10 בעיות בשכר של 2 מיליון שקל בחודש - חדשות - TheMarker
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

10 בעיות בשכר של 2 מיליון שקל בחודש

7תגובות

<< יש מצבים בחיים שבהם אנחנו נתקלים בבעיה, אבל לא מצליחים לפתור אותה. אפשר להדחיק או להכחיש אותה, אפשר להצדיק אותה בשלל הסברים, אפשר לשקר לעצמנו ולומר שאין בעיה ואפשר פשוט להמשיך ולדבר עליה. מי יודע, אולי מהדיבורים יצוץ פתרון.

זהו המצב עם שכר המנהלים בחברות הבורסאיות, שגם השנה שובר שיאים. אמנם בשנה האחרונה נעשה ניסיון להתמודד עם הבעיה באמצעות ועדת נאמן, שאף גיבשה אי אלו המלצות, אבל השורה התחתונה היא שמנהלים עדיין יכולים למשוך בקלות משכורות של 15, 20 ו-25 מיליון שקל בשנה ללא הפרעה. מועצות מנהלים עדיין מאשרות משכורות כאלה ולא נותנות דעתן להיבטים הבעייתיים של אישור משכורות עתק כאלה. המשמעות היא שהבעיה עדיין כאן, וטבען של בעיות שלא נעלמות הוא להגיע יום אחד לנקודת רתיחה ולהתפוצץ.

קשה לדעת על מה חושבים מנהלים כמו ניר גלעד, מנכ"ל החברה לישראל, שמביא הביתה שכר בעלות חודשית של 1.958 מיליון שקל (מיליון ותשע מאות חמישים ושמונה אלף שקל); עקיבא מוזס, מנכ"ל כי"ל, שמביא שכר בעלות חודשית של 1.7 מיליון שקל (מיליון ושבע מאות אלף שקל); ודוד עזריאלי, מנכ"ל קבוצת עזריאלי, שמושך שכר בעלות של 2.07 מיליון שקל (שני מיליון ושבעים וחמישה אלף שקל בחודש). מה הם אומרים לעצמם? האם הם אומרים 'אני שווה כל גרוש שמשלמים לי, אני עילוי, אני באמת איש מוצלח במיוחד ואפילו עשיתי להם הנחה, הבאתי לחברה רווח אדיר אז שישלמו'. או שהם חושבים 'התמזל מזלי למצוא תפקיד שבו הביקוש למנהל מהסוג שלי גבוה מאוד ואני יכול לדרוש ולקבל כל סכום, יש לי במקרה את הקשרים הנכונים, המומחיות המסוימת ולכן אני מקבל את מה שאני מקבל, אבל זה לא עושה אותי טוב יותר ממורה מצטיין, עובדת סוציאלית מסורה ורגישה, או רופא מוכשר במיוחד'. או שאולי הם לא חושבים על כלום.

יותר קל להגיד מה חושבים על אנשים כאלה בציבור הרחב. המנהלים האלה וחבריהם למועדון המיליון שקל ויותר בחודש נתפשים כמי שעובדים בעיקר למען חשבון הבנק שלהם, שהבונוס השנתי הוא כל מה שמניע אותם, שהם יעשו הכל כדי להרוויח עוד ועוד ושכולם ילכו קיבינימט. אני לא משוכנע שזה באמת כך, ודאי לא אצל כמה מנהלים ערכיים ומוכשרים שאני מכיר, אבל ככה הם נתפשים. מרגע שהם נתפשים כך, כל מערכת ההחלטות, השיקולים והפעולות שלהם נתפשת דרך פריזמת השכר - וזה מה שמביא עליהם התערבות הציבורית.

ההתערבות הזאת יכולה להופיע בדמות מאמרי ביקורת בעיתונות, שזה החלק הקל, דרך הצעות חוק להגבלת שכר מנהלים וכלה בפעולות רגולטוריות שונות, שמגבילות את החברה הן בהטבות שהיא מקבלת מהמדינה והן ביכולת שלה לגבות מלקוחותיה תשלומים מוגזמים. מנהלי החברות שמושכים משכורות עתק מרוויחים אמנם הרבה מאוד כסף, אבל מאבדים את הקשב הציבורי כשהם מנסים להסביר מדוע יש לשמור על ההטבות שהם מקבלים מהמדינה, ואת התעריפים שהם גובים מהלקוחות שלהם. לעתים הם גם מאבדים את הכוח לייעל את החברות שבראשן הם עומדים, כי אם הם מושכים משכורות עתק מדוע שהעובדים לא יהנו גם הם?

חופש הבחירה

מתי השכר מהווה בעיה? עקרונית, בכל פעם שמישהו מרוויח יותר ממך, כבר יש בעיה, אבל אם נתייחס לסוגיות הכלכליות האמיתיות - אז הם הכשלים בתחום שכר המנהלים:

1. כשמדובר בענפים לא תחרותיים, שבהם אין סימטריה בין החופש הצרכני לבין החופש לקחת משכורות עתק. אם הצרכן לא יכול באמת לבחור, לא יכול להחליט מעכשיו לעכשיו שהוא בוחר בחברה אחרת, ושגם אם הוא יעבור לחברה מתחרה הוא ימשיך לקבל שירותים ומוצרים במחירים מופקעים - יש בעיה.

2. כשמנהל צריך לנהל חברה באופן יעיל, משיכת שכר מופקע שוללת ממנו את זכותו המוסרית לפעול לצמצום מצבת העובדים או השכר (ואם הוא יכול לעשות זאת וממשיך למשוך משכורות עתק זה בעייתי פי כמה).

3. כשאין קשר בין ביצועי המינהל לבין הישגי החברה ועיקר השינוי במצב החברה הוא תוצאה של מצב השווקים, הריבית, שוק הסחורות או מצב התיירות - יש בעיה.

4. כשאין קשר בין שכר המנהל לבין המשכורות המקובלות בתעשייה וכשאין קשר בין שכר המנהל לבין שכר שאר העובדים בחברה - יש בעיה.

5. כשמנהל מושך שכר עתק, אבל ברגע שהחברה מסתבכת קצת הוא מבקש מהמשקיעים מהציבור ומהבנקים לפרוס לו, למחוק לו ולמחול לו - יש בעיה.

6. כשעיקר תפקידו של מנהל הוא לפעול לשימור הטבות או הקלות או מענקים מהמדינה ולטרפד יוזמות רגולטוריות בעלות חשיבות לצרכנים ולציבור - יש בעיה.

7. כשהשכר מופקע וכבר בשנה הראשונה נפגש המנכ"ל עם שכר בעלות 10 או 15 מיליון שקל כשברור שהוא עדיין לא הספיק לתרום הרבה - יש בעיה.

8. כאשר המנכ"ל עוזב אחרי קדנציה של שנה וחצי עם 20-30 מיליון שקל ומצהיר 'אני עוזב מלא סיפוק על הגשמת היעדים של החברה והבראתה ופניי לאתגרים חדשים' - יש בעיה.

9. כשהדירקטורים שאישרו לך את השכר מקבלים ממך הטבות שונות, מנהלים אתך קשר בעסקים אחרים, אתה מעסיק את הבן שלו, מספק לו נגישות למידע וקשרים ובאופן כללי יש לו הרבה מה לקבל ממך - יש בעיה.

10. כשעובדים בעלי תרומה ממשית למשק ולחברה כמו רופאים, עובדים סוציאליים, מורים ומחנכים מקבלים בחודש שכר שמנהל בכיר בחברה בורסאית משתכר בחצי שעת עבודה - יש בעיה.

מנקודת מבטו של משקיע בחברה, הדבר שהכי מעניין הוא אם המנכ"ל הצליח להעלות את שווי ההשקעה שלהם בחברה. מצדם, שיפטר, שייאבק מול הרגולטור, שיחצה קווים אדומים ובלבד ששווי ההשקעה שלהם יעלה. ואם צריך לשלם עבור השירות הזה שכר עתק - אז אין בעיה.

אבל זוהי תפישה שגויה. מנהלים שמושכים שכר מופקע וחסר בסיס כלכלי אמיתי, מביאים על עצמם ועל החברה התערבות רגולטוריות וחקיקה בתחומי הפעילות שלהם, שמצרים את צעדיהם, גורמים להשקעת תשומת לב ניהולי במאבקים מול הרגולציה במקום בפיתוח עסקי החברה, קושי לרתום עובדים ולהנהיג אותם, ולעתים גם יהירות כללית שלא מובילה את החברה למקומות טובים. הקשר בין שכר לביצועים לא תמיד קיים. העלייה בשווי החברות הבורסאיות בשנתיים האחרונות היא בעיקר תוצאה של ריבית אפסית שדחפה את המשקיעים לחפש אלטרנטיבות קצת יותר מסוכנות בשוק ההון. כתוצאה מכך, שווי החברות עלה - והמנכ"לים קיבלו בונוסים שמנים והאופציות שלהם קיבלו ערך ממשי.

שווי החברות קשור כמובן לשווקים שבהם הן פועלות, וראינו זאת היטב בשכר שמשכו מנהלים שמוכרים דשנים, משכנתאות, שירותי טיסה או שירותים פיננסים. המקום שבו אפשר וצריך לפרגן למנהל על שכר גבוה הוא במקום שבו ברור שהתגמול הוא תוצר של ביצועים: ניהול טוב, פיתוח עסקי החברה והצמחתה, יצירת יתרון תחרותי, ניהול מושכל של סיכונים ויצירת שירות בעל ערך ללקוחות ולחברה.

נ.ב.

בדרך כלל הטענות בעניין השכר מופנות למנהלים, אבל בעצם הכתובת צריכה להיות מופנית למי שמאשר למנהלים שכר מופקע. לא נתקלנו עדיין באדם שיסרב לשכר גבוה במיוחד, ולכן האחריות להציע או לאשר חבילות שכר מטורפות היא על מועצות המנהלים של החברות הבורסאיות ועל בעלי המניות שלהם שמאשרים זאת. זה מתחיל בבעלי השליטה, שהנתח שלהם בחבילת השכר למנהל היא קטנה ולכן הם אדישים, עובר דרך דירקטורים, שמשמשים לעתים חותמת גומי כי למה להם להסתכסך עם המנכ"ל, ומסתיים בגופים מוסדיים, שמאשרים את חבילות השכר המפנקות ומושכים בעצמם משכורות עתק. במצב כזה, איזו סיבה יש להם לעצור את החגיגה?



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#