לא כל המלאכים בלבן צריכים תוספת שכר - חדשות - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

לא כל המלאכים בלבן צריכים תוספת שכר

9תגובות

>> אפשר להסיר את הכובע בפני ההסתדרות הרפואית: ביום שאחרי פרוץ שביתת הרופאים כו־לם כבר מדקלמים את המסרים המרכזיים של הרופאים - מערכת הבריאות מתמוטטת, הרופאים מרוויחים שכר רעב וההסתדרות הרפואית יצאה לשביתה לא רק כדי לדאוג לשכר הרופאים, אלא בעיקר כדי להציל את מערכת הבריאות הציבורית בישראל. “המשא ומתן עם הרופאים הוא אחד הדברים הכי מפחידים שיש”, אמר לא מזמן הממונה על השכר באוצר, אילן לוין. הוא ידע על מה הוא מדבר - הרופאים זוכים כמעט אוטומטית באהדה ציבורית בלתי מסויגת השמורה למלאכים בלבן.


אלא שלא כולם מכירים לעומק את הדרישות שמציבה ההסתדרות הרפואית בפני האוצר. הדרישות מחולקות לשניים: חלק אחד כולל דרישה להעלאה של 50% בשכר לשעה לכל הרופאים במערכת בלי הבדל בין מתמחה, מומחה צעיר, רופא בכיר או מנהל מחלקה. החלק השני מציב שורה אדירה של דרישות שנועדו לתקן עיוותים במערכת הבריאות הציבורית וטיפול בחולייה - חלקן הגדול בצורה של תוספות שכר נוספות לרופאים המקופחים במערכת.


האוצר, לעומת זאת, קופץ כרגע את ידו ומציע לרופאים רק חלקיק קטן ממה שהם דורשים: העלאה של 5% לכלל הרופאים בחמש שנים, וכ–6.5% נוספים שיחולקו באופן דיפרנציאלי לפי דרישות המערכת. הפער בין הצדדים, אם כן, מגיע לעשרות אחוזים, ובמונחים כספיים - למיליארדים.


הבעיות שעליהן מצביעה ההסתדרות הרפואית הן אמיתיות לגמרי, בוערות ממש: יש מחסור קשה בתקנים וברופאים שגורם לעומס לא אנושי על הרופאים הקיימים, בפריפריה המצב על סף קטסטרופה ממש, המתמחים נושאים על גבם השחוח את המערכת הציבורית במרבית שעות השבוע, וישנם מקצועות רפואיים קריטיים שקרובים לסכנת הכחדה. מערכת הבריאות הציבורית הישראלית המפוארת עדיין מציגה תוצאות טובות, אבל כל מי שעיניו בראשו יודע שאם היא לא תקבל חיזוק משמעותי - תגיע הקריסה שעליה מדברים בהסתדרות הרפואית.


ומה לגבי שכר הרופאים? כמו בכל שביתה, גם כאן יש הרבה דמגוגיה משני הצדדים. האוצר מרבה לדבר על כך שרק לאחרונה סיימו הרופאים לקבל תוספת נדיבה של 24% לשכרם. הוא רק שוכח לציין כי מדובר בתוספת שנדחתה מ–2000 וניתנה לאחר שנים ארוכות של בוררות, שבמהלכן הרופאים לא שבתו. האוצר גם מציג את המשכורות הגבוהות יחסית של הרופאים ‏(18,500 שקל למתמחה, 23,380 למומחה צעיר ו–34,660 לבכירים‏), אך חשוב לזכור כי מדובר במשכורות הכוללות תורנויות רבות, כוננויות ותוספות - משכורות של אנשים שרבים מהם עובדים סביב השעון, חלקם מאות שעות בחודש, ונשחקים עד דק. הרופאים, מצדם, מציגים לראווה את שכר הבסיס שלהם, שכר הנמוך בהרבה מזה שמופיע בתלוש האמיתי של סוף החודש.


כך או כך, אין ספק שבקרב הרופאים יש חלוקה מעמדית ברורה: המתמחים, שהם בדרך כלל גם הורים צעירים בשנות ה–30 לחייהם, כורעים תחת עומס העבודה, מבצעים תורנויות בכמויות בלתי נתפשות, לעתים עשר, 12 ואפילו 15 תורנויות בחודש, ומשתכרים שכר מעליב לשעה. החל משעות הצהריים המאוחרות הם במידה רבה גם מחזיקים על כתפיהם את בתי החולים, כשהרופאים הבכירים יותר מסיימים את יום העבודה ופונים לעבודות הפרטיות שלהם.


גם הרופאים בפריפריה ובמקצועות שבמצוקה סובלים קשות: הם מתמעטים והולכים, ועומס העבודה עליהם גדל והולך, ימי העבודה שלהם נראים כמו שדה קרב, והאפשרות שלהם לקיים פרקטיקה פרטית כמעט שלא קיימת. לא פלא שהמתמחים, הפנימאים והמרדימים הם בדיוק אלה שמככבים בקמפיין של ההסתדרות הרפואית.


אבל יש גם רופאים שחיים לא רע בכלל: שכרם הממוצע של הבכירים שבהם הוא 34,660 שקל, וחלקם מרוויחים יותר מ–60 אלף שקל בעבודתם בבית החולים בלבד - לפני העבודות הנוספות שרבים מהם מבצעים בתאגידי הבריאות, בקופות החולים ובפרקטיקה הפרטית.


ההתעקשות של ההסתדרות הרפואית להסתכל על הרופאים כאל מקשה אחת ולדרוש תוספת שכר אחידה לכולם, אם כן, עושה עוול למטרות המאבק שהיא עצמה מנהלת. אם המטרה היא לחזק את הרפואה הציבורית באמצעות תגמול נכון יותר של החוליה החלשה - הצעירים, רופאי הפריפריה והמקצועות במצוקה - אז למה לדרוש תוספת אחידה לכולם שתיטיב במידה שווה גם עם הבכירים והשבעים שביניהם? זוהי דרישה לא שוויונית שרק תנציח את פערי השכר בין הרופאים. נכון שהנהגת הרופאים דורשת גם תוספות מיוחדות לאוכלוסיות החלשות של הרופאים - אך ברור שבסופו של דבר העוגה, גם אם תגדל, תהיה מוגבלת. לכן, אם ההסתדרות הרפואית באמת רוצה טיפול שורש בבעיות האקוטיות והכואבות של מערכת הבריאות הציבורית - עליה להיפרד מדרישת תוספת השכר הרוחבית ולהגדיר באופן ברור וחד מהו סדר העדיפויות האמיתי שלה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#