הצפייה מתחת לגיל 14 - חדשות - TheMarker
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

הצפייה מתחת לגיל 14

הנה לכם סיפור הצלחה מעניין, חדשני ומעורר השראה - סיפורו של אתר האינטרנט בריינפופ, שהוקם על ידי אברהם כדר, בן למשפחת חקלאים מראשון לציון שנהפך לרופא ילדים בניו יורק | כשגילה שילדיו לא יודעים לענות על שאלות כמו מדוע נוצר ערפל, הוא החליט ליצור סרטוני אנימציה קצרים שנהפכו ללהיט בקרב ילדים ומורים בארה"ב ובעולם כולו

תגובות

ניו יורק

הפעם הראשונה שבה שמעתי על בריינפופ היתה כשבתי מאיה, תלמידת כתה ג', חזרה מבית הספר וסיפרה בהתלהבות על אתר אינטרנט שבו היא התבקשה לגלוש. המורה ביקשה מהתלמידים להיכנס לבריינפופ ולצפות בסרט אנימציה על מרטין לותר קינג. בני דניאל בן ה-14, שהאזין לשיחה, אמר בתמיהה: איך זה שלא שמעתם על בריינפופ?

בריינפופ (BrainPOP) מציע כ-1,200 סרטי אנימציה במגוון רחב של נושאים, שמיועדים לילדים שרוצים לדעת יותר. אפשר להכיר בו את אברהם לינקולן, לפתור בעיות במתמטיקה, להבין איך היקום בנוי ולגלות מיהו יו-יו-מה. הכוכבים באתר הם דמויות מצוירות שנקראות מובי, טים, אנני ובן.

החברה נוסדה על ידי ד"ר אברהם כדר, רופא ילדים ואימונולוג שגדל בראשון לציון ואוהב להגדיר את עצמו "חקלאי בנשמה". כדר בנה את החברה שלו כעסק משפחתי, ואין לו עניין בהנפקות, באקזיטים או בהכנסת משקיעים לחברה. בריינפופ, הוא מצהיר, היא חברה משפחתית - וכזו היא תישאר. הוא גם לא שוקל לשלב פרסומות באתר או להפוך את הדמויות הפופולריות של הסרטונים לסחורה הנמכרת בחנויות הצעצועים.

עם מעט מאוד יחסי ציבור נהפכו שירותיה של החברה לפופולריים ברבבות בתי ספר בארה"ב בפרט ובעולם בכלל, גם בישראל. חברות כמו אפל, גוגל ודל מבקשות לשתף עמה פעולה, ואפילו באתר הבית הלבן - שבו לא מזכירים חברות מסחריות - יש אזכור לאתר של בריינפופ.

באתר בריינפופ מבקרים מדי יום כחצי מיליון מבקרים ייחודיים מ-209 מדינות, שצופים ב-4 מיליון דפי ווב, רובם בתשלום. התכנים מיועדים לבני 5-14, אך גם תלמידים מבוגרים יותר משתמשים בה. כדר אומר ש-26 אלף בתי ספר ברחבי ארה"ב משלמים עבור השירות וכך גם עשרות אלפי משקי בית. 20% מבתי הספר בארה"ב מחזיקים במנוי המעניק להם גישה מלאה לאתר, ו-50% נוספים משתמשים בחלקים החינמיים שלו. בנוסף, משתמשים באתר בקנדה, בסינגפור, באוסטרליה ובקוריאה הדרומית.

"הגענו למסקנה שאנימציה היא הדרך היעילה ביותר ללמד", מסביר כדר. "ילדים אוהבים את זה ואפשר להדגים בה תהליכים באופן ברור. בסרטונים יש אלמנט של בידור ושעשוע, והם מדברים אל הילד בגובה העיניים. אנחנו לא מסתפקים בצד החזותי אלא משקיעים מחשבה רבה בכתיבה איכותית. היתרון הגדול הוא שאם רוצים לשפר או לתקן את הסרטים, אין בעיה לעשות את זה".

ג'אנה קרג-האר מהמרכז למחקרי למידה בבית הספר לחינוך של אוניברסיטת קנזס אומרת כי היתרון הגדול של בריינפופ הוא בכך שהוא מצליח למשוך את התלמידים ומאפשר להם ללמוד גם מחוץ לכיתה באמצעות הטלפון הסלולרי והאייפד. "המטרה שלי היא שכל ילד עם סמארטפון יוכל ללמוד מה שהוא רוצה", מוסיף כדר.

להגן על הילדים מהשפעות מסחריות

המשרדים הראשיים של בריינפופ נמצאים בניו יורק, ויש לה סניפים בבריטניה, בצרפת, בסין, במקסיקו ובישראל - שבה עוסקים בעיקר במחקר, בפיתוח ובייצור. כדר אומר שהיקף המכירות של החברה הוא עשרות מיליוני דולרים, "פחות מ-50 מיליון דולר", הוא מוכן לומר. לדבריו, החברה רווחית מאז 2000 והכנסותיה מגיעות ממנויים - ארגוני חינוך, בתי ספר ואנשים פרטיים. בריינפופ היא אחת החברות הראשונות בעולם שהפעילה את מודל המנויים. "כשהאתר הכלכלי דה סטריט.קום יצא עם המודל הזה, אמרתי לחבר'ה שלי - אני חושב שאנחנו טובים מספיק. הנחתי שאנשים יסכימו לשלם".

אומרים שהשקעת בחברה 10 מיליון דולר.

"השקעתי הרבה יותר מזה".

למה אתה לא חושב על הנפקה או על מכירה?

"המאבק הגדול הוא לשמור על היושרה של המוצר. קיבלתי הצעות שעל הנייר היו יכולות להכניס מיליארדי דולרים. הציעו לי לעשות שימוש מסחרי בדמויות של האתר. הציעו לי להכניס פרסומות לאתר. אני מסרב לכל הפניות האלה".

השימושים המסחריים לא רק היו מכניסים לך הרבה כסף, אלא גם מגבירים את החשיפה של בריינפופ.

"האתר יגיע לאן שיגיע, גם אם ייקח קצת יותר זמן. חשוב לי שזה יהיה מוצר נקי שלא יפציץ את הילדים בהצעות מסחריות. בריינפופ צריכה להיות מקום מוגן מהשפעות מסחריות. אני חושב שאני מהמייסדים הבודדים שלא שוקלים אקזיט. אני מעורב בחברה אמריקאית בשם דינמיק וידאו שעוסקת בתחום הפרסום באינטרנט, ושם אני פתוח לאקזיטים. אנחנו ממשיכים להתקיים ואנחנו רווחיים מפני שהמשפחה שלי היא הבעלים ב-100%, וזה יתרון גדול. אני לא מוטרד ממשקיעים, מאינטרסים ומאג'נדות. אני גם לא שוקל הנפקה. בעיני, להרוויח כסף באמצעות הנפקה זה כמו הונאה. המשמעות של הנפקה היא לקחת כסף מהמשקיע הקטן - באופן ישיר או דרך קרן פנסיה - ולהשקיע בחברות. בדרך כלל הם יפסידו. אני מאמין שכסף חיצוני יפגע ביושרה של המוצרים שלנו.

"אני רוצה לישון בשקט, בלי הלחץ של משקיעים. אנשי וול סטריט לוקחים כסף של אנשים שעבדו עבורו קשה, מבטיחים להם שיוכלו להרוויח עבורם - אבל המטרה העיקרית היא להעשיר את עצמם. לכאורה, הם מעניקים לאנשים דרך לעשות רווחים, אבל הם בסך הכל מוכרים פנטסיה".

כדר נכווה בעבר ולמד להיזהר ממשקיעים. "השקעתי בחברת סקילה (Skila), שעוסקת במודיעין רפואי וחברות תרופות משתמשות בשירותיה. לא הבנתי בטכנולוגיה והבחורים שם היו נחמדים. החברה הגיעה לערך של 150 מיליון דולר, ואז בתי השקעות מוול סטריט נכנסו לחברה ופשוט הרסו אותה. זו אחת הסיבות לכך שאני נזהר ממשקיעים.

"יש עסקים אחרים שאני נמצא בהם בשביל הכסף, אבל לא בבריינפופ. אם אני לא יכול לספק מוצר תוך שלושה חודשים ואני זקוק לשנה נוספת כדי לפתח מוצר טוב יותר, אני אקח את הזמן הדרוש. אני לא מתפשר על איכות ועל יושרה. רבים ניסו לחקות אותנו ללא הצלחה, כי האווירה אצלנו שונה".

"החברה היא הגשמת חלום"

כדר, 60, נולד בראשון לציון למשפחה בת תשע נפשות. להוריו היה משק חקלאי שבו גידלו עופות ופרות. בגיל שנה וחצי הוא חלה בפוליו, ומאז הוא מתקשה בהליכה. "אני לא זוכר את את עצמי לא נכה", הוא אומר. "מה שחשוב הוא שהנכות חיזקה אותי. היא עשתה אותי חכם יותר. בילדותי ביליתי יותר משנה בבית החולים אסף הרופא. כל מה שיכולתי לעשות זה לקרוא".

"אם תבדוק, תגלה שלאנשים שחלו בפוליו יש הישגים גבוהים יותר. אולי זה נובע מכך שבגלל המגבלה הפיסית שלהם הם מפתחים יותר את המוח שלהם. להיות נכה תמיד היה בשבילי עניין טבעי. הייתי בצופים, יצאתי לטיולים השנתיים. כולם היו בטוחים שאהיה קיבוצניק".

כדר מאמין שהילדות בראשון לציון סללה את דרכו אל המקום שבו הוא נמצא כיום. "בראשון לא היה מה לעשות אלא לחלום. צפיתי בנמלים בונות קן. אהבתי לקרוא את התנ"ך, את כתבי ביאליק וש"י עגנון. רציתי להתגייס לצבא אבל לא קיבלו אותי, אז הלכתי ללמוד מתמטיקה ופיסיקה באוניברסיטה העברית".

אף על פי שכדר אהב מתמטיקה ופיסיקה, הוא רצה לעבור לתחום אחר - רפואה. כאדם שאוהב להיות בקשר עם אנשים, הוא חשב שהמקצוע הזה יתאים לו יותר. כשניסה להתקבל ללימודי רפואה באוניברסיטה העברית דחו אותו בטענה שהמדינה השקיעה כסף רב בלימודי הפיסיקה שלו ולכן הוא צריך להיות פיסיקאי. לבסוף הוא הצליח להתקבל לאוניברסיטה העברית. "הקבלה לבית הספר לרפואה היא אחד ההישגים הגדולים בחיי. זה היה כמעט בלתי אפשרי".

כדר התמחה ברפואת ילדים בשיבא ובאסף הרופא. באותה תקופה הוא הכיר את נעמי, יהודייה ממוצא אמריקאי, שבאה ללמוד שנה באוניברסיטה העברית. ב-1983 הם נסעו יחד לניו יורק כדי שכדר יוכל להתמחות ברפואת ילדים בבית הספר לרפואה איינשטיין. לאחר כמה חודשים הציעו לו להירשם ללימודים ולעבודה במכון הבריאות הלאומי של ארה"ב בוושינגטון הבירה. הוא התקבל והתמחה באימונולוגיה, ועסק בלימודים ובמחקר. אחרי כמה שנים חזרו בני הזוג לניו יורק, וכדר פתח שתי מרפאות פרטיות - אחת בשדרות פארק במנהטן והשנייה בווסצ'סטר, ובהן טיפל באוכלוסיה מבוססת מאוד.

במשך הזמן הבין כדר שהוא מלמד את המטופלים על המחלה שלהם יותר מאשר נותן להם טיפול תרופתי. הוא החליט להעלות את המידע שצבר על תקליטורים, ובאמצע שנות ה-90 הוא הקים את KadMed, ויצר יחד עם אמני מולטי מדיה סרטונים מאוירים על מחלות שונות.

העסק לא עבד, וכדר חשב על תחום אחר שבו יוכל להצליח. כשהיה לוקח את ילדיו לבית הספר, נהג לשאול אותם שאלות כמו למה יש ערפל ומדוע העלים משנים את צבעם. "דרך הילדים הבנתי שההסברים בכיתה עוברים ליד האוזן. החלטתי לפתח מוצר חדש, הפעם לא בתקליטורים אלא באמצעות האינטרנט שהחל לפרוח. אמרתי לעובדים שלי ב-KadMed - או שתעזבו, או שתעבדו על הפרויקט החדש. ב-1999 הקמנו את בריינפופ".

את הכסף הגדול הרוויח כדר מהשקעותיו בהיי-טק. ב-1996 הוא השקיע בחברת וובקל, שיצרה את היומן האלקטרוני שלימים נמכרה ליאהו. "לא הבנתי הרבה בהשקעה הזו", הוא מודה. "פגשתי שני אמריקאים נחמדים, הסיפור שלהם נשמע מעניין והחלטתי להשקיע. לאחר כמה חודשים יאהו קנתה את החברה והשיקה את הקלנדר. היו לי מניות מקוריות בחברה, וכך עשיתי הרבה כסף". השקעה מצליחה אחרת של כדר היא קיי-סולו, אתר אינטרנט שמאפשר למשתמשים בו לשיר קריוקי במבחר גדול של שירים. החברה נמכרה לפוקס אינטראקטיב, המפעילה של מייספייס.

ב-2004 חלתה נעמי, אשתו של כדר, בסרטן שחלות. "זו הפעם הראשונה שאני זוכר את עצמי בוכה", הוא אומר ובעיניו נקוות דמעות. "הבנתי בדיוק מה משמעות הדבר. היה לי ברור שאני סוגר את הפרקטיקה. בעצם היתה לי פרקטיקה אחת - הטיפול באשתי. במקביל המשכתי לעבוד על בריינפופ. זה נראה לי הדבר החשוב ביותר אחרי הטיפול באשתי".

כעבור שש שנים נפטרה נעמי. "למעטים יש ידע כמו שהיה לנעמי ביהדות. היא השפיעה בחייה על מאות סטודנטים. עכשיו אנחנו עסוקים בהנצחתה, למשל בתוכנית ללימודי יידיש באוניברסיטת תל אביב. גם בבריינפופ אנחנו עובדים על תוכנית ללימודי יידיש, ולדמות המצוירת יקראו נעמי".

בריינפופ היא עסק משפחתי: כדר הוא המנכ"ל; הבן נדב אחראי על הפעילות הבינלאומית; הבת מאיה, האחראית על תחום האנגלית כשפה זרה, החליפה את האם נעמי שטיפלה בתחום; הבת עינת מנהלת את קרן נעמי, קרן הצדקה של המשפחה.

לחברה יש גם מנהלים מקצועיים, המנהלים את הפעילות השוטפת. דין היימן, אחד המנהלים הבכירים, מתמקד בשיווק, במכירות ובפיתוח עסקי. לא בכדי החליט כדר להציב בתפקיד הבכיר הזה עובד שאינו בן משפחה: "ממה שלמדתי, יש צורך באיש מקצוע חיצוני שלא יהיה קשור למשפחה. יש לנו ויכוחים במשפחה, אבל לא ניגודי אינטרסים".

מי ימשיך את דרכך?

"כרגע אני המנהל ואת ההחלטות אני מקבל עם נדב. נדב הוא היורש הטבעי. אם הוא יחליט לצאת ללימודים, הילדים יצטרכו להחליט ביניהם מי יישב בכיסא המנכ"ל. יום אחד הם יצטרכו להחליט מה לעשות עם החברה, להמשיך לנהל אותה או למכור. הם יקבלו את ההחלטות האלה כשכבר לא אהיה כאן".

שילמת מחיר על כך שהחברה היא עסק משפחתי?

"החברה היא הגשמת חלום. ייתכן שהייתי יכול להרוויח יותר כסף, אבל רציתי לחקות את מודל המשק החקלאי שהיה לנו בראשון לציון. בסוף יום העבודה במשק ישבנו כולנו על המרפסת ונהנינו ממה שיש לנו. דיברנו והתווכחנו והרגשנו טוב שיש המשכיות ויש לנו משפחה".

הרפואה חסרה לך?

"בהחלט חסרה, זה חלק ממני, אבל כיום בריינפופ חשובה לי יותר. יותר אנשים יושפעו ממה שאני עושה בבריינפופ מאשר הטיפול הרפואי שאעניק במרפאה".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#