בעל חדש, בהזדמנות - חדשות - TheMarker
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

בעל חדש, בהזדמנות

תגובות

בחצי השנה האחרונה עלתה משמעותית כמות הביקורים שלנו במסעדות ובהופעות. תחילה נטיתי לקשר את המגמה למשובת הנעורים שאוכלת כל חלקה טובה בעינת. היא תמיד היתה הבליינית הגדולה בינינו, עם העדפה ברורה לברים שטופי זימה ולמסיבות ריקודים. בטיפשותי הנחתי כי ההתנגדות הנחרצת שלי לכל צורת בילוי כזאת ריפתה את ידיה. בחירת לבי, סברתי, הניפה דגל לבן ונכנעה לגחמות של בן ה-70 לו היא נשואה.

אלא שככל שנקפו המסעדות, ובעיקר ההופעות, התגנב החשד כי האבחנה שלי רחוקה מלהיות נכונה. אם היה מדובר במופעים של אמני פופ בריטי מזדקנים משנות ה-80 או באמן הדגול דייויד גואטה, ניחא. זה מסתדר לי עם הקו המוסיקלי הבלתי ברור שלה. מצד אחד איכותי באופן מעורר קנאה, מצד שני ילדותי באופן מעורר דאגה, שלא לומר חמלה. אלא שעינת, זאת שירדה עלי כל אימת שרכשתי דיסק עברי, הוסיפה פתאום לרפרטואר ההופעות שלה גם את אמני ישראל. מה שכמובן עשה טוב מאוד לאפרת גוש, לברי סחרוף ולעוד ערבי איחוד חד פעמיים לכאורה של להקות מקומיות. אם נדרשת הערכה מפוקחת מצדי, אז סביר כי מעבר לפינה כבר אורבת לי הופעה של להקת סינרגיה. ירחם השם.

עניין המסעדות נראה הרבה יותר תמוה. עבור עינת, זה הבילוי הזקן ביותר בנמצא. הדברים הידרדרו עד שהיא מזהירה אותי לקראת כל יארצייט שלנו - יום הנישואים, אלא מה - לבל אחשוב אפילו לציין את האירוע בזר פרחים ענק, בסרט ובמסעדה טובה. אם מוסיפים לזה את חזרתה המהירה לגזרה מופלאה ואת הנטייה להחזיר למטבח כמעט כל מנה שנייה שהזמינה, איני יכול שלא לתהות מה בדיוק קורה כאן.

הרמזים היו פזורים בכל מקום, אבל כמו בלא מעט סיפורי מתח עבר זמן רב מדי עד שנמצאה התשובה. הנה, למשל, רמז עבה שכבודו הצליח להחמיץ בפעמים הראשונות. עינת ידועה כפזרנית גדולה, למעט דבר אחד. מסעדות. היא יכולה להשכיב אלפייה על חולצה, מכנס, משקף, או אקססורי אחר, אבל התמחור במסעדות מטריף אותה. אני, איך לא, ההפך הגמור. בז לצו האופנה ועבד לבטן. מוכן לחסוך בכל מקום ובלבד שאוכל לפרק כל מנה שהעיר הזאת מסוגלת להציע. בעמידה, בישיבה, במושב מהודר או במטבח מט לנפול. וראה זה פלא, ההערות שלה על ההסתפקות הקמאית שלי במזון נגוזו. אם מחברים את התבלין החדש שנוסף לחיי - פרגון נשי - לנטייה שלי לאכול, די ברור על איזו עלייה דרמטית בכמות המסעדות מדבר הכותב.

אני עוצר לרגע כדי לסכם את הממצאים שנאספו עד כה. אשה שלא אוהבת מסעדות ומתחילה לפקוד אותן תדירות; גברת שמתעבת מוסיקה עברית אבל שוקלת ברצינות תהומית הגעה להופעה של אתניקס; ובעיות עם המדפסת. אני יודע, החלק האחרון חדש. ובכן, ארבע שנים יש לנו מדפסת בבית, בחדרו של עמרי (כמה אופטימים היינו לגביו), והיא הטרידה את עינת רק בהקשר אחד. כמות האבק שהיא צוברת. כפועל יוצא, או כתנאי מוקדם לשינויים בהתנהגותה לאחרונה, החלה עינת לדרוש ממני לעזור לה לתפעל את המכשיר הארור. היא, מתברר, נזקקה בדחיפות להדפסה כזאת או אחרת. מחקר מדעי? מתכון טוב? מאמר מחכים העונה לשם "הגבר שלך ראוי לכל מחמאה"? לא. קופונים, אלא מה!

תמיד קינאתי באנשי היי-טק. בעיקר באלה שדפקו אקזיטים בלתי נתפשים, בעוד אני נאבק חצי שעה בשירותים כדי לעשות את האקזיט הכי בסיסי. עכשיו זה כבר גובל בשנאה. יש גבול לחוצפה. אני קורא כתבות בעיתונים על חבורת גרופר הישראלית, ששיחקה אותה ונרכשה על ידי גרופון, חברת הקופונים המקוונים הגדולה בעולם, ואין שם אף אזכור. מה עם קצת נימוסים, מה עם משהו בסיסי כמו "תודה שלומי שהבאת אותנו עד הלום", "חן חן לך גבר על הפרגון" או אפילו "ד"ש חמה לעינת". זאת, בתמצית, הטרגדיה שלי. מתחת לאף שלי, כך אפשר לסכם זאת יונית, התפתחה מפלצת שהתמכרה לאתרי קופונים מקוונים.

אם רינו צרור היה מקדיש את אחד מפרקי "360", תוכנית התחקירים החדשה שלו, לנושא ואף מקריין אותו, זה היה הולך כך: "בשיכון דן אנחנו פוגשים את שלומי ברזל. ברזל הוא עירקי בחציו, איש תקשורת, מרצה באקדמיה והעבד של עינת. שלומי, אני אומר לו, מדוע נפלו פניך? אבל שלומי לא מגיב. עשר שנים הוא חי עם אותה אשה ולא היה לו מושג שהיא מכורה לאתרי קופונים. אתרי קופונים הם טרנד חדש. אתה תגלוש אליהם והם יגלשו לך לארנק. ככה זה עובד. אכלת אותה גבר".

האירוניה בשיאה. בעוד הייתי משוכנע כי אשתי הלארג'ית מפרגנת לי במופעים ובמסעדות, למציאות היתה תשובה אחרת לגמרי. אחד מכרטיסי האשראי שלי נשכח אצלה, ומאחר שהדביל לא טורח לבדוק חשבונות, הנושא לא טרד את מנוחתו. הנה כי כן מתחוור לנו שוב שאפשר להיות פסיבי ואקטיבי במקביל. עינת, איך לא, הלכה רק על האקטיביות. מסעדות שטינפה בעבר חזרו לרשימת המועדפים שלנו. אמנים שלא הסכימה לשמוע בין רמזור אחד לאחר נעשו הדבר החם ביותר. פעילויות לילדים שהיו בבחינת ייהרג בל יעבור נחשבות עתה חינוכיות לעילא. צימרים שקוטלגו כפסולים למגע אדם הם נכון לעכשיו הוויטליס של הצפון.

בשלישי האחרון יצאנו עם שני זוגות חברים. למסעדה, ברור. וכמובן שרק לאחר ששוב תיקנתי את המדפסת כדי שתעניק לנו קופון נחשק. באופן הכי צפוי בעולם, גם שתי הנשים של חבריי הצטיידו באותו קופון. כשהבנות שוחחו על ציד הקופונים האחרון שלהם, שאלתי את הזכרים אם מי מהם רכש אי פעם שובר מהסוג הזה ובאתרים האמורים. אחד אמר כי מעולם לא גלש לעיר האסורה, האחר הודה כי הוא על סף מעידה: הוא צירף אתר מסוים לרשימת המועדפים שלו, אבל עדיין בתול. אני הודיתי כי הפייבוריט שלי הוא עדיין ערוץ הקניות המיתולוגי. 21 בממיר. כמו נרות חנוכה, לראותם בלבד.

הקשבתי בחצי אוזן לשיח הנשי. עינת סיפרה לבנות שהיא מכורה. "קצת איבדתי שליטה", אמרה, "אני כבר לא יודעת מה לעשות עם כל מה שקניתי". בהמשך הלינה כי קשה לה לעקוב אחר התאריכים המחייבים ורטנה על כך שלא פעם נשארה עם קופון שפג תוקפו. אם הייתי מסוגל לאתר את התאריכים המדוברים, הם לבטח היו מסתדרים לי עם מספר ביטולים לא צפויים שהנחיתה עלי: "בוא נוותר על המסעדה כי כואבת לי הבטן", "בוא נזמין סרט בבית ונתכרבל במקום ללכת להופעה במקום קר", "בוא נלך עם הילדים לאמא שלך במקום איזה ביקור פלצני במדעטק". את החיוב, אני מניח, איש לא ביטל.

הפעולה המתבקשת כל כך ברורה, אבל אני נמנע ממנה. אם אני רוצה לרפא את עינת מהתמכרותה, מוטב שאקח ממנה את כרטיס האשראי. או שאנתץ את המדפסת. ובכל זאת, משהו בי מבקש להעמיד את הדברים למבחן. בהכירי את עינת ואת עולם הקופונים ההזוי, לא ירחק היום שבו תופיע באחד מהם ההצעה הבאה: "רק עכשיו, כאן אצלנו בטמטומון, בעל חדש בהזדמנות. 50% הנחה על גברבר חסון לקראת גיל 40, אוהב בילויים, חובב ברים ומועדונים, מתהדר ברעמת שיער מלאה, אינו חולה ויודע לחגוג ימי נישואים באופן שלא יישכח. מהרי, לפחות שתיים מחברותיך כבר עשו זאת". כרטיס האשראי שלי, כאמור, אצלה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#