אמריקה מקרטעת - אז למה כולם חושבים שיהיה בסדר? - חדשות - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

אמריקה מקרטעת - אז למה כולם חושבים שיהיה בסדר?

הבעיות הקשות של המשק האמריקאי, ובראשן החוב הכבד של הממשל ושל הרשויות המוניציפליות, עדיין רחוקות מפתרון; ועדיין, מי שמהמר נגד ארה"ב צריך לזכור כי ההיסטוריה שלה רצופה במשברים שמהם היא ידעה להשתקם לפני שהפכה למעצמה הכלכלית הגדולה של דורנו

9תגובות

>> זוכרים את באג 2000? ניצני הבהלה הופיעו בערך במחצית שנות ה-90. לפתע התברר כי תוכנות מחשב רבות אינן ערוכות לשינוי הקידומת לשנות ה-2000. תחזיות אפוקליפטיות, שלובו בידי חברות שעסקו בפרויקטים לתיקון הבאג, דיברו על אפשרות לקריסת מערכות: מטוסים יתרסקו, רמזורים יתחלפו בלי היגיון, אספקת החשמל תיפסק וטילים ישוגרו באופן עצמאי.

המין האנושי נכנס למגננה. רבים אגרו מזון ומזומנים, טיסות שתוכננו ל-31 בדצמבר 1999 בוטלו ובחברות המחשבים עמלו סביב השעון כדי לתקן את הבאג. ואיך זה נגמר? הבאג הוליד עכבר. למעט כמה תקלות שוליות, העולם המשיך להסתובב על צירו כרגיל.

עד כמה שניתן לשפוט כעת, נראה כי גם את התחזיות האפוקליפטיות בנוגע לקריסתה של ארה"ב כמעצמה כלכלית עולמית, שהושמעו בסוף 2008 ובתחילת 2009, יש לבחון מחדש. אחרי שנתיים קשות, עם מיתון כבד ואבטלה גואה, הנתונים שפורסמו על הכלכלה האמריקאית בחודשים האחרונים מעידים על שיפור. אפילו הבנק הפדרלי האמריקאי העז לעדכן את תחזית צמיחת התוצר ל-2011, מ-3%-3.6% ל-3.4%-3.9%. רואי השחורות שוב יצאו מהאופנה.

אי–פי

הנתונים המעודדים שמתפרסמים בתקופה האחרונה ומדדי המניות שמגביהים מדי שבוע קצת משכיחים כמה גרוע נראתה הכלכלה האמריקאית רק לפני שנתיים. אבל חשוב לזכור שהיא עדיין רחוקה מהחלמה מלאה. רק לשם תזכורת, הנה כמה כותרות שדלינו מגיליונות העיתונים של דצמבר 2008:

 "אחד מכל עשרה אמריקאים פיגר בתשלומי המשכנתא או עמד בפני עיקול ביתו ברבעון השלישי של השנה, על רקע מפולת במחירי הנדל"ן ופיטורים נרחבים בשוק".

 "יו"ר הבנק הפדרלי, בן ברננקי, אמר כי הממשל צריך להגביר את מאמציו למניעת עיקולי בתים, מאחר שהמגזר הפרטי לא הצליח להתמודד עם המשבר בכוחות עצמו".

.

 "מחירי הבתים ב-80% מהערים בארה"ב נפלו ברבעון השלישי - השיעור הגבוה ביותר זה לפחות שלושה עשורים".

 "מכירות בתים קיימים בארה"ב נפלו באוקטובר ב-3.1% לקצב שנתי של 5 מיליון בתים, והמחיר הממוצע של הבתים שנמכרו צנח ב-11.3% לעומת החודש המקביל בשנה הקודמת - הנפילה החדה ביותר זה 40 שנה".

 "מספר המשרות בארה"ב ירד בנובמבר ב-533 אלף - הנפילה החדה ביותר זה 34 שנה".

ב-2009 המשיכו לזרום בארה"ב נתונים כלכליים מבשרי רעות. חגיגת האשראי של שנות הגאות נחשפה. החובות המצרפיים של משקי הבית תפחו לסכום אדיר של 50 טריליון דולר, כמעט פי ארבעה מהתוצר השנתי של ארה"ב. היקף האשראי הצרכני בארה"ב נסק ל-2.4 טריליון דולר, והיקף הלוואות המשכנתא תפח ל-14 טריליון דולר. אם מחלקים את החוב הכולל של ארה"ב למספר משקי בית, כל משפחה אמריקאית היתה חייבת 682 אלף דולר. החיסכון השנתי הממוצע למשק בית בארה"ב הסתכם בפחות מ-8,000 דולר.

לא רק משקי הבית נסחפו להילולת האשראי. גם הממשל והרשויות המוניציפליות טובעים בחובות. יחס החוב-תוצר של ארה"ב קרוב ל-100%, עם התחייבויות בסך 14 טריליון דולר. כבר שנים שכלכלנים מזהירים מפני החוב הממשלתי העצום, ובשנים האחרונות הוא נהפך לאיום של ממש. אפילו בגוש היורו - למרות הבעיות הגדולות מכיוונן של אירלנד, ספרד, פורטוגל ומדינות נוספות - המצב נראה טוב יותר, עם יחס חוב-תוצר ממוצע של 80%. הגירעון בתקציב של ממשלת ארה"ב המשיך לגדול והגיע לרמה מפחידה של 10% תוצר, בהשוואה לגירעון ממוצע של 6.5% תוצר בגוש היורו.

גם הרשויות המוניציפליות בארה"ב מציגות תמונה בעייתית. הן נושאות על גבן התחייבויות פנסיה אדירות לעובדים, שככל הנראה אין באפשרותן לעמוד בהן. שוק העבודה עדיין מקרטע, אף ששיעור האבטלה ירד באחרונה ל-9%. היצע מקומות העבודה מתכווץ, השכר הריאלי קפא ואף ירד ושוק הנדל"ן עדיין סובל מעודפים גדולים של בתים. המנוע העיקרי ששירת את ארה"ב בשנתיים האחרונות היה הזרקת אשראי למערכת מצד יו"ר הבנק הפדרלי, בן ברננקי, והקלות פיסקליות שיזם הנשיא ברק אובמה, וכללו הקלות במיסוי ומיזמי תשתית ממשלתיים.

והנה, מתברר כי חרף הקשיים - מנופי האשראי, האבטלה, הדולר החלש והיקף החוב הבעייתי - כלכלנים רבים סבורים כי ארה"ב תצליח לדלג מעל המשבר. הם מאמינים כי שיעורי הצמיחה הגבוהים מהצפוי יעניקו רוח גבית חיובית, ומזכירים את התקופה היפה של ארה"ב לפני שהתפוצצה בועת המשכנתאות בפרצוף.

.

מנתוני סקר כלכלנים שביצע "וול סטריט ג'ורנל" ופורסם באמצע פברואר, עולה כי כלכלת ארה"ב צפויה לצמוח השנה בקצב המהיר ביותר מאז 2003, הודות להוצאות מוגברות של צרכנים ועסקים. הסיכוי שהעניקו הכלכלנים שהשתתפו בסקר למיתון חוזר של כלכלת ארה"ב הוא 12% - לעומת סיכוי של 22% בסקר שבוצע בספטמבר 2010.

"רכבת שמשקיעה רק בקרון הראשון"

שיעורי הצמיחה היפים מראים כי כלכלת ארה"ב חוזרת למסלול הנכון. אבל השאלה שמטרידה כלכלנים רבים היא האם ארה"ב שילמה כבר חלק משמעותי מהמחיר הכלכלי של המינוף הגבוה. לכסף יש מחיר, וההלוואות שנמצאות בכל מקום ממשיכות לתפוח. גם שיעורי הריבית הנמוכים על חובות בסך 55 טריליון דולר ממשיכים לרמוז על כלכלה שעלולה לכרוע תחת נטל החובות.

אבל לא רק החובות בארה"ב נראים רע. פתאום נראה כי נקודות החוזק העיקריות של ארה"ב, שהפכו אותה למעצמה לפני 100 שנה, כבר לא רלוונטיות. את החוזקות האלה זיהה אלקסיס דה טוקוויל, אינטלקטואל צרפתי שחי לפני כ-200 שנה. דה טוקוויל הגיע לארה"ב בתחילת המאה ה-19 וגילה עולם חדש במדינה הצעירה: שוק חופשי, משטר דמוקרטי, אמונה דתית ומוסדות חברתיים. הוא תיאר לאירופאים את הפלא החדש, וצפה את עלייתה הקרובה של ארה"ב כמעצמת על.

התחזיות של דה טוקוויל התממשו, ודי מהר התמקמה ארה"ב ראשונה בכל החזיתות. זה החזיק מעמד מצוין לפחות 100 שנה. אלא שבעשור האחרון משהו השתבש. המשבר הציף בעיות המלוות את ארה"ב זה כמה עשורים, אך בתקופה האחרונה נראה שהן גורמות לה לצלוע: הפערים החברתיים, תאוות הבצע, ההתנהלות הפיננסית המופקרת של הצרכנים והחינוך המידרדר.

פרופ' אייל נווה, היסטוריון ומרצה באוניברסיטת תל אביב ובסמינר הקיבוצים, שעוסק כבר 23 שנה בהיסטוריה האמריקאית, מסביר כי אחת הבעיות הקשות של ארה"ב היא הוויתור על המעמד הבינוני וחוסר ההשקעה בחינוך. "כיום יש אליטה מצומצמת של עשירים ובני עשירים, שיכולים לממן שכר לימוד של 40 אלף דולר בשנה, כדי ללמוד בהרווארד ובפרינסטון. אבל מה עם היתר? ארה"ב נהפכה לרכבת שמשקיעה בקרון הראשון, והוא רץ קדימה - אבל שאר הקרונות מדשדשים בבוץ".

אז מה בכל זאת מביא כלכלנים רבים לחשוב כי ארה"ב תמשיך להציג צמיחה בריאה בשנים הקרובות? "אולי זה מכניזם השיקום האדיר שלה או הגודל העצום של הכלכלה, כשמקומה כמובילת הכלכלה העולמית איתן", אומר נווה, אף שקשה לחלוב ממנו מלים טובות על כלכלת השוק האמריקאית. "ארה"ב משמשת אבן שואבת למוחות מכל העולם. זה מה שימשיך להחזיק אותה עוד שנים רבות למעלה. ההודים והסינים שבאו לארה"ב מחליפים בהדרגה את האמריקאים ותופסים את המעמד של האליטה העסקית, האינטלקטואלית והתרבותית. הם יכולים לגרום לכך שארה"ב תמשיך להיות המעצמה הגדולה בעולם".

מנועי צמיחה חדשים

הסיפור הבא יכול אולי להמחיש את יכולת השיקום של הכלכלה האמריקאית. נעמה וירון, ישראלים בתחילת שנות ה-30 לחייהם, מתגוררים בארה"ב כבר יותר מעשור. הם הורים לשני ילדים. ב-2006 רכשו השניים בית פרטי בשכונת פורט לודרדייל, הסמוכה למיאמי, עם הון עצמי של 26 אלף דולר, 10% ממחיר הנכס. הם קיבלו משכנתא שתכסה את שאר התשלומים.

ב-2008 התקשו השניים לעמוד בתשלומי המשכנתא שתפחו, והחזירו את המפתחות לבנק. למרות חדלות הפירעון במשכנתא, המשיכו השניים לגור בבית עשרה חודשים לאחר מכן, ללא תשלום. איך? הבנק פשוט לא הצליח למכור את הנכס. לבסוף נמכר הבית תמורת 60 אלף דולר - כרבע ממחיר הנכס כשלוש שנים קודם לכן.

חוסר יכולת הפירעון של בני הזוג פגעה בדירוג האשראי שלהם בבנק - פרמטר מהותי באשראי הצרכני בארה"ב. אבל הם הצליחו לדלג מעל המשוכה הזו, מאחר שהמשכנתא היתה רשומה על שם הבעל, והקרדיט של האשה נותר ללא רבב. לבסוף, הבנק מכר את הבית והשניים קנו דירה זולה יותר. חישוב פשוט מגלה שהם אפילו לא הפסידו. במשך השנתיים שבהן עמדו בתשלומי המשכנתא, הם שילמו את הריבית. לאחר מכן, במשך עשרה חודשים, כאמור, הם התגוררו בבית ללא תשלום. ולבסוף, כשקנו את דירתם החדשה, הם אפילו הצליחו לקחת משכנתא חדשה על חשבון האשראי של נעמה.

אז מי הפסיד מכל הסיפור? הבנקים, שמגלגלים את הפגיעה לצמיחה הכלכלית. הירידה בערך הנכס מגולגלת למאזן בדמות מחיקות והצטמקות ההון העצמי של הבנק. הלימות ההון יורדת והבנק מפחית את כמות האשראי שהוא נותן. חלק מהבנקים לא יכלו לעמוד במחיקות הכבדות, והממשל נאלץ להלאים אותם ולהעביר את החובות מהמגזר הפיננסי לערימת החובות הממשלתית.

הסיפור של נעמה וירון ממחיש כי הכלכלה האמריקאית, שנשענה בימיה הטובים על 70% צריכה פרטית, תיאלץ למצוא מנועי צמיחה חדשים. דורון צור, מנהל ההשקעות של קרנות קומפס בפסגות, המשיל לא מכבר את כלכלת ארה"ב ל"כדור פורח" - כלכלה שזקוקה מדי פעם לפרץ אוויר חם שינפח אותה קצת. כך היא נוסקת לה אל על וחומקת מנפילה אל קרקע המציאות.

כמו בכדור פורח, קברניטי הכלכלה האמריקאית יכולים אולי לשלוט בגובה שבו היא תשייט ולמנוע זמנית את נפילתה ארצה, אבל אין להם יכולת אמיתית לנווט אותה למחוז חפצם. הכיוון שאליו תפנה כלכלת ארה"ב ייקבע בידי כוחות חיצוניים גדולים ממנה. האוויר החם שבו משתמשים האמריקאים כדי למנוע נפילה אל קרקע המציאות הוא תמהיל של נזילות, ריבית נמוכה, הוצאות תקציביות גדולות והפחתות מס. לרוע המזל, שימוש תכוף בתמהיל זה, שמייצר בטווח הקצר אוויר חם שמעלה את הכדור, רק מגביר בסופו של דבר את השפעתו של הכוח שמושך את הכדור כלפי מטה - אותו משקל עודף שנקרא "חוב".

הבעיה היא שנראה כי המהלכים של קובעי המדיניות האמריקאים מטשטשים את הבעיות ולא פותרים אותן. האם זה יתפוצץ להם בפרצוף? הדעות חלוקות. יש כלכלנים שאומרים כי בועת הנדל"ן כבר התפוצצה. יש כאלה שאומרים שהתפוצצות נוספת נמצאת בדרך. האנליסטית מרדית ויטני טוענת שהפיצוץ הבא לא יגיע מכיוון החוב הממשלתי, אלא מהחובות המוניציפליים.

למצוקה הכספית ברשויות המוניציפליות יש השפעה ארוכת טווח על החינוך, על הפשע ועל המרקם החברתי בארה"ב. קיצוצים נרחבים ברשויות יגיעו למורים, לשוטרים ולעובדים הסוציאליים, וצמצום כוח האדם במקצועות אלה צפוי בטווח הארוך להציף בעיות חברתיות, שכבר קיימות וצפויות להחמיר.

לרסן את ההוצאות

ומה לגבי החוב הממשלתי? המשבר האחרון הוכיח שגם מדינות יכולות להגיע לחדלות פירעון. יוון ואירלנד חתומות על השיעור הכלכלי הזה. האם זה יקרה בארה"ב? קשה לנבא. התרחישים תלויים בצמיחה שתציג הכלכלה. צמיחה גבוהה ותקבולי מסים גדולים יסייעו לה לצלוח את המשבר.

ואולם, גם בתרחיש כזה חייבים קובעי המדיניות לרסן את ההוצאות. אובמה וברננקי מבינים שעכשיו, כשהתנאים הכלכליים נראים טוב יותר, הם חייבים להדק את החגורה. זו הסיבה שאובמה הציג לפני כחודשיים תוכנית קיצוצים. הוא יודע כי המשך התפחת החוב הוא מצב שאפילו המאמינים הגדולים בכלכלת ארה"ב יתקשו מאוד לעכל.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#