איך השכנים שלכם סוגרים את החודש? - Markerweek - TheMarker
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

איך השכנים שלכם סוגרים את החודש?

ארבע משפחות - שני אחים מרמת השרון; אמא, שתי בנותיה ובן זוגה מהוד השרון; זוג סטודנטיות מירושלים; וזוג, שילדיו עזבו את הקן מזמן, מחולון - איפשרו לנו לחטט במקרר ובחשבון ההוצאות החודשי שלהן

3תגובות

הבית של האחים גיא

טואג אייל

הדיירים: אוריאל, 28, נלי, 26

מגורים: רמת השרון

שורה תחתונה: לא צריכים להדק את החגורה

הוצאה עיקרית: אוכל

חיסכון: לא חוסכים

 

הרווקים: 1,000 שקל על דייט

את המסע אל תוך הכיס של המשפחה הישראלית התחלנו אצל האחים אוריאל ונלי גיא, בני 28 ו-26 בהתאמה. חשבנו שנמצא שם דירת צעירים ממוצעת, עם ספה מהוהה ובמקרה הטוב גם שולחן האוכל, אבל מרגע שנכנסנו לדירה בת ארבעת החדרים הממוקמת בבניין חדש בשכונת

נווה גן (קריית שאול לשעבר) - על הגבול שבין שכונת תל ברוך הצפון התל-אביבית לרמת השרון - התברר שלא זה המקרה. הדירה של אוריאל ונלי מרווחת וחדשה, ועוצבה בהתאם לתחביביהם: בסלון ניצבת טלוויזיה 58 אינץ' ומערכת קולנוע ביתית (בגלל האהבה לקולנוע; נלי סיים את שנתו השלישית בחוג לקולנוע במכללת ספיר וכיום מתחיל את צעדיו הראשונים בתעשייה), המטבח מרווח ומשופע באביזרים (בגלל האהבה לבישול) ואחד החדרים הוסב לחדר עריכה.

אוריאל, סטודנט לכלכלה ולתקשורת באוניברסיטת תל אביב, החל ללמוד בשלב מאוחר יחסית, לאחר חמש שנים שבהן עבד בשתי חברות סטארט-אפ. אחת מהן, קידארו, נמכרה למיקרוסופט ב-2008. לפני שנתיים הרגיש כי הגיע הזמן ללמוד ("הבנתי שאם לא אעשה את זה עכשיו, זה כבר לא יקרה"), וכיום הוא מתקיים על חסכונותיו. לאוריאל ונלי אחות, תהילה, 22, סטודנטית בבצלאל. הוריהם, עמירם ואיילת, מתגוררים בדירה אחרת באותו הבניין. עמירם הוא מבעלי סלטי שמיר ואיילת היא בעלת מתפרה לווילונות.

אוריאל ונלי מתגוררים בדירה אחת מתוך ארבע שקיבלה המשפחה לאחר שהצטרפה לקבוצת רכישה בשטח שאותו רכש עמירם בשנות ה-70, תמורת 16 אלף לירות. "אבא שלי הניח שיום אחד ההשקעה תשתלם, אבל הוא חשב שזה ייקח חמש שנים, לא 40 שנה", אומר אוריאל. עד אז, המשפחה התגוררה במעין קרווילה שכללה בשיאה ארבעה קרוונים מחוברים (נלי: "המקום היה אז כמו מושב. אי אפשר היה להתקלח בין 16:00 ל-18:00 כי משקים את החסה"). לפני כעשור ההימור של עמירם התברר כמשתלם: הקרקעות סביב הקרווילה הופשרו והחלה ההתארגנות לבניית הבניין, שהקנתה למשפחה ארבע דירות: בשתיים מהן גרים, אחת נמכרה ואחת מושכרת.

חשבונות בית כוללים ארנונה של 450 שקל בחודש, חשבון חשמל של כ-250 שקל בחודש, הוצאות מים וגז של כ-300 שקל בחודש וחשבון טלפון ואינטרנט - רוחב פס של 5 מגה - של כ-150 שקל בחודש. מתחלקים בהוצאות חצי-חצי.

חשבון הוצאות:

אוכל: מוצרי מזון קונים דרך אתר האינטרנט של רמי לוי. לפני שנתקלו בפתק שהוצמד לדלת ובישר על האפשרות לבצע הזמנות מקוונת בסניף שבאזור התעשייה בבני ברק ("אנחנו לא אוהבים ללכת לסופר. האתר של רמי לוי מצוין"), נהגו לקנות בטיב טעם ברמת החייל. "היינו קונים לעתים קרובות יותר ופחות מוצרים, שהיו יקרים ב-10% בממוצע". כיום הם מבצעים קנייה משמעותית מדי שלושה שבועות בכ-700 שקל.

המוצרים העיקריים שנמצאים אצלם במקרר הם חלב, עוגת שוקולד של לחמי, שניצלים, קוטג', במבה, צנצנת טייסטר'ס צ'ויס ("אנחנו משקיעים בקפה"), גבינה צהובה, מילקי ופיתות. חומוס וטחינה מקבלים מאבא. לחם מיועד רק להכנת טוסטים - קונים כיכר לחם אחת לחודש. "אנחנו אוהבים לבשל, ולא חוסכים על אוכל טוב", מסביר נלי. "התבשיל האהוב עלינו הוא כדורי בשר ברוטב עגבניות. מרבית ההוצאות שלנו הן על אוכל". סך הכל, הם מוציאים כ-1,000 שקל בחודש בממוצע על אוכל.

אלכוהול: קונים בחינאווי בהרצליה. ארגז בירות של 20 בקבוקים של 0.5 ליטר עולה כ-80 שקל.

ריהוט: הפריט הבולט ביותר בסלון של האחים גיא הוא טלוויזיה, המשתייכת למערכת קולנוע ביתית שנקנתה בחלקים וכוללת מגבר, רסיבר (3,000 שקל), חמישה רמקולים, שניים מהם יוצרו ב-1970 והועברו בירושה ("לא בונים רמקולים כאלה כיום"), די.וי.די ופטיפון. הטלוויזיה נקנתה ביבוא אישי מחו"ל, ועלותה 18 אלף שקל (אוריאל: "זו היתה מתנת פרידה מההיי-טק שקניתי לעצמי. היה זול יותר לקנות בחו"ל"). שולחן האוכל והכיסאות הם מודל 1974 והשתייכו לדירה של סבתא, והספות בסלון מאיקאה ("קיבלנו את כל הריהוט הישן של ההורים שלנו, כולל השולחן בסלון, ארונות הבגדים, מייבש הכביסה ורהיטי הגן שבמרפסת"). התמונות הובאו מהדירה התל-אביבית הקודמת של אוריאל. פריטים שנקנו: מקרר - 2,300 שקל, מחשב עם תוכנות עריכה של נלי שנרכש לפני ארבע שנים - 10,000 שקל, המיטה של אורי - 5,500 שקל, מכונת כביסה - 2,500 שקל ושידה מאיקאה - 900 שקל.

תקשורת סלולרית: 200-250 שקל בחודש כל אחד.

דייטים: "הדייט היקר ביותר שלי היה ארוחה וסרט בלונדון שעלו 1,000 שקל סך הכל. זה היה במסעדת היוקרה גאוצ'ו", מספר אוריאל. "המינימום זה להזמין מישהי לבירה", טוען נלי, "אני מוציא כמה מאות שקלים מקסימום".

מוצרי פארם: נלי: "אני קונה קונדומים, 50 שקל לחפיסה. תדירות הקנייה משתנה".

לגוף ולנשמה: נלי: "אנחנו קונים הרבה ספרים. בכל תקופה נתונה אנחנו עם ספר כלשהו. אם יש מבצע של ארבעה ספרים ב-100 שקל בטוח נקנה משהו". אוריאל עוסק בטיפוס קירות. יש לו מנוי בקיר הטיפוס "פרפורמנס רוק" בתל אביב, שעלותו 1,800 שקל לשנה. מבחינתו של נלי התחביב שלו הוא המקצוע שלו. "קולנוע זה הסם של חיי. כשבא לי להירגע אני יושב ורואה סרט או הולך לקולנוע. אפשר להגיד שגם תל אביב היא התחביב שלי. אני אוהב לצאת".

אוכלים בחוץ: אוריאל: "אני אוכל בחוץ בעיקר באוניברסיטה. אחר כך אני רוצה לאכול בבית". נלי: "על אוכל בחוץ אני מוציא 200-300 שקל בשבוע. השבוע אכלתי סושי, פיצה ונקניקייה. זה כבר מגיע ל-120 שקל".

ניקיון: מנקה מגיע פעם בשלושה שבועות. מקבל כ-160 שקל לארבע שעות עבודה.

בילויים: פעמיים-שלוש בשבוע ביחד ולחוד. בכל יציאה מבזבזים בין 30 ל-150 שקל. נלי רואה לפחות שלושה-ארבעה סרטים בחודש, לפעמים אפילו כמות כפולה, אך אין לו כרגע מנוי בבית קולנוע כלשהו. בעבר החזיק במנוי לסינמטק שדרות. הוא גם הולך להופעה או שתיים בחודש, ולעתים גם להצגת תיאטרון. "אנחנו הולכים לכל אירוע תרבותי שמעניין אותנו", מסביר נלי. "מעטים המקרים שנוותר על אירוע בגלל כסף. באחרונה ראיתי את 'מייקל', הצגה מצוינת המציגה בתיאטרון תמונע - 45 שקל לכרטיס". אוריאל הלך באחרונה להופעה של עוזי נבון בבארבי - 100 שקל לכרטיס.

מסיבות: פעם בשנה הם עורכים מסיבה גדולה בבית לכבוד יום ההולדת של אוריאל, שעלותה כ-1,000 שקל.

ביגוד: "אנחנו הולכים לקניות פעם בשנה, ומוציאים כמה מאות שקלים", אומר נלי. "כשכבר קונים, עושים את זה רציני".

שיער: נלי מסתפר לבד. אוריאל מסתפר פעם בחודשיים-שלושה, משלם 45 שקלים לתספורת אצל ספר ברמת גן.

נסיעות: נלי נוהג בהונדה סיוויק מודל 2005 וממלא מיכל פעם בשבועיים-שלושה (כ-320 שקל), אוריאל נוהג בג'יפ מיצובישי פג'רו מודל 2005, וממלא מיכל מדי חודש וקצת (כ-620 שקל). כשהם לא רוצים להסתבך עם חנייה בתל אביב, הם לוקחים אוטובוס. מוציאים 1,000 שקל בשנה לפחות על דו"חות חנייה.

חופשות: פעם בשנה. הנסיעה האחרונה היתה ללונדון. "זה היה טיול משפחתי שההורים מימנו", מסביר אוריאל, "השבועיים שביליתי באירופה לאחר מכן עלו משהו כמו 1,000 יורו. השתדלתי לחסוך היכן שהיה אפשר - באמסטרדם למשל ישנתי בהוסטל עם עוד 20 אנשים בחדר. לא חושב שאחזור על זה". בישראל הם בעיקר יוצאים לטיולי יום או לטיולים הכוללים לינה בשטח.

חיסכון: נלי: "כשאנחנו צריכים לחסוך אנחנו יוצאים פחות. היינו רוצים להוציא פחות על דלק. תיקונים בבית אנחנו עושים לבד, ולמזלנו הבית תקין רוב הזמן".

הפריט היקר ביותר בבית: הטלוויזיה.

סך הכל הוצאות: כ-4,600 שקל בחודש.

מה דעתכם על יוקר המחיה בישראל?

נלי: "קל לנו לכלכל את עצמנו כיום כי אין לנו הוצאות דירה או הוצאות עסק ואנחנו לא מנסים לחסוך כרגע. בשלוש השנים האחרונות גרתי בקיבוץ ברור חיל שליד שדרות וחייתי במחירים נמוכים משמעותית מאלה שבמרכז".

אוריאל: "כרגע אני לא מוטרד, מכיוון שאני יודע שיש לי גב כלכלי ויש לי מקצוע שיוכל לפרנס אותי. נלי ואני מוקירים תודה על המזל שנפל בחלקנו. חברים שלנו מצליחים לחיות גם בתל אביב, אך חלקם נאבקים לסגור את החודש".

איפה תגורו עוד 10 שנים?

אוריאל: "שאלה טובה. אנחנו עדיין צעירים".

המשפחתיים: 1,800 שקל בחודש על מטפלת

המשכנו את המסע עם ביקור בביתם של פיני שפיר, 51 וסנדרה ברקת-בר, 37, הממוקם בהוד השרון - עיר שבה בחרו השניים, "בגלל החינוך והאוכלוסיה". עוד מתגוררות בבית שתי בנותיה של ברקת-בר מנישואים קודמים, רותי שלמה, 14.5, תלמידת כיתה ח' בחטיבת ביניים בבית ספר ראשונים בהוד השרון, ונעמי ברקת-בר, 6.5, תלמידת כיתה א' בבית ספר אלון. ברקת-בר עובדת כמנהלת תשתיות לינוקס בחברת אמדאוס ושפיר הוא מבעלי קבוצת ר.פ נכסים.

עם הכניסה לדירה, קידם את פנינו שולחן אוכל גדול, ובסלון ניצבה ספה סגלגלה גדולה במיוחד. לרגע היה נדמה כי המשפחה מעבירה בסלון זמן רב בצפייה בטלוויזיה, אלא שאז התברר כי הטלוויזיה כלל לא מחוברת לכבלים או ללוויין, רק לדי.וי.די, "מתוך עיקרון". "החלטנו שארוחת הערב מיועדת לזמן איכות עם המשפחה", מסבירה ברקת-בר. "זה הזמן שבו יושבים סביב השולחן ומדברים". שפיר מוסיף: "כשרק עברנו לגור פה אמרו לי שני דברים: 'גר אתנו חתול ואין טלוויזיה'. לא ידעתי אך אסתגל לזה, אבל הצלחתי. אנחנו רואים סרטים, כמה סדרות אהובות כמו 'סרוגים' והבנות רואות כמה סדרות במחשב". לטענתם לא מדובר בשיקול כלכלי, אך הם בהחלט שמחים על החיסכון. ההחלטה להפסיק לעשן סיגריות, למשל, בהחלט נבעה משיקול כלכלי. "הוצאתי עליהן 600-800 שקל בחודש", מעידה ברקת-בר.

טלי מייר

ברקת-בר הכירה את שפיר לאחר שחיפש מתווך דובר אנגלית ורוסית לחברה שלו. היא בדיוק סיימה קורס תיווך וענתה לדרישות. השניים אמנם גרים כיום בדירה שכורה בת ארבעה חדרים, אך בקרוב יעברו לדירה אחרת בעיר, שנבנית במסגרת קבוצת רכישה. ברקת-בר משלמת עליה משכנתא של 2,000-2,500 שקל בחודש. על הדירה הנוכחית הם משלמים 4,350 שקל שכר דירה צמוד מדד ומוסיפים 320 שקל על ועד בית. הם עברו לדירה לפני שלוש שנים ("אז שילמנו 4,100 שקל"). על ארנונה ומים משלמים 500 שקל בחודש ועל קו טלפון ואינטרנט 200 שקל נוספים. על חשמל מוציאים 200-300 שקל בחודש.

חשבון הוצאות:

אוכל: מוציאים 500-700 שקל בשבוע על קניות. קונים את מרבית המוצרים בסופר ויקטורי בעיר, אך מוצרים כמו ירקות ופירות ובשר קונים לרוב בשווקים, כמו השוק בפתח תקוה או השוק בטירה. ברקת-בר, המקפידה על אוכל בריא, קונה לחם שיפון מחיטה מלאה במאפיות, ומוציאה על כל כיכר 15-17 שקל. בני המשפחה חובבים גם מאכלים מסוג אחר - רותי אוהבת שניצל תירס ("של טבעול יקר, אנחנו קונים את המותג של ויקטורי שזול ב-30%", אומרת ברקת-בר). מוצרים אהובים נוספים הם גבינת צהובה, גבינת פרמז'ן, גבינה מעושנת, גבינות רכות וחמאה. בני הזוג אוהבים יינות ולכן קונים שניים-שלושה בקבוקים בשבוע במחיר של 20-25 שקל לבקבוק ("לפעמים אפילו 70 שקל").

הם לא מכניסים הביתה נקניקים, במבה או ביסלי, שוקולד, דגני בוקר, מעדנים ומוצרי חלב. ברקת-בר מקפידה על פסטה מקמח תירס ועל סוכר חום בלבד. שפיר עדיין לא הסתגל לחלוטין למשטר האוכל. "אני בא לבתי חברים ושותפים ומתנפל על האוכל". רותי: "אני חיה על שניצל תירס".

ריהוט: רכשו כמעט את כל הריהוט מידיד לעבודה שעזב לחו"ל - שולחן אוכל, מכונת כביסה וכיריים בכ-3,000 שקל. את הספה המוארכת הסגולה בסלון רכשו דרך אתר אינטרנט, שהציע חצי מחיר על מוצרים שהציעו חברות ריהוט אחרות (7,000-8,000 שקל סך הכל). רהיטי חדר השינה עלו כ-10,000 שקל, כולל מיטה זוגית, מזרון ושידות. את הטלוויזיה השטוחה בסלון רכשה ברקת-בר בסופר לפני כשלוש שנים תמורת 2,000 שקל. התמונות בסלון הן מתערוכה במוזיאון תל אביב ("הן עלו כ-50 שקל, והמסגרות כ-400 שקל"). מדפים, מערכת WII, הסטנד בסלון ומערכת הסטריאו שעליו נרכשו ממכר של ברקת-בר שחזר למוסקווה ועלו כ-2,000 שקל כולל אוסף דיסקים מפואר. שפיר: "בהתחלה מתלהבים מהאוסף, ואחר שוכחים שהדיסקים קיימים".

תקשורת סלולרית: ברקת-בר ושפיר מקבלים טלפונים מהעבודה. חשבון הטלפון הסלולרי של רותי משולם על ידי אביה ("כ-100 שקל בחודש").

מוצרי פארם: בעיקר ברקת-בר, "זה סוג של תרפיה. באחרונה אני קונה פחות". היא קונה מוצר קוסמטיקה כלשהו אחת לחודש בממוצע, כמו שפתון, עיפרון לעיניים או מסקרה. דאודורנטים היא קונה בחבילות לכל המשפחה.

לגוף ולנשמה: ברקת-בר הולכת לכמה קורסים להעשרה ולחיזוק עצמי: הראשון הוא "ווינרס לייף" - 4,000 שקל עבור שנתיים, מפגש אחד בשבוע; והשני הוא קורס NLP ("קורס שמלמד איך להתחבר לאנשים ולגעת בהם"), 600 שקל בחודש. בשנה שעברה השתתפה בקורס רפלקסולוגיה, שעלה 700 שקל בחודש.

אוכלים בחוץ: כמעט ולא. בשישי יוצאים לארוחת בוקר בקפה נטו, שעלותה סך הכל כ-100 שקל.

ניקיון ובייביסיטינג: משלמים 225 שקל לעוזרת שמגיעה פעם בשבועיים. המטפלת גובה 1,800 שקל לחודש. נמצאת עם נעמי מהצהריים עד 17:30, השעה שבה ברקת-בר חוזרת מהעבודה.

יציאות: שפיר וברקת-בר נוהגים לצאת להצגות ולסרטים. בשנה שעברה צפו ביותר סרטים, השנה צופים בפחות מסרט בחודש. כמו כן, חידשו גם השנה את המנוי לבית לסין - 800 שקל בשנה.

ביגוד: האהבה הגדולה של ברקת-בר היא תיקים. שפיר טוען שהיא יודעת לבחור פריטי לבוש נהדרים שלא עולים הרבה ("זה הכישרון שלה"). "אני קונה לרוב במכירות סוף עונה", היא מתוודה. "כאן אין בעיה ללכת עם ג'ינס של העונה הקודמת. במוסקווה ישימו לב לדברים כאלה". היא רוכשת תכשיטי כסף באיביי ומציגה עגילי אמרלד וכסף שרכשה באתר תמורת 40 שקל. היא מוציאה כ-1,000 שקל בחודש על פריטי לבוש.

קוסמטיקה ושיער: ברקת-בר מסתפרת אחת לשלושה-ארבעה חודשים ("אני משלמת מקסימום 250 שקל לתספורת שכוללת גם גוונים אצל ספר בפתח תקוה"). הולכת לקוסמטיקאית אחת לשלושה-ארבעה חודשים לטיפול פנים, ואת כל שאר מלאכות הקוסמטיקה מבצעת בעצמה. רותי מסתפרת אצל בן דוד מצד אביה שאינו גובה כסף, ונעמי מסתפרת אחת לחצי שנה - 80 שקל.

נסיעות: מכוניות מטעם החברה - ברקת-בר נוהגת ביונדאי ושפיר במאזדה6.

חופשות: ברקת-בר נוסעת לאילת ולסיני פעם-פעמיים בשנה לצורכי צלילות. כל נסיעת צלילה עולה 1,000-2,000 שקל. את ראש השנה האזרחית היא חוגגת באופן קבוע במוסקווה ומוציאה שם 1,000-1,500 דולר בשבוע. עם הבנות הם מטיילים בישראל אחת לכמה חודשים ומשתכנים בבית ספר שדה או בצימר.

תחביבים וחוגים: נעמי היתה בחוג יצירה ובחוג בלט למשך כמה חודשים (כ-250 שקל בחודש), אך עוד לא החליטה לאיזה חוג תרצה ללכת באופן קבוע.

חיסכון: "לא חוסכים, מזל שיש לנו קרן השתלמות מטעם העבודה", אומרת ברקת-בר. "היינו רוצים לנסוע לחו"ל יחד, אך אנחנו לא יכולים להרשות זאת לעצמנו כרגע".

הפריט היקר ביותר בבית: הספה בסלון.

סך הכל הוצאות: כ-13 אלף שקל

מה דעתכם על יוקר המחיה בישראל?

ברקת-בר: "החיים נעשים יותר ויותר יקרים. כשרק הגעתי להוד השרון, לפני שש שנים, שילמתי על דירת ארבעה חדרים עם חנייה 600 דולר בחודש. ההוצאות בהחלט מורגשות וחונקות. מכיוון שהשכירות עולה כל הזמן, החלטתי לרכוש דירה. ישראל היא ללא ספק מדינה שקשה לחיות בה מבחינה כלכלית. למרות זאת, אני אוהבת את המדינה שלנו ולא שוקלת חזרה לרוסיה. המדינה שלנו חמה וכיפית, רק צריך לדאוג יותר לאנשים חסרי היכולת והחלשים".

רותי: "אני מתנדבת בארגון 'לתת' ושם הראו לנו סרטון על אנשים שאין להם כסף לקנות אוכל. זה שובר את הלב לראות את אלה שקשה להם".

איפה תהיו עוד 10 שנים?

ברקת-בר: "עוד 10 שנים רותי תהיה שחקנית מבטיחה בהוליווד ולי יהיה עסק עצמאי לטיפול באנשים. ייתכן שלא אמשיך לעבוד בהיי-טק".

שפיר: "אני רואה אותנו גרים בבית צמוד קרקע, עם שטח אדמה גדול ושם סנדרה תוכל להקים את העסק שלה".

הסטודנטיות: 1,000 שקל על חתונות בקיץ

הדירה השלישית שבה ביקרנו היתה של בנות הזוג טליה רמתי, 26, ולילך ריטר, 27, שתיהן סטודנטיות באוניברסיטה העברית: רמתי היא סטודנטית למשפטים ולעבודה סוציאלית וריטר היא סטודנטית לפיסיקה ולכימיה. כדי להיכנס אל הדירה, הממוקמת בשכונת רחביה הירושלמית, עברנו דרך חצר ציורית החסומה בידי שער קטן. נכנסנו פנימה והראשונה לקבל את פנינו היתה ג'ובילי, הכלבה של השתיים, שמגלה חשדנות כלפי מבקרים חדשים, אבל מתרככת במהרה.

הדירה בת פחות מ-40 מ"ר, אבל מקושטת בתמונות וכוללת ריהוט ייחודי כמו גם כל פריט שנחוץ לחיים נוחים, לרבות מכונת כביסה ותנור. שתיהן עובדות בחצי משרה במקביל ללימודים: רמתי מבצעת הכשרה מעשית בארגון שתי"ל ועובדת בקרן לירושלים כרכזת מלגות וריטר עובדת בקרן החדשה לישראל, כעוזרת המנהלת לקשרי חוץ. הקרן החדשה פועלת כמעין קרן הון סיכון לארגונים חברתיים.

רמתי וריטר הכירו לפני ארבע שנים - אמה של רמתי, שניהלה חברת קייטרינג עבדה יחד ריטר, קונדיטורית בגלגולה הקודם, והכירה לה את בתה. רמתי היתה אז סטודנטית בירושלים, וכעבור שנה ריטר הצטרפה אליה והשתיים החלו בחיפוש קדחתני אחר דירה. הן ראו לפחות 35 דירות לפני שמצאו את הנוכחית. הקושי נבע גם מהסתייגותם של חלק מבעלי הדירות להשכיר דירה לזוג חד-מיני, בעיה שלדעתן לא היתה מתקיימת בתל אביב.

לפני כשנה וחצי, אחרי שהרגישו שהן מתקשות לעמוד בנטל ההוצאות השוטף ואף לקחו שלוש הלוואות (רמתי: "לא הבנו לאן הכסף הולך"), החליטו לנהל את מצבן הפיננסי כמו שצריך. הן החלו לרשום את כל הוצאותיהן על נייר, ובזכות שיטה זו הצליחו לצמצם את ההוצאות בכ- 1,500 שקל בחודש. למרות ההתקדמות הן עדיין מתקשות לסגור את החודש. ריטר: "בזכות הרשימה אנחנו לא קונות את השטויות שיש בחוץ. יש לנו תקציב משותף". רמתי: "יש רגעים שאני רוצה לקנות משהו, ועוצרת את עצמי כי אני מדמיינת את התגובה הזועמת של לילך". כל אחת מממנת את לימודיה בעצמה - כ-10,000 שקל בשנה. לפני שלוש שנים היה שכר הדירה ששילמו בגדר מציאה - 2,700 שקל בחודש - אך עם הזמן המחיר עלה וכיום עלות השכירות היא 3,100 שקל. "זה עדיין נחשב סביר מאוד, המחיר הממוצע ברחביה לדירת שני חדרים הוא 3,600 שקל".

על תשתית טלפון ואינטרנט מבזק הן משלמות 110 שקל וספק הן מקבלות בחינם מהאוניברסיטה. תשלומי החשמל משתנים דרסטית במעבר מהחורף לקיץ: בחורף הן משלמות 250 שקל בחודש ובקיץ בסביבות ה-100 שקל. בחשבון הארנונה (240 שקל בחודש) הן זוכות להנחה עבור רמתי בלבד, מדובר בהנחה של 40% הניתנת באופן אינדיווידואלי לפי גובה המשכורת. ההנחה על שכר הדירה לסטודנטים שגרים במרכז העיר לא משרתת את המטרה לטענתן, מכיוון שבעלי הדירות ששמעו על ההנחה העלו את שכר הדירה בהתאם (רמתי: "סובסידיות אף פעם לא מגיעות למקום הנכון"). עלות תשלומי המים 100 שקל בחודש ועלות הגז כ-40 שקל נוספים. הן לא מחוברות לכבלים או ללוויין. הטלוויזיה בסלון משמשת בעיקר כרהיט ("אנחנו צריכות לזרוק אותה").

חשבון הוצאות:

אוכל: מוציאות כ-800 שקל בחודש על קניות בסופר. קונות אצל רמי לוי ("שמרנו חשבוניות והשווינו מחירים. הוא הכי זול. השבוע קנינו 300 גרם פסטרמה ב-10 שקלים") אחת לשבועיים ומשלימות מוצרי בסיס בשוק ובמכולת. על ההשלמות הן מוציאות עוד כ-200 שקל בחודש. מוצרים אהובים במיוחד: דוריטוס, פסטה, אורז, חומוס, עדשים, גבינת פטה, גבינת לבנה דרוזית של גד ודגני קלוגס.

ריהוט: פריטים מעטים נקנו על ידן. את כיסא העץ שבצד הספה בנתה רמתי; את הספה לקחו מההורים; את התמונה "ניו יורק ג'ז" רכשה ריטר ליום ההולדת של רמתי; השידה היא חלק מארון ישן; שולחן הקפה היה שייך לסבה של חברה; הארגז שבכניסה לבית היה שייך לדיירת הקודמת; המיטה בחדר השינה היתה שייכת לטליה; ואת מכונת הכביסה ההורים קנו.

פריטים שנרכשו: ארון בגדים מהדיירת הקודמת (500 שקל), מיקרוגל ב-150 שקל וכיסאות של איקאה - 50 שקל כל אחד. השטיח נקנה לכבוד יום ההולדת של שתיהן.

תקשורת סלולרית: ההורים משלמים.

חיית מחמד: לפני כשנה צירפו לביתן את ג'ובילי, כלבה עזובה ששהתה באחת ממכלאות העירייה ופורסמה לאימוץ באתר יד2. הבנות התלבטו כי ידעו שהמשמעות היא הוצאה כספית לא קטנה, אך לבסוף החליטו כי יצליחו להסתדר. את מרבית כספן הפנוי הן מוציאות על ג'ובילי: מלבד אוכל (250 שקל בחודש) וביקורים אצל וטרינר (100 שקל בחודש בממוצע), הן רוכשות עבורה צעצועים באתר "פט פלנט" (ריטר: "אין לה דמי כיס. היא לא יכולה לקנות לעצמה").

מוצרי פארם: ריטר מוציאה על עדשות ראייה חודשיות וחומר חיטוי כ-80 שקל בחודש ("מצאתי עדשות במחיר מוזל באתר באינטרנט") וכן קונה קונסילר, קרם פנים ועיפרון לעיניים אחת לכמה חודשים בעלות כוללת של כ-250 שקל. רמתי, שאינה אוכלת בשר מטעמי צמחונות, מוציאה כ-100 שקל בחודש על כדורי ברזל. לג'ובילי, שסובלת מאלרגיות, הן קונות כדורים בכ-30 שקל בחודש. באחרונה אף לקחו אותה למדקר סיני לכלבים שסייע לה להתגבר על האלרגיה.

לגוף ולנשמה: רמתי מתאמנת בחדר הכושר בגבעת רם (1,300 שקל בשנה). "אני מעדיפה שחייה אבל יש יותר מדי אנשים בבריכה בהר הצופים. כנראה שלא אחדש את המנוי". בנוסף, שתיהן החליטו להקדיש את עצמן ללימודי ערבית - מורה מגיעה לביתן ומעבירה שיעור בקבוצה קטנה. על השיעור הן משלמות יחד 480 שקל בחודש. הן התלבטו אם ללכת על זה בגלל אילוצי תקציב. רמתי: "היו על כך דיונים ארוכים, אבל אמרתי ללילך שלימודי ערבית הם דבר שאף פעם אין זמן בשבילו. עכשיו זו ההזדמנות לעשות זאת, כשאנחנו גרות בירושלים. לימודי ערבית הם דבר שאנחנו מחויבות לו כאן". רמתי משתמשת בערבית המועטה שבפיה כדי לתקשר עם תושבי שייח ג'ראח - שם היא מתנדבת. בנוסף, טליה חובבת נגרות - היא נוהגת לאסוף עצים ברחוב, ובונה מהם שלל רהיטים. הברגים, המסמרים וצבע הלק עולים כ-50 שקל בחודש.

אוכלות בחוץ: כמעט ולא. רמתי: "אחת לשבועיים אנחנו אוכלות סנדוויץ' בקפה רחביה. פעמיים בחודש אנחנו יוצאות לחומוס". לאוניברסיטה מקפידות להביא אוכל מהבית - סנדוויצ'ים, חטיפי גרנולה ואפילו ארוחות חמות שהכינו מראש. על קפה מוציאה רמתי כ-100 שקל בחודש.

ניקיון: הן מנקות בעצמן.

יציאות: הן מוציאות כ-120 שקל בחודש על בירה. רמתי: "אנחנו לא שותות בחוץ יין או כל משקה יקר אחר. רק בירה". גם בביתן הן מחזיקות שתייה. בשישי הן עורכות ארוחה מסורתית עם חברים, חלקם גרים בצמוד, שבה כל אחד מופקד על הכנת תבשיל. בנוסף, יש להן מנוי לסינמטק שעלותו 300 שקל לכל השנה, והוא מאפשר להן לראות כמה סרטים שרק ירצו. הן צופות בשני סרטים בחודש לפחות, "לפעמים סרט בשבוע".

ביגוד: רמתי אוהבת לרכוש מכנסיים, אבל לא יכולה לממש את אהבתה תחת המשטר התקציבי שבו הן נתונות כיום. אחת לשלושה חודשים לערך קונות פריט שעולה 100 שקל; רמתי קנתה באחרונה שני זוגות של נעלי ספורט, כל אחד עלה 200 שקל. רמתי: "כל חצי שנה מגיעה אמא, או שלי או של לילך, וקונה לבתה בגדים. אנחנו גם מחליפות בינינו בגדים. זה אחד מיתרונות הזוגיות החד-מינית".

שיער: רמתי מספרת את ריטר, ובעצמה מסתפרת אצל ספר קבוע בתל אביב אחת לכמה חודשים - אמה ממנת את ההוצאה (כ-200 שקל).

נסיעות: ריטר מוציאה כ-1,200 שקל על כרטיסיית חופשי-חודשי שנתית לסטודנטים. לפני כשנה רכשו מכונית - פיאט פונטו אדומה מ-1995 שעלתה כ-5,000 שקל. "התחבורה הציבורית בירושלים הרגה אותי", מסבירה רמתי. "חווינו הרבה מאוד סבל עד שהחלטנו שהמכונית שווה את ההוצאה". בשכונה אין בעיה של חנייה. על חנייה בהר הצופים הן משלמות 300 שקל בחודש. על ביטוח למכונית הן משלמות 160 שקל בחודש. על דלק הן מוציאות 800 שקל בחודש.

דו"חות חנייה: קיבלו דו"חות רבים, בירושלים ובביקורים בתל אביב - בממוצע דו"ח של 100 שקל בחודש. באחרונה נרשמו לחנייה סלולרית, ומאז לא קיבלו דו"ח.

חופשות: טיולים דלי תקציב. לפני שלושה שבועות יצאו לטיול בשדה בוקר ושהו אצל חברים שנעדרו מביתם.

חתונות: שתיהן מוחות על העלויות הגבוהות של חתונות בישראל. רמתי: "בקיץ זה יכול להגיע ל-1,000 שקל. אנחנו עושות לעצמנו הנחות זוג". לכמה חתונות של חברים קרובים הביאו מתנות. כשיערכו "אירוע זוגיות", לא יבקשו מהחברים להביא כסף .

הפריט הכי יקר בבית: מיקסר קנווד, 2,400 שקל.

סך הכל הוצאות: 6,550 שקל בחודש.

מה דעתכן על יוקר המחיה בישראל?

רמתי: "הייתי מצפה שהמדינה תתמוך יותר בציבור הסטודנטים, כפי שקורה במדינות סקנדינוויה, שם הלימודים מסובסדים. גם השכירות לא פרופורציונלית בשום דרך, בוודאי לא ביחס למשכורת שלי. לכן לדעתי צריך לפעול למען דיור ציבורי לסטודנטים. המעונות, לצורך העניין, אינם פתרון חסכוני כי הם עולים כמעט כמו הדירה שלנו, 1,400 שקל לאדם".

ריטר: "אמנם אנחנו לא באמת עניות, אבל זה לא הוגן שאם אתה סטודנט אין לך אפשרות להתקיים בכבוד ואתה צריך לקחת הלוואות. אם שכר הדירה היה מפוקח היו לנו חיים קלים יותר. זו ההוצאה הגדולה ביותר שלנו".

איפה תהיו עוד 10 שנים?

ריטר: "נגור במושב ונאכל סושי ואנטרקוט. לא אכלתי סטייק במסעדה כבר שנתיים".

המתרוצצים: 1,500 שקל בחודש על דלק

הדירה האחרונה שבה חתמנו את מסענו היתה של עמוס וקמליה לגזיאל, 64 ו-59 בהתאמה, הממוקמת בחולון. השניים, הורים לארבעה ילדים וסבים לשבעה נכדים, מתגוררים בחולון מאז שנישאו לפני 40 שנה. כשרק עברו לדירה בבניין הדו-קומתי, איחדו אותה עם דירה סמוכה כך שהתאימה למשפחה המתרחבת. לאחר שעזבו הילדים את הבית, פיצלו בני הזוג את הדירה בחזרה: בדירה האחת הם גרים ואת האחרת הם משכירים.

בסמוך לכניסה ניצב גרם מדרגות הצבוע בכחול, שמוביל לעליית גג זעירה שבה אוסף המצלמות המפואר של עמוס, העובד גם כצלם אירועים. על הקיר ניצב אוסף תעודות ההוקרה שקיבל לאורך השנים משלל ארגונים בהם התנדב. על הגג ממוקמות אדניות עם תבלינים ועציצים, אותן מטפחים בני הזוג באדיקות.

עמוס וקמליה הכירו כשעבדו יחד במפעל תדיראן בחולון: קמליה בדיוק עברה עם משפחתה לעיר מקריית אתא והחלה לעבוד כנערה במפעל. כעבור שלוש שנים התחתנו. עמוס עבד לאורך השנים כמכונאי מנועים באל על ולאחר שנפטר אביו, ירש ממנו את חנות המכולת הסמוכה לביתו הנוכחי. הוא הסב את המכולת לחנות צילום ולספריית וידאו - שתי תעשיות שנפגעו מאוד בשני העשורים האחרונים. "אלה תעשיות שנמחקו", הוא אומר. "זיהיתי את המגמה יחסית מוקדם, אז ההפסד שלי לא היה נורא. עם המצלמות הדיגיטליות אנשים עוד צילמו, אבל אחרי שהמצלמות הגיעו לטלפונים הסלולריים, לא נשאר לנו סיכוי. החנות היתה הפינה שלי. כסף לא עשיתי, אבל נהניתי מהעשייה ומהאנשים".

כיום משכירים בני הזוג את החנות, שפוצלה ונהפכה למספרה ולמשרד שליחויות, אך נדרשים לשלם למינהל מקרקעי ישראל דמי חכירה בסך 1,545 שקל לכל חנות מדי חודש. אחרי חצי שנה שבמהלכה ישב עמוס בביתו והעמיק את פעילותו החברתית, הרגיש שהגיע הזמן לחפש תעסוקה רצינית יותר. בעזרת עמותת "50 פלוס מינוס", המסייעת לאנשים מבוגרים למצוא עבודה, החל לעבוד כאב בית בקהילה תומכת של קשישים בראשון לציון ("אני איש הקשר שלהם מול העולם. אלה אנשים שאין להם כסף ללכת לדיור מוגן"). קמליה עובדת זה 30 שנה כמנהלת חשבונות בחברה פרטית בתל אביב.

בחודשים האחרונים נטל ההוצאות מכביד עליהם במיוחד: הדירה שייעדו להשכרה אינה מושכרת עדיין, והם משלמים ארנונה גם עליה - סך הכל 450 שקל בחודש. על חשמל הם מוציאים 300 שקל בחודש ועל מים מוציאים 150-200 שקל בחודש. משלמים כ-350 שקל בחודש על טלפון, אינטרנט וטלוויזיה של הוט ועל שירותי ספקית האינטרנט נטוויז'ן. על ביטוח דירה הם משלמים 150 שקל בחודש.

חשבון הוצאות:

אוכל: קנייה חודשית בשופרסל דיל בראשון לציון, 1,000-1,200 שקל בחודש בממוצע. מלבד המוצרים המיועדים להם, הם רוכשים גם חיתולים לנכדים. מוצרי בסיס נוספים הם משלימים במהלך השבוע במכולת, בעלות של כ-150-200 שקל בשבוע. אוכלים "בעיקר דגים. כל שישי יש חריימה". משתדלים להמעיט בצריכת סוכר.

ריהוט: לפני כשנתיים חידשו כמה מפריטי הריהוט בבית. קנו מכונת כביסה ממחסן עודפים אול סייל בהרצליה שעלתה 1,700 שקל ("אנחנו משתדלים לקנות בחוכמה"), מדיח (2,000 שקל), טלוויזיית פלזמה לסלון (2,400 שקל לפני שלוש שנים) ושתי ספות לסלון, שעלו 4,800 שקל יחד, נקנו במרכז הריהוט בראשון לציון. כמו כן רכשו מחשב נייד חדש עבור קמליה לפני חודשיים ("לא מצאתי את עצמי במחשב של עמוס, הוא עמוס מדי"), שעלה 3,600 שקל. אחד השימושים העיקריים שלו הוא דיבור בסקייפ עם הילדים והנכדים שפזורים ברחבי ישראל והעולם.

תקשורת סלולרית: לקמליה יש טלפון מהעבודה. עמוס מוציא כ-350 שקל על שיחות טלפון בחודש (קמליה: "הוא מדבר הרבה").

מוצרי פארם: הולכים לבית מרקחת רק כדי לצרוך ויטמינים ותרופות. שאר המוצרים נרכשים בסופר. על תרופות נגד לחץ דם וכולסטרול מוציאים כ-400-500 שקל ברבעון. על ויטמינים ותוספי תזונה מוציאים 250 שקל מדי חודש.

לגוף ולנשמה: קמליה הולכת פעמיים בשבוע לשיעור פילאטיס במרכז פסגות בעיר - 170 שקל בחודש ("זה טוב לבריאות"). לפני כן התאמנה בסטודיו סי. עמוס רכב על אופניים עד שגנבו אותם. כיום מקפיד על הליכות.

ניקיון: מנקים בעצמם.

יציאות: לא רואים סרטים, ולא מרבים לצאת בערבים. אם יגיעו לבקר חברים ייצאו לבית קפה או למסעדה, כמו גם באירועים ובימי הולדת. מדי פעם מזמינים פיצה, "כשאין כוח לבשל".

אייל טואג

ביגוד: לא מוציאים הרבה על בגדים, "אולי 1,000 שקל בשנה". יוצאים לקניות כשמתחלפות עונות ולקראת אירועים. קמליה מדגמנת נעליים ספורטיביות שרכשה באחרונה ב-190 שקל.

קוסמטיקה ושיער: קמליה עושה מניקור וכן פוקדת את המספרה מדי שלושה שבועות. העלות - כ-300 שקל בחודש.

נסיעות: בני הזוג רכשו באחרונה מכונית חדשה - פורד פוקוס מודל 2008 מחברת ליסינג (72 אלף שקל יד שנייה, משלמים 2,500 שקל בחודש) - לאחר שמכוניתם הישנה שבקה חיים. חלק ניכר מהוצאותיהם מתבזבזות על דלק - כ-1,500 שקל בחודש בממוצע. עמוס משתמש במכונית לצורכי עבודה, ואילו קמליה נוסעת באוטובוס. בנוסף, הם מטיילים כדי לפגוש את הילדים והנכדים, שמפוזרים בין היישוב אורנית, מודיעין וקיבוץ נירים. הבן הבכור מתגורר עם משפחתו באיביזה.

חופשות: לפני שבוע וחצי יצאו לנופש של סוף שבוע בים המלח - נופש מוזל מטעם הארגון ליהודים יוצאי לוב - שילמו 2,000 שקל על פנסיון מלא. לפני שנה וחצי ביקרו את הבן באיביזה ושהו באי כעשרה ימים.

הפריט היקר ביותר בבית: המחשב הנייד.

סך הכל הוצאות: כ-9,000 שקל בחודש.

מה דעתכם על יוקר המחיה בישראל?

עמוס: "אני חושב שאציע לקמליה להתחיל לקנות בחנויות קטנות ולא בסופרים הגדולים - למה שכל ההון של האזרחים יתרכז בידי קומץ משפחות? אני שם לב שאריזות של מוצרים הולכות וקטנות והמחירים רק עולים. הדרך שלי להיאבק ביוקר המחיה היא לשים לב למה שאני מוציא, ולצאת למאבק אם אני נדרש לשלם סכומים לא מוצדקים. בעניין דו"חות החנייה, למשל, אני פונה במרבית המקרים לבית המשפט. כבר מחקו לי דו"חות רבים".

קמליה: "יקר לחיות כאן. הילדים שלנו לא יכולים להרשות לעצמם לקנות דירה לידנו. חולון התייקרה מאוד בשנים האחרונות ונהפכה לאחת הערים היקרות והזקנות במדינה. לא נבנות הרבה דירות חדשות, ואלה שקיימות כוללות לא פחות מארבעה חדרים וחצי ונמכרות תמורת יותר מ-2 מיליון שקל. זה לא מתאים לזוגות צעירים. אני מחפשת את המבצעים, ולא הולכת לסופר עם רשימה של מה שאני צריכה, אלא עם רשימה של הדברים שיש בבית. זה עובד טוב יותר".

איפה תהיו בעוד 10 שנים?

עמוס וקמליה: "באיביזה".

קמליה: "החיים שם רגועים, החופים מדהימים. אבל בנימה רצינית יותר - אין לנו מקום אחר. אחרי כל נסיעה לחו"ל אנחנו נושמים לרווחה כשאנחנו מגיעים הביתה. חשוב לנו לפעול כדי לשנות את הדברים שמפריעים לנו. אנחנו אנשים מעורבים".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#