על קוואנטים, ננו-חלקיקים ואבולוציה לכ-6,000 בליינים בברים בעיר ■ נשיא מכון ויצמן, פרופ' דניאל זייפמן: "יש כוכב נולד בטלוויזיה, אבל כוכבים נולדים גם באסטרו-פיסיקה - ואת שניהם אפשר לשים על הבמה" ■ כתבי TheMarker מדווחים מהשטח

5תגובות

<< ביום חמישי בערב, עשרות אלפי בני ובנות נוער נלהבים הצטופפו בפארק הירקון בהופעה של ג'סטין ביבר. באותה שעה, בעברה השני של העיר, נפגשו כמה חוקרים בכירים ממכון ויצמן ויצאו לסבב ברים. לקראת 20:30, כשבפארק ההופעה מגיעה לשיאה לצלילי צרחות של אלפי בנות, התמקמו החוקרים במקומם - כל אחד בבר שנבחר מראש - ופצחו בהרצאה בפני הבליינים התל אביביים, כל אחד בתחום המחקר שלו.

בערב רווי באלכוהול ומדע, שוחחו המדענים עם הקהל התל-אביבי על הכל: תורת הקוואנטים, אבולוציה, גנטיקה, ננו-חלקיקים, חורים שחורים, חקר המוח, כיצד נוצר היקום והאפשרות שהוא יושמד בקרוב על ידי אסטרואידים, ואפילו סודות הניווט של עטלפים - שאלה שוודאי מטרידה רבים מתושבי העיר.

זו הפעם השנייה שבה עורך המכון סדרת מפגשים כזו. אחרי שבשנה שעברה נערך מיזם זהה בהיקף מצומצם יותר ברחובות, נדדו החוקרים הפעם לתל אביב, אזור ציני ומחוספס יותר מהמגרש הביתי שלהם. בשיתוף העירייה ובעלי הפאבים הצליחו חוקרי מכון ויצמן להשתלט על 40 מקומות בילוי בעיר. לפי הערכות המכון, יותר מ-6,000 משתתפים הגיעו להרצאות שהתקיימו במקביל, ורובם נרשמו מראש להרצאה המועדפת עליהם.

לאור הצלחת האירוע והביקוש הרב, אומר נשיא המכון, פרופ' דניאל זייפמן, כי המכון יבחן אפשרויות להרחבת המיזם. "אם היינו עושים את זה בחדרי ההרצאות במכון ויצמן, היו מגיעים הרבה פחות משתתפים - אבל הם גם היו מתייחסים להרצאות כשיעור", מסביר זייפמן מדוע בחר לנסות ולשלב את עבודת המדענים בחיי הלילה של תל אביב. "כלל פשוט מאוד בהוראה אומר שאם אתה רוצה שאנשים ילמדו, אתה קודם כל צריך שהם ירצו ללמוד. לא באנו ללמד, אלא להעביר מידע.

"אנחנו יודעים שלסביבה יש השפעה מכרעת מאוד, ושבעוד שאולם הרצאות יכול להיות נוח מאוד למרצה, יכול להיות שהוא לא כל כך נוח למשתתפים. לכן רצינו להביא את האינפורמציה למקום שלא מצפים לזה, שאליו מגיעים בראש פתוח ללא לחץ וחרדה כמו שאולי קיים בכיתות לקראת שיעור במדע. אנחנו צריכים את המסגרת הפורמלית, אבל החלטנו שאפשר לצאת ממנה לפעמים".

קידר ניר

"נדהמנו מההיענות"

למרות ההצלחה שרשם המיזם ברחובות בשנה שעברה, דבר לא הכין את זייפמן לתגובה של הקהל בתל אביב. "בפעם הקודמת הבנו שאנחנו יכולים ליצור קשר עם קהל שלא רוצה או יכול להגיע אלינו בדרך כלל, אז החלטנו לעשות את זה בתל אביב. נדהמנו מההיענות, גם מבעלי הברים ובתי הקפה שפתחו את דלתם מבלי לחשוש בכלל.

"היה קהל כל כך גדול שבכלל לא יכולנו לזוז. אנשים חיכו בחוץ כדי להיכנס וחלק מההרצאות עברו למדרכה. זה יפה מאוד, זה מראה שלאנשים יש רצון גדול מאוד לידע. המדע משפיע מאוד על החברה", אומר זייפמן, "ולכן יש צורך לקחת את המידע הזה ולנסות להעביר אותו הלאה, אבל לצערי יש אנשים שחושבים שמחקר אקדמי הוא לצרכים אקדמיים בלבד ושהמדע צריך להישאר בתוך מגדל השן שנקרא אוניברסיטה. אני חושב שזה ממש לא נכון. אנשי האקדמיה צריכים לעסוק בתחומי מחקר וליהנות מחופש אקדמי מלא, אבל אחרי זה התפקיד שלהם הוא להעביר את מה שלמדו החוצה".

החוקרים לא סיימו את הערב על הבר, שכן לאחר ההרצאות, נפגשו כדי לערוך סיכום. "רוב המרצים נהנו בצורה בלתי רגילה ואמרו שזו היתה חוויה מדהימה לתקשר עם הקהל בלי האלמנטים שמפרידים ביניהם בכיתות. אצל חלקם זו היתה הפעם הראשונה שהם הרצו בלי להשתמש בלוחות ומצגות. גם עבורי זו היתה חוויה אדירה. האפשרות להעביר את הנושאים שכל כך מלהיבים אותי לאנשים האלה ולהסביר למה, היתה נפלאה. גם הקהל נהנה מאוד, ראינו ברק בעיניים של האנשים", הוא אומר.

זייפמן לא רק שלא חשש לצאת מהמעבדה אלא ראה בכך הכרח. "המעמד של המדע והמדענים ירד לאורך השנים. כיום גיבורי התרבות הם כדורגלנים או זמרים. יש 'כוכב נולד' בטלוויזיה, אבל כוכבים נולדים גם באסטרו-פיסיקה - ואת שניהם אפשר לשים על הבמה וליצור התלהבות אצל הקהל. זה שינוי תרבותי שאנחנו צריכים לעשות לאורך ולרוחב. צריך להעביר לחברה שמפוקסת במה שקורה היום ובטווחי זמן קצרים את העבודה שעושים המדענים עבור החברה לטווח הארוך. אתה יכול להגיד שזה לא בסדר שכולם מתעניינים רק ב'אח הגדול' ו'בכוכב נולד', אבל אם אתה לא עושה שום דבר כדי לשנות את זה ולא מציע לאנשים תחליף, אנשים לא יבואו אליך. העובדה היא שיש קהל לנושאים האלה".

הקהל התל אביבי צמא - ולא לאלכוהול

בירה על בר
מוטי מילרוד

המרצה: אורי לבנה

הנושא: מנגנוני הזיכרון במוח - איך אנחנו לומדים וזוכרים

המקום: סוסקין, הרצל 4

>> "היינו יכולים למלא עוד עשרה ברים הלילה. רק היום הגיעו 500 טלפונים שביקשו לשמור מקום, אבל האמת היא שכבר לפני שבוע היינו מלאים. אין ספק, זאת הצלחה מסחררת", כך מסכם אלעד דרורי, אחד מבעלי הבר סוסקין שברחוב הרצל בתל אביב, את ערב "מדע על הבר" שנערך במקום.

כ-180 איש הצטופפו בבר כדי לשמוע את הדוקטורנט אורי לבנה מרצה על מנגנוני הזיכרון במוח. לפני ההרצאה לבנה קצת מתרגש, האנשים לא מפסיקים לזרום פנימה, והוא נרגע עם כוס יין. "65% מהאנשים פה הם לא אנשים שאני רואה ביום רגיל. בהחלט קהל מבוגר יותר, אבל יש גם הרבה צעירים. זה שינוי מרענן", אומר מנור, מנהל הבר.

השואו של לבנה אמור להתחיל ב-20:30, אבל בכל זאת, הקהל האחר עושה טוב לבר מבחינה עסקית, אז אפשר לחכות. להבדיל מהצעירים, שלרוב מסתפקים בהזמנת שתייה, הקהל לבן השיער לא עושה חשבון, ומזמין כמעט כל מנה אפשרית מהתפריט. אז מחכים. נותנים כבוד למבוגרים, ולקופה הרושמת.

לבנה המעט נבוך מחכה בצד. "עוד 15 דקות", אומרים לו אנשי הבר. בינתיים ניגשים אליו שני גיקים ושואלים אותו אם ההרצאה מתאימה לסטודנטים למדעי המחשב. "זאת הרצאה לכולם", הוא משיב. "התלבטנו אם ללכת להרצאה של העטלפים, אבל בסוף הגענו לשמוע אותך". "תודה", אומר לבנה החביב, "אבל גם ההרצאה על העטלפים מצוינת".

קצת אחרי 21:00 לבנה תופס את מקומו באמצע הבר, מקבל מיקרופון ומתחיל בהרצאה. הקהל משתתק, הבירה מפסיקה לזרום ולחלל האוויר נפלטות מלים שבדרך כלל לא נשמעות במקום בערב סוף שבוע טיפוסי, כמו "מורכבות חברתית", "אונה פרונטלית" ו"פרוטוטיפ של נוירון". הקהל התל אביבי מתנהג למופת, כמעט מהופנט. בסוף באות השאלות, שלא מפסיקות לזרום. כאן הקהל קצת זז בכיסאו. "זה לא שיעור פרטי", מסנן צעיר לעבר אשה שממטירה על לבנה סדרת שאלות. "הוא כבר אמר את זה קודם", שולף צעיר אחר.

בסוף ההרצאה זוכה לבנה למחיאות כפיים סוערות. "מרגש מאוד שבאתם", הוא אומר. בעוד הוא יוצא מאחורי הבר, כמות לא קטנה של נוכחים מסתערת עליו בשאלות נוספות. גם החבר'ה מהעטלפים. אחת המלצריות שולפת טלפון נייד ומצלמת אותו. ממש סלב.

אליס, סטודנטית לתקשורת עם קילומטראז' לא קטן של חיי לילה, מרוצה. "נחמד מאוד שיש אפשרות לצאת לשתות בבר ועל הדרך לקבל ידע. זה ממש ערב שנותן לך העשרה, ולא רק את המשחק הרגיל של הדייטינג". ההתלהבות כה גדולה, עד שבדרכם החוצה באים כמה מהמבלים למנהלי הבר, לוחצים את ידיהם, אומרים תודה ושואלים מתי תהיה הפעם הבאה.

גם בסוסקין מרוצים מאוד ורוצים להפוך את הערב למסורת, לפחות פעם בחודש. "היה ערב מצוין", מסכם אחד המלצרים. "אנשים ישבו ושתו בכיף. אבל איפה משיגים את החומר הזה שמזריקים לחולדות שהמרצה דיבר עליו?".

קינן ראובני

לא בטוח שההיענות המדהימה תורמת לקופה

מרצה: יערה ישורון

נושא: מה קורה במוח כשאנו נזכרים בריחות ילדות

מקום: מייט, לינקולן 11

>> יערה ישורון היא חוקרת אמיצה. בשם המדע, כפתה על עצמה ישורון צפייה חוזרת ונשנית בסרטים "כנפים שבורות" ו"תנאים של חיבה". המטרה: איסוף דמעות טריות. הדמעות נאספו במטרה לבחון את השפעותיו של ריח של דמעות נשיות על גברים.

כמה פעמים סרט עצוב יכול לעבוד? "במקרה שלי? יותר מ-15 פעם", היא מסבירה, ומוסיפה כי מבחינתה לא היה מדובר בהכרח בחוויה שלילית. תוצאות הניסוי, לעומת זאת, מדכאות מעט. במקום ליצור רגשות חמלה, להגביר אלטרואיזם או ליצור עוררות מכל סוג שהוא, ריח הדמעות הנשיות יצר אצל הגברים דיכאון קל, ולא יותר.

ההיענות להרצאתה של ישורון מפתיעה. כ-240 אנשים הצטופפו בחמישי בערב בפאב המייט-בר ברחוב לינקולן בתל אביב כדי לשמוע את ישורון מספרת על מעלליה ועל מעלליהן של הדמעות הנשיות, במסגרת ההרצאה "מה קורה במוח כשאנו נזכרים בריחות ילדות". רוב הקהל מקשיב בעמידה. "אני חושבת שיש סקרנות גדולה בכל הקשור לנושאים מדעיים", מסבירה ישורון את ההיענות, "מה גם שהם יודעים שיציגו בפניהם את האנקדוטות היותר מעניינות".

מבחנות הריח שמחלקת ישורון לקהל גוררות תגובה נלהבת. אנחנו מתקשים במעט - פיספסנו את הקולה בלי גזים (לימון, חשבנו), ופיספסנו במעט את "קרטיב דובדבן" - (קרטיב ענבים). אפשר היה לחשוב שזה האלכוהול שעירפל את חושינו, אבל ישורון מבהירה שלא מדובר בתופעה חריגה. מרבית הנבדקים מתקשים לשייך ריחות לתיאורים מילוליים, גם כשהריח עצמו מזוהה.

הרצאתה של ישורון נוגעת בעיקר לחיבור הרגשי בין ריחות לסביבה שבה הורחו לראשונה, שפעמים רבות קשורה לחוויות הילדות. בשלב השאלות, עם זאת, הקהל פונה לתחומים מעט אחרים. ישורון מסרבת להתרגש כשמישהו טורח לזרוק לחלל האוויר את התשובה "חרמנות" כניסיון להגדיר את השינויים הפיסיולוגיים שמחולל אצל נשים ריח זיעה גברית. מאוחר יותר מישהו יצעק לעבר ישורון: "תעשי לי ילד".

"האירוע בתל אביב היה מעט יותר מלחיץ מאירוע דומה שעשינו ברחובות", טוענת ישורון, "בעיקר בגלל היקף הפרסום המקדים". עם זאת, היא חושבת שהאירוע היה מוצלח. "הפעם שאלו אותי שאלות על רגשות ופסיכולוגיה - הרבה פעמים השאלות נוגעות לצורך במחקר בסיסי, מחקר שאינו ניתן לתרגום בצורה ישירה ליישומים רפואיים". ומה על התועלת לבעלי המקום עצמו? הצפיפות הגבוהה הקשתה, כך נראה, על ביצוע הזמנות. רוב הקהל נראה מסוקרן מספיק מההרצאה כדי שזה לא יפריע. משזו נגמרת, לאחר שעה, מבצע הקהל התל אביבי תרגיל דומה לזה של ריח ארטיק הדובדבן: הוא פשוט מתנדף.

אור הירשאוגה

תוהו ובוהו ובירה

המרצה: פרופ' עילם גרוס

הנושא: המרוץ אחר החלקיק האלוהי - באמצעות המכונה הגדולה ביותר שנבנתה מעולם

ניר קידר / מוטי מילרוד

המקום: רדיו EPGB, שד"ל 7

<< תור ארוך השתרך מול הכניסה למועדון הרדיו EPGB עשר דקות לפני תחילת ההרצאה. לפי כמות האנשים אפשר היה לחשוב שזהו ערב טיפוסי במועדון תל-אביבי טיפוסי, אבל הלילה הזה שונה מכל הלילות. את מקומו של הדי.ג'יי תופס פרופ' עילם גרוס ממכון ויצמן, ובמקום מוסיקת רקע בסגנון אינדי והאוס, באי הפאב הגיעו כדי לשמוע הרצאה בנושא חלקיקים אלמנטריים. הדבר היחיד שלא נשתנה מכל הלילות הוא כמות האלכוהול הזורמת בעורקים.

פרופ' גרוס מפתיע ופותח את האירוע בביצוע שיר פרי עטו, שהדיסטורשנים בו לא היו מביישים אף להקת רוק פרוגרסיבי. הקהל שואג, שתי בחורות שיושבות על הבר ("כי לא היו שום מקומות ישיבה אחרים") צורחות כאילו זו הופעה של כוכב רוק. בטח כולם כאן סטודנטים שלו שבאו לעשות קצת דאחקות ולראות את המרצה משתכר, אני חושבת לעצמי. ואולם משיחה עם הנוכחים עולה תמונה שונה: רובם בכלל לא קשורים לעולם המדע, אלא אנשים שראו את הפרסומים ובאו לטעום משהו קצת שונה.

"אחרי שהאנדורפינים קצת עלו, אפשר להתחיל", אומר גרוס. "בראשית היה העולם תוהו ובוהו וחושך על פני תהום. ואז לפני 14 מיליארד שנה היה המפץ הגדול, ונבראו הקווארקים, ומהם נבראו האטומים". בהמשך מספר גרוס על החלקיק האלוהי, הבוזון היגס, "בלעדי החלקיק הזה, העולם היה נשאר תוהו של אנרגיה טהורה. הדבר שברא את החומר, ובין היתר גם אותנו, זה אותו חלקיק קטנטן שאותו אנו בכלל לא יכולים לראות, או לחוש בקיומו", הוא אומר. משם המשיך גרוס, והקהל בעקבותיו, אל ימינו אנו ואל מאיץ החלקיקים בשווייץ.

"האתגר היה אדיר כי היה צפוף, דחוס ולא נוח, והיתה ציפייה שהמרצה יספק סחורה", אומר לנו גרוס בתום ההרצאה. "העברתי כבר יותר ממאה הרצאות על מדע פופולרי לאלפי אנשים, אבל הפעם נלחצתי ואפילו היה לי הבלקאאוט הראשון בחיי", הוא מוסיף. "הקהל היה נפלא, מתעניין ואוהב, אך היה קשה להסביר את החומר, הרוב הדומם ששותק לא מספק משוב, וחלק מהם כנראה איבדתי בדרך. לכן מסקנתי היא לפשט עוד יותר את החומר".

ואולם המבלים, כך נראה, קיבלו את מבוקשם ואפילו נהנו. לדברי הברמנים, זה היה אחד הערבים העמוסים ביותר בפאב, אבל "לא היו הרבה הזמנות במהלך ההרצאה עצמה", ככל הנראה כי כולם היו "עסוקים בלנסות להבין את החומר המורכב".

רוני, בן 29 מתל אביב, מסביר: "ההרצאות האלה הן דבר מעולה. כיף לקבל ערך מוסף ליד הכוס של הבירה". מאור, בן 33 מכפר אז"ר, מצטרף למחמאות ויש לו הצעת ייעול: "אני חובב פיסיקה, אבל לא למדתי את זה ממש. היה ממש מעניין, רק חבל שלא עשו זאת כך שאפשר היה ללכת לכמה הרצאות באותו ערב" (כל ההרצאות החלו באותה השעה, י"פ וע"ג).

את הראיון עמו קוטע גרוס כדי להספיק לנוח כמה שעות לפני טיסתו לז'נווה, שווייץ - שם ממוקם מאיץ החלקיקים הגדול LHC, המבנה הגדול ביותר שיצר אי פעם האדם - טבעת מעגלית באורך 42 ק"מ מתחת לאדמת שווייץ וצרפת, שם ישחזרו את תנאי היקום ברגע המפץ הגדול. עלות הפרויקט מוערכת ב-5 מיליארד יורו, ומשתתפים בו אלפי מדענים מרחבי העולם.

יעל פטר ועוזי גרטסמן

הברירה הטבעית של הבליינים

המרצה: ארז גרטי

ההרצאה: אבולוציה עכשיו - איך האבולוציה מעצבת את חיינו

מוטי מילרוד

המקום: קפה נח, אחד העם 93

>> כוכב הערב בקפה נח היה עש נפוץ. "ביסטון בטולריה" שמו, שלפי סיפורו של הדוקטורנט לכימיה ביולוגית במכון ויצמן, ארז גרטי, חי באיים הבריטים באמצע המאה ה-19. על כל 100 עשים בהירים התעופף גם אחד כהה. ואולם, למרבה הפלא, כעבור 50 שנה נמצא שיותר מ-95% מהעשים היו כהים ולא בהירים.

את הפתרון לתעלומה יוכלו לספק לכם המבלים הרבים, בני 25 עד 60, שתפסו כל חלקה פנויה בבית הקפה הקטן - על כיסאות הבר, מסביב לשולחנות, על הדלפק ועל הרצפה. חבורה גדולה נשענה על קיר המטבח שפסק מפעילותו, "כדי לא להרעיש". שכן הערב, המבלים הרבים לא באו כדי לשתות - אלא כדי לשמוע את ההרצאה של גרטי על אבולוציה.

עוד מספר גרטי על לימפוציטים, על מוטציות, על מערכת החיסון ועל אנטיביוטיקה, לאורחים שהגיעו מוכנים מהבית עם שאלות. מוטי הצלם, שמתקשה למצוא מקום פנוי בפנים כדי לעמוד ולצלם, נחלץ בקושי החוצה, מקרב את המצלמה מבעד לחלון השקוף של בית הקפה ונראה כמו צלם פפראצי. אחת העובדות במקום מחייכת מהצד השני של הבר: "יש לי מבחן מחר, זה כמו סיכום טוב", היא אומרת.

גרטי מזכיר את סדרת האנימציה המיתולוגית "החיים", הצלם חוזר פנימה ולכמה רגעים נראה כמו חיידק טורף המנסה להידחף בין מבוך המבלים - צבא תאי דם לבנים דרוך ומיומן שאינו נענה בקלות.

אם צעירה שבאה עם תינוקה מספרת ששמעה על קבוצה של זונות מקניה, שפיתחו עמידות לנגיף האיידס. גרטי מוסיף שישנה אוכלוסייה לא זניחה של יהודים-אשכנזים החיים באירופה שגם הם מחוסנים לנגיף, תוצר של המגפה השחורה שהתפשטה ביבשת מאות שנים לפני גילוי האיידס. "אבל אני לא מציע לאשכנזים מבינינו להסתמך על זה", הוא מוסיף, לקול צחוקו של הקהל.

אחת מעובדות המקום מבטיחה ללקוח סקרן: "אנחנו נמשיך לקיים אירועים כאלה בבית הקפה". וכאילו שמע אותה, מסביר גרטי: "יצורים נדרשים להתאים את עצמם לסביבה - תכונה שטובה להם שורדת, תכונה שאינה טובה, תיעלם".

וכעת, בכל זאת, הנה התשובה לחידת העש הכהה. מתברר, לפי גרטי, שמדובר בתוצר מובהק של המהפכה התעשייתית. הפיח שכיסה את העצים בממלכה איפשר לעש הכהה להסתתר היטב, לשרוד ולהתרבות. דוגמה קלאסית לתוצר הברירה הטבעית. והנה עוד אנקדוטה חביבה שהבליינים יוכלו לקחת איתם כנושא לפתיחת שיחה על הבר.

רותי לוי

העזרים המתודיים: כוסות מהבר ומתנדבים מהקהל

מרצה: פרופ' מוני נאור

נושא: בחירות ממוחשבות ובחירות באינטרנט - בטיחות, אמינות ושקיפות

בר און דניאל

מקום: רוזה פארקס, דיזנגוף 265

פרופ' מוני נאור גר בתל אביב, אבל הוא לא מרבה לצאת לפאבים. את זה הוא משאיר לבתו הצעירה. אל ערב ההרצאה ברוזה פארקס הוא מגיע מלווה במשפחתו - עדות טובה ביותר לכך שגם עבורו מדובר באירוע מיוחד. למה גם? כי גם הקהל התל אביבי נרגש מאוד מהמעמד. את זה למדנו כשניסינו להזמין מקום מבעוד מועד בטלפון.

תחילה התקשרנו לפאב המעוז, אך שם השיבו לנו כי "לא משריינים מקומות, יש ביקוש גבוה לערב". בשני ברים נוספים כלל לא טרחו לענות לטלפון. הברים הרביעי, החמישי, השישי, השביעי והשמיני סירבו לפתוח זרועות בטענה ש"הרשימה כבר סגורה".

וכך הגענו לרוזה פארקס - "לא שומרים מקומות, אבל אם תקדימו תמצאו מקום טוב". אז הגענו. והקדמנו כמובן. מעט אחרינו התחילו לזרום למקום גם בני נוער, קולגות ממכון ויצמן ובליינים סקרנים.

ההרצאה נפתחה בהסבר מתודי עם כוסות מהבר - ומתנדבים מהקהל, כאשר פרופ' נאור ניסה להדגים כיצד בני אדם מקבלים החלטות כאשר אינם יכולים לתקשר זה עם זה ולהעביר מידע מאחד לשני.

הקהל מתנהג למופת. למרות מגשי הפיצות וכוסות הבירה שהתעופפו לכל עבר, ולמרות שפרופ' נאור לא נרתע מלהשתמש במלים כמו "קריפטוגרפיה" (ענף במתמטיקה ובמדעי המחשב העוסק באלגוריתמים של אבטחת מידע), הבליינים מרותקים וחלקם אף פעיל ושואל שאלות נבונות.

ובכל זאת, אחרי זמן מה הסטודנטים הליליים מתחילים לאבד עניין, וכנראה שהצימאון לבירה גובר על הצימאון לידע. למזלנו, השיעור לא מסתיים בבוחן פתע - רמת האלכוהול בדם היתה מכשילה אותנו.

גם כשההרצאה נגמרת, לשמחת כולם, הפרופסור נשאר עם כוס בירה ביד ונותן שעת קבלה אישית למתעניינים. אנחנו שמחנו במיוחד: לא רק שיכולנו להקשיב להרצאה, אלא גם ליהנות סוף סוף משעת ההפי-האוור המתחילה הרבה לפני שעות הבילוי הרגילות. או כך לפחות הנחנו - עד שהגיע החשבון. באנו להרחיב אופקים ונשארנו עם חור בכיס.

ורד ברוקר



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#