סטיב אדלר לשלטון - חדשות - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

סטיב אדלר לשלטון

11תגובות

יותר מעשור לא חווה המשק הישראלי גל שביתות קשה כל כך - פרקליטים, עובדים סוציאליים, משרד החוץ, רופאים. גל השביתות הקשה, שנראה כי שיאו עדיין לפנינו (הרופאים), פרץ ימים ספורים לאחר חתימת הסכם השכר במגזר הציבורי. למעשה, עוד לא יבשה הדיו על הסכם המסגרת, וכבר הוא נפרץ לכל עבר.

לפחות שתיים מהפריצות של הסכם המסגרת - הפרקליטים והעובדים הסוציאליים - נעשו בניגוד גמור לדעתה של ההסתדרות הכללית. בשני המקרים הגיעה ההסתדרות לסיכום עם האוצר על הסכם שכר חדש, בשני המקרים האיגוד המקצועי של העובדים דחה את הסיכום של ההסתדרות, ובשני המקרים המשיכו העובדים בשביתה ממושכת, כואבת - ועל פי התוצאות גם לא מוצדקת. כלומר, בשני המקרים העובדים השובתים קיבלו בסופו של דבר הצעות שכר דומות לאלה שהוצעו להם מלכתחילה.

האיגודים שמרדו במרותה של ההסתדרות אמנם יצאו ללא תאוותם בידם, אבל הם גם לא נענשו על מרידתם. על אף שיו"ר ההסתדרות, עופר עיני, היה יכול לאכוף את מרותו בכוח על שני האיגודים - להכריז כי המשך השביתה שלהם אינו מאושר בידי ההסתדרות, ולכן מדובר בשביתה לא חוקית - הוא נמנע מלעשות כן. לעיני היו סיבות פוליטיות לכך: הוא לא רוצה לפגוע בדימוי הציבורי שלו, ואולי הוא גם חושש מהתחרות מול ארגוני עובדים מתחרים. ואולם התוצאה היא שעיני, המנהיג הכל יכול של ההסתדרות, מאבד מכוחו. הסכם המסגרת שהוא חתם עליו אינו מכובד ואינו מבטיח שקט למשק, ארגוני עובדים ממרים את פיו - והוא אינו עושה דבר כדי למנוע זאת מהם.

בניגוד גמור לדעה הרווחת, הסתדרות חלשה אינה בשורה טובה למשק. גל השביתות האחרון עלול להיות רק שריקת הפתיחה, אם ההסתדרות תמשיך ותיחלש. די בשביתות שהיו עד כה כדי לחייב חשיבה מחודשת על יחסי העבודה בישראל. אם לא ניתן לסמוך יותר על ההסתדרות כי תדע להשליט את מרותה ולמנוע שביתות כואבות (ולפחות בחלקן מיותרות), הרי שיש צורך במנגנון חלופי שיעשה זאת.

מנגנון כזה כבר קיים, רק צריך להפעיל אותו. זהו המוסד לבוררות מוסכמת, שהוקם בסוף שנות ה-70 לאחר גל ארוך של שביתות. כמוצא אחרון, לפני שפנתה הממשלה לפתרון הקיצוני של חקיקת חוק בוררות חובה (איסור שביתה), נחתם הסכם בין ההסתדרות לממשלה על הקמת המוסד לבוררות מוסכמת.

המוסד הזה משותף לממשלה ולהסתדרות, וחל על כל מי שחתום על הסכם קיבוצי של ההסתדרות. בכל מקרה שבו משא ומתן עם עובדים במגזר הציבורי מגיע למבוי סתום יכול כל אחד מהצדדים - העובדים (דרך ההסתדרות) או המעבידים (הממשלה) - לפנות למוסד לבוררות מוסכמת, ולחייב את הצד השני להעביר את הדיון בהסכם השכר להכרעת המוסד.

מכיוון שהמוסד לבוררות מוסכמת משותף לממשלה ולהסתדרות, אין חשד כי הוא מוטה לצד כלשהו או שאינו מקצועי. לכן, המוסד הוא כתובת מצוינת לפתרון הגון של סכסוכים - וזאת מבלי שהמשק נדרש לשלם את המחיר הכבד של שביתה קשה. זאת ועוד, עצם העברת סכסוך עבודה לפסים של בוררות, המחייבת את שני הצדדים לנסח היטב את עמדותיהם בפני הבורר, עשויה להביא להתקרבות בין הצדדים ולהביא לפתרון של חלק גדול מהסכסוכים - עוד לפני שנדרש הבורר להכריע.

יתרון נוסף של בוררות מוסכמת הוא הדמוקרטיה שבה. הבוררות היא מוסכמת, היא חלק מהסכמי העבודה במשק, והיא אינה כפויה בחקיקה. בנוסף, הבוררות מנטרלת את הבדלי הכוח שבין קבוצות העובדים השונות. מאחר שאין דין הנזק שגורמת שביתת רופאים (או שביתה של עובדי חברת החשמל) כדין הנזק שגורמת שביתה של עובדים סוציאליים, המצב הקיים כיום הוא שלרופאים יש הרבה יותר כוח לחץ על הממשלה מאשר לעובדים הסוציאליים - והדבר מתבטא בהבדלים לא מוצדקים בשכר ביניהם. פנייה לבוררות מנטרלת זאת, מאפשרת דיון רציונלי בדרישות השכר ללא כוח הלחץ של שביתה, ובכך מגדילה את השוויוניות במשק ומסייעת דווקא לקבוצות עובדים חלשות יחסית.

על אף כל היתרונות האלה, המוסד לבוררות מוסכמת כמעט שאינו קיים יותר. זה עשור נמצא המוסד לבוררות מוסכמת בדעיכה, אחרי שגם ההסתדרות וגם הממשלה חדלו מלפנות אליו. אף אחד מהצדדים לא שש לוותר על הסמכות שלו, ולהעביר את ההכרעה בסכסוכי שכר לידי גורם שלישי, אובייקטיבי ומקצועי ככל שיהיה.

התוצאה היא ששיקולי האגו של שני הגופים המובילים בסכסוכי עבודה - ההסתדרות מחד גיסא והאוצר מאידך גיסא - הביאו לדעיכתו של אחד המוסדות החשובים והצודקים ביותר לפתרון סכסוכי עבודה קשים. במקום לחסוך נזק למשק, מעדיפים שני הצדדים להתגושש ביניהם - על חשבון המשק כולו.

הגיע הזמן להפסיק זאת, ולהחזיר למוסד לבוררות מוסכמת את הכבוד שלו. כל שצריך הוא להעמיד בראש המוסד הזה דמות נחשבת, מוערכת ומקצועית - שתשיב לו את המוניטין שלו. יש דמות כזו - אב בית הדין הארצי לעבודה הפורש, השופט סטיב אדלר. עם אדלר בראש המוסד לבוררות מוסכמת, איש לא יכול עוד להתעלם או לזלזל במוסד, ובחשיבותו ליחסי עבודה תקינים במדינת ישראל.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#