קפיצת מדרגה מוניציפלית - קריירה - TheMarker
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

קפיצת מדרגה מוניציפלית

תגובות

>> על פי כל מדד אובייקטיבי, האוכלוסייה הערבית בישראל נמצאת בפיגור יחסי בהשוואה לרמת החיים ורמת השירותים שמהם נהנים מרבית אזרחי המדינה היהודים. פער זה מוצא ביטוי מקביל ברמת הפיתוח הפיסי של היישובים הערביים. מדיניות ממשלות ישראל לדורותיהן, לא הצליחה להתוות מדיניות כוללת, מחייבת ורציפה לצמצום הפערים, וכן לחיזוקן של הרשויות המקומיות הערביות.

הדיון המתמשך בין הרשויות המקומיות הערביות לבין הממשלה בנושא תקצוב ודרישתן למימון שוויוני, שבוי בראייה צרה ללא ניסיון לחשוב מחוץ לקופסה - דבר שמאמר זה מנסה להציע. נקודת מוצא לראייה חלופית היא אופי מודל המימון של השלטון המקומי בישראל, כפי שעוצב בעשורים האחרונים - מודל המושתת על מימון עצמי (הכנסות מארנונה ושאר האגרות וההיטלים המקומיים), כשרק מיעוטו הוא מימון ממשלתי.

מאז שנות ה-80 חלה ירידה מתמדת בשיעור ההשתתפות התקציבית של הממשלה במימון השלטון המקומי - מ-70% בראשית אותו עשור ל-34% כיום.

הרמה הסוציו-כלכלית של היישובים הערביים בישראל אינה מאפשרת מימון עצמי של שירותים מקומיים ברמה ראויה. גם מיסוי אפקטיבי מרבי לא יוכל לקרב את רמת השירותים הניתנים במגזר הערבי לזו המאפיינת רשויות מקומיות מבוססות יותר. פער זה יתקיים גם אם תושג שוויוניות מלאה בהקצאת מענק האיזון, במתכונתו הנוכחית.

יכולת אמיתית לקיום מערך שירותים ראוי תושג רק כשיהיה בכוחה של האוכלוסייה הערבית לשאת באותו חלק יחסי הנדרש להשלמת המימון הממשלתי. לכן, רק מדיניות כלכלית-מרחבית וכלכלית-חברתית שתתמוך בחיזוק האוכלוסייה הערבית, כשהמדיניות המוניציפלית הרגילה תהיה מדיניות משלימה תביא לחוסן שלטוני אמיתי.

יש סימנים המעידים על חלון הזדמנות שנפתח, שעשוי לאפשר גיבוש מדיניות תומכת. בקרב גורמים ממשלתיים וציבוריים רבי-השפעה גוברת ההכרה שמדינת ישראל לא תוכל לבצע קפיצת מדרגה נוספת בצמיחתה הכלכלית מבלי שישולבו בה מגזרים שהם כיום, במידה רבה, מחוץ למעגל התעסוקה והכלכלה היצרנית.

במהירות מפתיעה, מתרחבת בשנתיים האחרונות ההבנה שהשתלבותה התעסוקתית של האוכלוסייה הערבית בכלכלת המדינה היא נדבך הכרחי לשלב צמיחה חדש ולצמצום פערים חברתיים. להכרה זו שותפים מעצבי מדיניות - בממשלה, בקרב גופים מייעצים כמו בנק ישראל, ארגונים בינלאומיים כמו OECD, וקברניטי המגזר העסקי.

ההכרה בחשיבות השילוב של האוכלוסייה הערבית בכלכלה הישראלית מחייבת את המדינה בנקיטת מהלכים כמו פיתוח הון מקצועי ועידוד תעסוקת נשים בתוך הרשויות המקומיות. בנוסף, המדינה צריכה להשקיע בפיתוח של אזורי תעשייה צמודים לישובים הערביים.

על אף כל זאת, נדרשת גם חשיבה מחדש בקשר לרשויות המקומיות הערביות עצמן. היכולת הארגונית של רשויות רבות לתרגם זמינות תקציבית לעשייה מוחשית, היא לעתים קרובות מוגבלת. במציאות השלטון המקומי בישראל אין בסיס להנחה שרשויות מקומיות קטנות ומוגבלות במשאבים המשרתות אוכלוסיות חלשות, יכולות לקיים מערכת שירותים ראויה. יש למצוא את הדרך לשיתוף של רשויות קטנות וחלשות, בכדי לחזק אותן.

המחקר נערך עבור עמותת אינג'אד המלווה את הרשויות המקומיות הערביות

הכותב הוא מרצה בכיר בנושא השלטון המקומי בישראל



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#