"המעסיקים היהודים לא מבינים אילו עובדים מצוינים הם מפסידים" - חדשות - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

"המעסיקים היהודים לא מבינים אילו עובדים מצוינים הם מפסידים"

סופר-פארם היא המעסיק היהודי הפרטי הגדול בישראל של אקדמאים ערבים: 57% מהרוקחים ברשת הם ערבים - והסניף הרווחי ביותר מופעל בידי זכיין ערבי בנצרת  "העובדים הערבים צריכים להתגבר על יותר מכשולים, ולכן הם שאפתנים והישגיים יותר", אומרים בסופר-פארם  כדי ללמוד את המקצוע נאלצים רוב הסטודנטים הערבים לנדוד עד לעמאן

תגובות

>> בקמפיין החדש של רשת סופר-פארם נראה ילד שמביים חום גבוה כדי לחמוק ממבחן קשה בבית הספר. הילד מתאר את המסלול שיעברו הוריו כשיתברר שיש לו חום - איך הם ילכו לסופר-פארם, אילו תרופות הם יקנו מהרוקח, ומה הם יעשו כשיגלו את ההידרדרות בציוניו.

את הקמפיין, הלא-מאוד חינוכי יש לומר, התעקשה הרשת לעשות בלי שחקנים המדמים רוקחים. "לא רצינו את הכתובית, 'המציג אינו רוקח', אז עשינו אודישנים לכל הרוקחים שלנו", מספר ניצן לביא, משנה למנכ"ל סופר-פארם. באודישנים נבחרו שלושה רוקחים להשתתפות בפרסומות. אחד מהם הוא עימאד חאמד - הרוקח שמשוחח עם אביו של הילד הסורר.

חאמד הוא אחד מ-800 הרוקחים הערבים שעובדים בסופר-פארם, רשת ש-57% מכלל הרוקחים שעובדים בה הם ערבים. במקרה של חאמד ההגדרה "עובד" אינה מדויקת. מדובר ברוקח ותיק מאוד, שסיים לימודי רוקחות באוניברסיטה העברית ב-1985. חאמד הוא כיום זכיין של שני סניפים של סופר-פארם בעפולה ובנצרת. הוא אחד מ-23 זכיינים ערבים, מתוך 160 זכיינים ברשת סופר-פארם בסך הכל. בין הזכיינים הערבים יש גם שלוש זכייניות ערביות, כולן בעלות תואר ברוקחות.

בסך הכל, מעסיקה סופר-פארם 1,100 עובדים ערבים - 20% מסך כל העובדים ברשת - בדיוק כחלקם של הערבים באוכלוסייה הישראלית. הערבים נמצאים גם בעמדות בכירות בניהול הרשת, לרבות המנהל האחראי על תחום בתי המרקחת, עימאד סאדר.

מקרה חריג

סופר-פארם היא ככל הנראה הרשת הקמעונית האהודה ביותר בישראל. היא נהנית מצמיחה יותר דופן, וגם ממוניטין צרכני יוצא דופן. כל זה אינו מתנגש עם העובדה שסופר-פארם היא המעסיק הפרטי הגדול ביותר בישראל של אקדמאים ערבים. מספר הרוקחים הערבים המועסקים על ידה, 800, כמעט שווה בגודלו למספר הרוקחים הערבים שמעסיקה קופת חולים כללית.

השילוב של רשת מצליחה ואהודה, ובה בשעה חברה שמעסיקה ערבים בתפקידים בכירים ובמספרים גדולים, הוא הישג יוצא דופן. מה שמחדד את ההישג הוא העובדה שמרבית העובדים הערבים ברשת מועסקים בתפקידי שירות סמכותיים - הרוקחים הערבים נמצאים במגע יומיומי עם הלקוחות היהודים, בתור מי שמייעצים ללקוחות אילו תרופות לקנות. ממש כמו בפרסומת, האבא שואל איזו תרופה כדאי לקנות לילד החולה, הרוקח מייעץ, והאבא סומך על העצה שניתנה לו. רק שבמקרה הזה, האבא הוא יהודי, הרוקח הוא ערבי , ושני הצדדים כאחד מקבלים את הסיטואציה בטבעיות מוחלטת.

טבעיות זו מעוררת שאלות רק בשל העובדה שסופר-פארם היא מקרה חריג. כמעט שאין מעסיקים יהודים אחרים המעסיקים אקדמאים ערבים בהיקפים גדולים - ובוודאי שלא בתפקידים סמכותיים. היהודי בישראל רגיל להיתקל בערבים ישראלים כעובדים רק במשרות נחותות - בתור מלצרים בחומוסיות או בתור שיפוצניקים. ערבים משכילים לרוב מתקשים למצוא תעסוקה בעסקים יהודיים, ורובם נאלצים להתפשר על היצע המשרות הקטן יותר שקיים בקרב האוכלוסייה הערבית.

"לא הקדשנו לזה מחשבה בשום שלב", מסביר לביא. "זה התפתח בטבעיות. יש לנו זכיינים ערבים וחרדים. יש לנו הרבה מאוד נשים, גם בתור עובדות וגם בתור מנהלות וזכייניות. אנחנו רשת מאוד פתוחה, וזה הוביל לפתיחות ולגיוון גם בהרגלי ההעסקה שלנו".

"לא היתה שום יד מכוונת", מצהיר לביא, אבל מתברר שבלי יד מכוונת, הצליחה "יד נעלמה" לסדר את השוק היטב. "היד הנעלמה" התחילה ככל הנראה עם ההתרחבות של סופר-פארם, שנהפכה מאז אמצע שנות ה-90 לרשת בתי המרקחת הדומיננטית בישראל, שחשפה מחסור חמור ברוקחים במדינה. "כבר שנים אנחנו לוחצים על המועצה להשכלה גבוהה ועל האוניברסיטאות להגדיל את בתי הספר לרוקחים", מספר לביא. כיום יש בישראל רק שני בתי ספר כאלה, באוניברסיטה העברית ובאוניברסיטת בן גוריון, שביחד מכשירים כ-140 רוקחים בשנה - הרבה פחות מהצרכים של השוק, ובעיקר של סופר-פארם.

זיהו את המחסור

באופן מקרי, האוכלוסייה הערבית זיהתה ראשונה את המחסור ברוקחים בישראל. "חיפשתי ללמוד מקצוע מבוקש", מספר חמאד, "והצביעו לי על מקצוע הרוקחות. התקבלתי ללימודי רוקחות באוניברסיטה העברית ב-1985. היינו אז שישה ערבים בכיתה של 60 סטודנטים". 15 שנים מאוחר יותר, כשעימאד סאדר החל את לימודי הרוקחות שלו באותה אוניברסיטה, הכיתה מנתה כבר 120 סטודנטים - מחציתם ערבים.

ב-2009 הסמיך משרד הבריאות 500 רוקחים ישראלים - 390 מהם ערבים. 300 מהם סיימו לימודים באוניברסיטת עמאן, לאחר שהאוניברסיטאות בישראל סירבו להגדיל את היצע המקומות ללימודי רוקחות, והותירו את השטח פתוח לירדנים. התוצאה היא פחות סטודנטים שלומדים בישראל, ויותר רוקחים שהוכשרו באוניברסטאות פחות טובות מאלה של ישראל - ובסופו של דבר ישרתו את האוכלוסייה כאן.

אם באוניברסיטאות ישראליות או אם בעמאן, ללא ספק, הערבים הישראלים השתלטו על מקצוע הרוקחות בישראל. מדובר בנהירה המונית שמושפעת כנראה מסיבה עיקרית אחת: מדובר במקצוע מכובד, ויש בו עבודה עבורם.

בתחומים אקדמאיים מבוקשים אחרים, כמו הנדסת מחשבים, מדירים הערבים המשכילים את רגליהם - בעיקר משום שגילו כי לבוגרי אותם תארים אין עבודה במקצועם. חברות ההיי-טק הישראליות ממעטות להעסיק ערבים, ולכן ערבים לא לומדים הנדסת מחשבים. במקרה של רוקחות, התהליך שהתרחש היה בדיוק הפוך - ברגע שהערבים גילו כי זהו תחום שבו יש להם היצע עבודה, הם החלו לנהור למקצוע בהמוניהם. מי שמספק את העבודה זאת, בעיקר, היא סופר-פארם.

סאדר מונה ארבע סיבות למספר הגדול של ערבים בסופר-פארם: הרשת פועלת בפריפריה, ומציעה הזדמנויות עבודה בקרבת אזורי המגורים של הערבים. משנת 2000 החלה הרשת להיכנס למגזר הערבי עצמו, וכיום יש לה שישה סניפים בתוך יישובים ערביים ועוד ארבעה סניפים בהליכי אישור. סניפים אלה מעסיקים כמעט אך ורק ערבים, בכל רמות הניהול של הסניף. בנוסף, הערבים זיהו כי יש כאן מעסיק שמוכן לקלוט אותם בתנאים טובים - ובמגזר עם שיעורי אבטלה גבוהים, מעסיק כזה זוכה מיד להענות גבוהה.

הסיבה הרביעית והאחרונה היא זו שמוכרת כל כך גם ליהודים. "עדיין, עיקר גיוס העובדים ברשת הוא בשיטת 'חבר מביא חבר'", מסביר סאדר. "זה עובד גם אצל היהודים וגם אצל הערבים".

התהליך של קליטת הערבים ברשת, עם זאת, לא היה פשוט בתחילתו - ודווקא בגלל חשדנות מצדה של האוכלוסייה הערבית. חאדר, אחד הרוקחים הוותיקים בסופר-פארם והזכיין הערבי הראשון ברשת, מספר איך הוא פתח את הסניף הראשון של סופר-פארם בנצרת בשנת 2000. למרות היותו זכיין ערבי, פתיחת הסניף בעיר התקבלה כפלישה של רשת יהודית, המאיימת לגזול את פרנסתם של בתי המרקחת הערביים. בהתאם, עם פרוץ מהומות אוקטובר 2000, נפרץ הסניף, ונבזז.

הסניף הרווחי ברשת

מנהלי סופר-פארם קיבלו החלטה שלא לשוב ולפתוח את הסניף בנצרת. "אם הם לא רוצים, אז לא צריך", מסביר לביא. במקביל, החל חאמד לעבור בין פרנסי העיר ולהדגיש את העובדה שהרשת עובדת על בסיס של זכיינות, וכי זכיין ערבי הוא שמנהל את הסניף.

"עד אותו רגע הצנעתי את הזכיינות הערבית", מספר חאמד, "כי אני מוסלמי, ופחדתי מהמתיחות בין מוסלמים ונוצרים בעיר. בעקבות המהומות שיניתי גישה, והתחלתי להדגיש את הזכיינות הערבית, וגם את ההחלטה של הרשת שהסניף לא ייפתח שוב בגלל הנזק שנגרם לו.

"גם סגן ראש העיר וגם הרופאים בעיר נחרדו מכך שהסניף יישאר סגור, והחל להתעורר לחץ שלהם שנפתח מחדש את הסניף. כשהסכמנו, אחרי חודשיים של סגירה, נרשמה פריצת הדרך - בתוך חצי שנה הסניף בנצרת נהפך לרווחי ביותר ברשת".

מאז, פתחה סופר-פארם עוד חמישה סניפים ביישובים ערביים - אבל ממשיכה לנהוג בהם ברגישות. כל הסניפים הערביים מנוהלים בידי זכיינים ערביים (לביא: "עד שלא נגיע למצב של זכיינים יהודים שמפעילים גם סניפים בערים ערביות, לא נוכל להחשיב את עצמנו נורמליים לגמרי"), ובכולם מקפידים שהזכיין לא יהיה בן המקום. "בגלל החמולות", מסביר סאדר, "עם כל הכבוד למתיחות ביחסי יהודים-ערבים, המתיחות בין החמולות גרועה פי כמה".

לעומת זאת, בקרב האוכלוסייה היהודית לא נרשמו כל בעיות. בניגוד גמור למה שניתן היה לצפות, הלקוחות היהודים קיבלו את השינוי במגוון העובדים בסופר-פארם בטבעיות גמורה. "אנחנו משרתים 3.6 מיליון לקוחות בשנה", מדווח לביא, "ומספר התלונות על הרוקחים הערבים הוא ספור בלבד".

התקרית היחידה הקשה הזכורה לרשת היתה דווקא הפוכה - רוקחת ערבייה שסירבה לשרת את חברת הכנסת ציפי לבני. פרט לתקרית הזו, לא זכורה למנהלי הרשת אף בעיה משמעותית שהיתה בין לקוחות יהודים לרוקחים ערבים, או בין עובדים ערבים ועובדים יהודים - וזה כולל תקופות מתח, כמו מלחמת לבנון השנייה ומבצע עופרת יצוקה.

"יש לנו סניפים בכל הארץ", אומר לביא, "כולל באזורים שנתפסים בעלי גוון פוליטי ימני, כמו טבריה, עפולה וגילה. מעולם לא היתה לנו בעיה, להיפך. לעתים קרובות הרוקחים הערבים זוכים לתגובות חיוביות יותר מאשר היהודים".

במרכז השכר גבוה יותר

שביעות הרצון הרבה של סופר-פארם מרוקחיה הערבים מעלה גם חשדות לרווח עסקי עודף שהרשת גובה מכך - הערבים הם עובדים פחות בררניים מהיהודים, בשל היצע העבודות הנמוך העומד לרשותם, ולכן כניסתם לענף הרוקחות הביאה לירידת השכר הממוצע בו. זאת לרווחתה של סופר-פארם, שהיא המעסיק הפרטי הגדול ביותר של רוקחים בישראל.

בסופר-פארם, כצפוי, מכחישים. לביא מדגיש כי השכר של רוקחים ערבים ויהודים ברשת הוא שוויוני וזהה. עם זאת, קשה יותר לברר מה עשתה כניסת הערבים לשכר הממוצע בענף כולו - אצל היהודים והערבים גם יחד. האם כניסתם הערבים הביאה לירידת קרנו של המקצוע ולירידת השכר בו, כפי שקרה למקצוע ההוראה בעקבות כניסת הנשים אליו?

חאמד מסכים עם טענה זו, וקובע שכניסת הערבים הביאה לירידת קרנו של המקצוע. לעומתו, לביא לא מסכים, וטוען כי מדובר בשינוי טעמים כלל עולמי, שפגע במקצוע הרוקחות בגלל שינוי הסטטוס שלו. בעבר, הרוקח, כשמו כן הוא, היה רוקח את התרופות, ומשמש תחליף רופא. כיום, ברוב המוחלט של המקרים, הרוקח הוא זבן בלבד - הוא מקבל את המרשם של הרופא, ומנפק את התרופות לפי הקבוע במרשם. בהתאם, יוקרתו של המקצוע פחתה.

בנוסף, הנהירה הערבית למקצוע הרוקחות, ביחד עם פתיחת לימודי רוקחות באוניברסיטת עמאן, ללא ספק הגדילו את היצע הרוקחים בישראל. באזור הצפון היצע הרוקחים עולה היום על הביקוש, דבר שבהכרח פגע בשכר המשולם. חאמד מצטט את נתוני סופר-פארם לגבי רוקחות ערביות - 45% מהסטאז'רים לרוקחות בסופר-פארם הם נשים ערביות, 26% מהרוקחים הם רוקחות ערביות - כדי להמחיש את הבעיה. הנשים הערביות נוסעות לעמאן כדי ללמוד, אבל הן לא תצאנה לעבוד מחוץ לאזור המגורים של משפחתן. לכן, רובן חוזרות עם תואר ברוקחות מעמאן, וממשיכות לעבוד רק ביישובים הערביים בצפון. התוצאה היא עודף היצע של רוקחים שם.

לעומת זאת, במרכז ובעיקר בדרום עדיין מורגש מחסור ברוקחים - "כך שיש הבדל בשכר המשולם לרוקח בין אזור הצפון, למרכז ולדרום. רוקח ערבי שיסכים לעבור לעבוד במרכז, ימצא בקלות עבודה בשכר גבוה", אומר חאמד.

האם סופר-פארם מרוויחה מכך שהערבים הציפו את מקצוע הרוקחות בישראל? לפחות בתחום השכר הרשת מכחישה כי זה המצב, אבל בנקודה אחרת היא אינה מהססת להודות בכך. זאת כשמדובר על איכותם של הרוקחים הערבים בפרט, והעובדים הערבים בכלל. "בכל מקצוע", מסביר לביא, "הואיל והעובד הערבי צריך לגבור על יותר מכשולים, הוא בדרך כלל יהיה טוב יותר. במדינת ישראל זה יותר קשה לערבי להיות בוגר אוניברסיטה - בגלל ההכנסה הנמוכה יותר והריחוק הגאוגרפי - ולכן מן הסתם מי שמגיע להיות בוגר אוניברסיטה, הוא בהכרח עובד טוב יותר, שאפתן יותר והשגי יותר מאשר העובד היהודי הממוצע".

ומה לגבי הנאמנות שלהם למקום העבודה?

לביא: "הם נאמנים מאד. הם מכירים ומוקירים את מקום העבודה שלהם, ושיעור התחלופה שלהם נמוך מאוד".

עסקית, האם זה מומלץ להעסיק ערבים?

"אם אני צריך לקרוא למעסיקים היהודים לפתוח את שעריהם לערבים, אני עושה זאת בלב שלם. המעסיקים היהודים פשוט לא מבינים אילו עובדים מצוינים הם מחמיצים".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#