קרש הצלה ושמו נוחי דנקנר - חדשות - TheMarker
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

קרש הצלה ושמו נוחי דנקנר

ימים יגידו מה מנסה להשיג דנקנר ברכישת מעריב

תגובות

>> רבים שמחו אתמול למשמע האפשרות כי "מעריב" יינצל על ידי משקיע חדש, בעל כיסים עמוקים במיוחד. מדובר בבשורה טובה בעבור עובדי העיתון, עובדי ענף העיתונות, קוראים ותיקים של "מעריב" ואנשים החרדים באופן כללי לעתיד העיתונות בישראל. ואולם, העסקה שעל הפרק מעלה כמה סימני שאלה חשובים שראויים למחשבה נוספת.

1. החופש העיתונאי של מעריב - אמנם מרבית כלי התקשורת בישראל מוחזקים על ידי בעלי הון וטייקונים שאינם אנשי תקשורת, אך אחזקותיו של נוחי דנקנר מתפרשות על חברות כה רבות ומשמעותיות, כך שבכל ידיעה שנייה (לפחות) מסתתר אינטרס כלשהו הרלוונטי לאחת מהן. מלחמת ספקים ברשתות השיווק? הכנסת מפעיל נוסף לשוק הסלולר? בכל אלה יש לדנקנר אינטרסים משמעותיים שישפיעו באופן ישיר על שורת ההכנסות של אי.די.בי. צריך להיות תם במיוחד כדי לחשוב שאינטרסים אלה לא יבואו לידי ביטוי באופי הסיקור של העיתון.

בתור דוגמה אפשר להביא מאמר שפורסם ב"מעריב" לפני חודש, שעליו היה חתום עורך חדשות החוץ בערוץ 10, נדב אייל. אייל התייחס לנושא הטייקונים בישראל וכתב כי "המובארקים שלנו כרתו ברית עם הטייקונים. יחד הם אחראים לעליות מחירים ולמשכורות הנמוכות. הגיע הזמן לומר די". האם אייל יוכל להמשיך לפרסם טורים כאלה ב"מעריב" גם בתקופתו של דנקנר?

2. מעריב נמצא במצב גרוע כבר כמה שנים. בשלושת הרבעונים הראשונים של השנה רשם הפסד תפעולי של יותר מ-50 מיליון שקל. הדו"ח המסכם ל-2010 צפוי להיות גרוע במיוחד והעיתון כבר התריע על הרעה משמעותית בתוצאות הרבעון הרביעי, הן ביחס לתוצאות הרבעון המקביל ב-2009 והן ביחס לרבעון השלישי ב-2010 (שבו רשמה הפסד תפעולי של 28 מיליון שקל).

בהתחשב במצבו הגרוע של שוק העיתונות, ובתחרות הפרועה מצד "ישראל היום", הגעה למצב מאוזן או מעבר לרווח ייראו בגדר נס - ואם דנקנר יצליח בכך יגיע לו כל הכבוד. ואולם, סביר בהרבה להניח כי התועלות מרכישת העיתון לא יגיעו בצורה של תשואה למחזיקי המניות של השקעות דיסקונט, אלא בצורה של תשואה אישית וחשאית יותר שמהותה כוח גדול יותר לדנקנר בקרב מקבלי החלטות. המשמעות היא כי הכסף שמושקע הוא ציבורי ואילו התועלת שתיצבר תגיע לידיו של דנקנר ולא תחזור למשקיעים.

3. שאלה שלישית היא למה דווקא עיתון? בשנים הקרובות יעבור שוק הטלוויזיה למשטר רישיונות שיביא לפתיחת השוק ולהפחתה במחויבויות בעלי הרישיון. ברגע שדנקנר ייכנס ל"מעריב" הוא יגביל עצמו לאחזקה של עד 8% בלבד בערוץ מסחרי. אמנם אחזקה של ערוץ טלוויזיה יקרה באופן משמעותי מהחזקת עיתון, אבל למהדורות החדשות יש השפעה אדירה, ולעומת שוק העיתונות היורד הטלוויזיה ממשיכה לגדול משנה לשנה.

אם ההערכות כי דנקנר מעוניין בתוכן נכונות, למה הוא צריך לקחת את "מעריב", שהוא אמנם מותג ותיק ומוכר, אך גם חבוט ורב חובות? למה לא להשקיע בפורטל צעיר ובועט, או להקים חברה חדשה? ואולי דנקנר חושב שעיתון היא הדרך המהירה להשיג השפעה? גורמים בשוק העריכו כי בכוונת דנקנר לנהל מאבקים בנושאים הרלוונטיים לו, כמו הוועדה לבחינת הריכוזיות, ועם "מעריב" יוכל לעשות זאת במהירות המירבית וכן לתת במה לשלל נושאים שבאים לידי ביטוי בעיקר בעיתונות הכלכלית. ימים יגידו מה מנסה דנקנר להשיג במהלך, והאם יצליח.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#