הפוגלים, גרסת 2011 - חדשות - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

הפוגלים, גרסת 2011

הפוגלים כבר לא מייצגים את פקידי האוצר השומרים על הקופה הציבורית, אלא את אלה שעזבו את המגזר הציבורי והתברגו לתפקידים נוחים ומתגמלים במגזר העסקי. עכשיו התפקיד של הפוגלים הוא לשמר את המצב הקיים ולא לתת לאף אחד לקלקל להם

תגובות

>> ראש הממשלה המנוח, יצחק רבין, טבע בזמנו את המונח "הפוגלים" בשעת כעס על פקידי האוצר שניהלו לטעמו קצת יותר מדי את ענייני המדינה. מי שעל שמו מבוסס הביטוי הזה הוא אהרון פוגל, מנכ"ל משרד האוצר בממשלת רבין בתחילת שנות ה-90. אותו פוגל הספיק לעשות מאז דרך ארוכה מאוד, להיפרד ממשרד האוצר ולהתברג היטב במגזר העסקי בתפקידים כמו יו"ר חברת הביטוח מגדל ויו"ר חברת שירותי המחשוב נס. כיום מייצג פוגל לא את שומרי הקופה והאינטרס הציבורי, אלא את הצד השני: פקידי אוצר לשעבר שמתברגים היטב במגזר העסקי בתפקידים נוחים ונינוחים, זוכים למשכורות עצומות, וחובטים מעת לעת במחליפיהם הצעירים באוצר, בבנק ישראל ובממשל.

הפוגלים של לפני עשור או שניים הם כיום פוגלים אחרים לגמרי. עניינם האמיתי הוא לא לקדם רפורמות, לשכלל את עבודת השווקים או להגביר את התחרות במשק. נהפוך הוא. הפוגלים של היום הם נושאי משרה בכירים בתאגידים העסקיים הגדולים הזוכים לשכר של מאות אלפי שקלים בחודש. עיקר תפקידם הוא לשמר את המצב הקיים ולמנוע מפוגלים צעירים לערער את הסדר והיציבות של הפוגלים הוותיקים.

השבוע יצא פוגל בחמת זעם נגד "הרגולציה בישראל" שהורסת את העסקים וכו'. "הרגולציה כיום בשוק ההון מניחה שכולנו אשמים עד שיוכח אחרת. זה האויב הגדול ביותר של הצמיחה. ראש הממשלה עצמו צריך להתערב בנושא", אמר. מה שהקפיץ את פוגל היא האכיפה המינהלית החדשה של רשות ניירות שמאפשרת לרשות להטיל קנסות כבדים על נושאי משרה בחברות הציבוריות שביצעו עבירות. החידוש הוא שהקנסות כבר אינם סמליים כבעבר, ושלא ניתן לבטח אותם או לקבל בגינם שיפוי מהחברה. זהו פתרון מרחיק לכת בהשוואה למצב הקודם, אבל ההערכה היא כי מדובר בכלי אפקטיבי שיגביר את אחריות המנהלים ויצמצם את הפיתוי שלהם לבצע עבירות, משום שמעתה זה ייפגע בהם ישירות. אם תרצו, זהו מנגנון דומה לזה של השתתפות עצמית בביטוח: הוא גורם למנכ"ל או למנהל השקעות לקחת קצת פחות סיכונים, מכיוון שמעתה גם הוא ישלם את המחיר ולא יזניח את רכושו בנימוק ש"יש ביטוח".

קיים כמובן דיון ציבורי רחב בשאלה אם הרשות הרחיקה לכת ואפשר להניח כי בשנים הקרובות יתבררו היתרונות והחסרונות של האכיפה המינהלית. עמדתו של פוגל לגיטימית, אבל צריך לבחון את דבריו בהקשר קצת יותר רחב. כשמדובר באנשי עסקים מן המניין שיוצאים נגד הרגולציה, אפשר לפטור את זה בכך שזהו טיבם של אנשי עסקים - להתנגד לכל מה שמחבל בעסקיהם. אבל כשמדובר במנכ"ל האוצר לשעבר, זה קצת יותר בעייתי. הוא הרי יודע שדברים שרואים משם לא רואים מכאן. דברים שרואים מירושלים לא רואים מתל אביב, וודאי לא מהסיטי של תל אביב - שבה רמות השכר אגדתיות, השפע מנקר מכל פינה, וממרומי עשרות המגדלים שצמחו בו בעשור האחרון הציבור נראה קטן.

המפתח לצמיחת המשק

דבריו של פוגל משקפים הלך רוח נפוץ במגזר העסקי, הקיים דווקא במקומות שהכי זקוקים לרגולציה. קחו, למשל, את שוק הביטוח הפנסיוני שבו שולטת מגדל ביד רמה זה שלושה עשורים ברציפות. מדובר בחברה הרווחית ביותר בשוק הביטוח הישראלי, שצברה את הונה בעיקר בזכות מכירת פוליסות ביטוח חיים עם עמלות שערורייתיות לסוכנים ודמי ניהול מופקעים של החברות עצמן. בשנים האחרונות נעשו כמה וכמה ניסיונות להסדיר את השוק הזה. בחלק מהמקרים זה עבד יפה, ולראייה - יציבות הענף אינה מוטלת בספק. במקרים אחרים, כמו האפשרות של הצרכנים ליהנות משוק פתוח וחופשי שמאפשר מעבר מחברה לחברה, זה נכשל לגמרי. הרגולציה אחראית במידה רבה לכך שמגדל היא חברה יציבה, רווחית ומשגשגת. אילו הרגלוציה היתה קצת יותר נוקשה, אפשר היה להגיד שמגדל אינה רק חברה משגשגת אלא גם פועלת בשוק תחרותי.

הזעם הזה של פוגל, אמיתי או מדומה, משקף גם עיוורון מכוון כלפי הכוחות המניעים את הצמיחה במשק. רגולציה היא לא רק אכיפה מינהלית על עבירות בניירות ערך, אלא תפישת עולם שלמה של הסדרת שווקים, דאגה ליציבותם, פיקוח על התנהלותם התקינה וקידום רפורמות שמשכללות את פעילות המשק. למעשה, הרגולציה היא לא האויב הגדול של הצמיחה כפי שטוען פוגל, אלא בדיוק ההיפך. הרגולציה היא המפתח העיקרי לצמיחת המשק ובלעדיה צמיחת המשק תהיה מדומה, מסוכנת וזמנית. קביעת כללי משחק והסדרת שווקים חיונית למשק בריא ומתפקד, חיונית להתפתחותו ולשמירה על האינטרס הציבורי. זה די ברור. מה שלא ברור ולא מספיק ידוע הוא שרגלוציה היא גם ספקית ההזדמנויות העסקיות הגדולה ביותר ובלעדיה המשק אינו מתקדם ואינו משתכלל.

פוגל זוכר ודאי את מי שהחליף אותו בתפקיד מנכ"ל משרד האוצר באמצע שנות ה-90 - דוד ברודט. אותו ברודט עמד בזמנו בראש ועדה שתפקידה היה לצמצם את הריכוזיות במשק הישראלי, שנשלט על ידי שני הבנקים הגדולים. ועדת ברודט המליצה אז לצמצם את השליטה של הבנקים בתאגידים הריאליים הגדולים, וכתוצאה מכך מכרו בנק הפועלים ובנק לאומי את השליטה בחברות כלל, כור, מגדל, אפריקה ישראל, אמפל ודלק. המכירה הזו איפשרה ליזמים כמו לב לבייב, יצחק תשובה, בני שטיינמץ, ובהמשך ליוסי מימן ונוחי דנקנר, להשתלט על תאגידי הענק של המשק. היא איפשרה גם לחברת הביטוח האיטלקית ג'נרלי להשתלט על חברת מגדל. היא יצרה בסופו של דבר לפוגל את ההזדמנות העסקית להתמנות ליו"ר מגדל.

וזה לא הכל. פוגל לא הסתפק בתפקידו כיו"ר מגדל, אלא גם שימש יו"ר חברת שירותי המחשוב נס עד לפני חודש - תפקיד שהזרים לכיסו מיליוני דולרים. נס היא חברה שמרוויחה בין היתר הודות לרגולציה שאותה פוגל כה מתעב. החברה מספקת שירותי תוכנה לכל הבנקים הגדולים, לחברות ביטוח, לרשויות מקומיות ועוד. אלמלא הרגלוציה הנוקשה הדורשת מהגופים הפיננסיים מערכות מחשוב מתקדמות, ההכנסות של נס ושל אהרון פוגל היו נמוכות יותר. בלי רגולציה, הצמיחה בחשבון הבנק של פוגל היתה הרבה יותר נמוכה.

נ.ב.

פוגל אינו המנהל הבכיר היחידי במשק שיוצא נגד הרגלוציה. יש כמוהו רבים, ובכל זאת אפשר לצפות ממנו, כיוצא משרד האוצר, דווקא להדגיש את חשיבות הפיקוח על השווקים הפיננסיים למען יציבותם והגינותם. המאפיין הבולט של כל המתלוננים נגד הרגלוציה הוא שמדובר באנשים עשירים, מקושרים, מסודרים שיושבים על בורות שומן, וכל מטרתם היא לשמר את המצב הקיים לטובתם בלי לקחת סיכונים אישיים. מעולם לא שמעתי על מכונאי, מעצב פנים, גרפיקאי או מורה לספרות מתלוננים על הרגולציה.

"ההמצאה הכי גדולה שנעשתה אי פעם זה חברה בע"מ. זה מאפשר לך לקחת סיכונים בלי שאתה מסכן את עצמך", אמר פוגל השבוע. דבריו נכונים בעיקר כשמדובר בבעלי החברות הגדולות במשק. הם אלה שצורכים הכי הרבה כספים של חוסכים, ומסכנים הכי מעט את רכושם האישי. כל שאר העסקים הקטנים והבינוניים נאלצים לשעבד נכסים אישיים ולקחת סיכונים אישיים גם כשהם מקימים חברה בע"מ. אם האכיפה המינהלית תטפל באופן אפקטיבי בכרישים השמנים ולא בדגי הרקק, זה יכול לאזן במשהו את האפליה המבנית שממנה נהנים הגופים הגדולים על חשבון הגופים הקטנים, הצרכנים והמשקיעים.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#