הגורם האמיתי לגל השביתות במשק - חדשות - TheMarker
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

הגורם האמיתי לגל השביתות במשק

תגובות

>> 24 מיליון השקלים שהרוויח דוד עזריאלי ב-2010 ואושרו על ידי דירקטוריון שבו יושבים הוא ושלוש בנותיו הם רק קצה קצהו של קרחון אדיר ממדים שעליו יושבים מתי מעט - רבים מהם מנהלים בחברות ציבוריות - שמרוויחים מאות אלפי שקלים בחודש.

צריך להיות עיוור מוחלט בכדי לא לראות את הקשר בין האינפלציה בשכר אלה המכונים "בכירים" לבין גל השביתות הפוקד את המשק בחודשים האחרונים. צריך גם להיות בעל חוש צדק מסוים מאוד בכדי לקבל עולם שבו עובד סוציאלי העושה לילות כימים בקרב נידחי החברה ורופא בבית חולים בצפת מרוויחים שברירי אחוז מהשכר שאותו מרוויחים בעלי חליפות השרד והמכוניות המרווחות.

לא צריך להיות סוציאליסט בכדי לראות את הבעיה הגדולה כאן. גם ליברל אמיתי יסכים שהממשל התאגידי אינו יכול לסבול מצב שבו שיעורים ניכרים מרווחיות החברה מועברים לנציגי בעלי השליטה בהנהלה או לבעלי השליטה עצמם, בכובעם כחברי הדירקטוריון. ודוק, אין מדובר בשוק חופשי, שבו בעלי המניות מפצים את המנהלים המוכשרים עבור הישגיהם. אם נחזור לשכרו של עזריאלי כדוגמה, הרי שהחברה הציבורית שבראשה הוא עומד הפסידה בשנה האחרונה ביחס למדד תל אביב 100.

אותם "בכירים" הם חברה סגורה של דירקטורים, המאשרים שכר מופקע כדבר שבשגרה, שכן המחיר של אי אישור שכר כזה יהיה סילוקם מאותו המילייה ומההטבות שבצדו. במציאות זו, נציגי בעלי המניות המוסדיים היו אמורים לפקח על השכר מטעם הציבור, אולם הם עצמם נהנים מהסטנדרטים הנקבעים בשוק שכר הבכירים. בסופו של יום, הכסף שהם מנהלים אינו שלהם. כסף זה ברובו הוא כספן של קרנות הפנסיה, שבהן מושקע הציבור.

שכר הבכירים נוגע בכל אחד ואחד מאיתנו בדרך נוספת, שכן את השכר הזה מממנות החברות החולשות על סל מוצרי הצריכה שלנו. כשחברת קניונים מחלקת עשרות מיליוני שקלים כשכר לבכיריה, הרי שמחיר שטחי המסחר שהיא מחזיקה חייבים להאמיר. ברגע שאלה מאמירים, החנויות חייבות להעלות את המחירים שהן גובות מהצרכן. את אותו תרגיל ניתן לבצע גם ביחס למחירי הטלפון, האינטרנט וכמובן המזון. זהו קסמה האמיתי של היד הנעלמה: אין דבר הנוצר יש מאין ולפיכך להעשיר את כיסו של אחד, משמעו לקחת מאחר.

יטעה הליברל לחשוב שאין מה לעשות בנידון. הצעתה של ח"כ שלי יחימוביץ' לקבוע יחס בין שער העובדים הרגילים למנהלים הגונה בבסיסה, אך יש לבצעה תוך זהירות גדולה, אחרת היא עלולה להוביל להפיכת העובדים שבתחתית הפירמידה לעובדי חברות כוח אדם. אי הכרה כהוצאות בשכר מעל רף מסוים, כפי שנהוג בארה"ב, אף היא יכולה להועיל, ויוזמה כזו אף מקודמת באחרונה על ידי משרד המשפטים.

הניסיון לחזק דירקטוריונים בשוק הישראלי הקטן, הנשלט על ידי קבוצה קטנה של אליטות, נראה שאינו עובד ולבטח אינו מספק. בבריטניה, מולדת הקפיטליזם, שדומה אולי לישראל, הוחלט עוד לפני המשבר הכלכלי הגדול להילחם בשכר המנהלים דרך מיסוי משמעותי.

דומה כי מיסוי הוא הכלי האפקטיבי היחיד במלחמה נגד שכר הבכירים. מיסוי מחייב את החברות לנתב את רווחיהן לכלל בעלי המניות בצורת דיווידנדים, כולל הציבור הפסיבי, במקום לבעלי השליטה. ניתוב כזה יכול גם לקרות דרך השקעה חלופית בצמיחה, בכוח האדם של החברה (כן, אפילו בשכר לעובדים הרגילים) וביעילות החברה בכלל. הצעה זו הכרחית בחברה שבה בעלי התפקידים החשובים של המגזר הציבורי - המורים, העובדים הסוציאליים וכעת גם הרופאים - נאלצים לשמוע מנערי האוצר שדרישותיהם אינן יכולות להיענות לא בגלל שאינן צודקות, אלא מכיוון שהקופה הציבורית ריקה.

הכותב הוא דוקטורנט למשפטים בלונדון סקול אוף אקונומיקס



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#