יותר מדי איסורים ויותר מדי אסירים - זירת הדעות - TheMarker
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

יותר מדי איסורים ויותר מדי אסירים

14תגובות

>> בועז יונה, לשעבר מנכ"ל חברת הבנייה חפציבה, שוחרר באחרונה יחד עם 600 אסירים נוספים מבתי הכלא, שנתיים וחצי לפני תום ריצוי מלוא תקופת העונש שנגזרה עליו. הסיבה לשחרור היתה צפיפות יתר בבתי הכלא. קורבנות מעלליו של יונה זעמו על ההחלטה, אך על מי באמת צריך לכעוס?

מטרת הדין הפלילי היא להגן על החברה. שיטת הפעולה שלו בעידן המודרני היא זיהוי האשמים, הרשעתם והענשתם. הענישה הפלילית לובשת צורות שונות. הראשית והמוכרת היא כמובן הכליאה. המשפט הפלילי מניח שדרך הענישה ניתן להגן על החברה: כליאת עבריינים מסוכנים מצמצמת את יכולתם לפגוע בחברה, ובד בבד מרתיעה עבריינים פוטנציאליים. הכליאה גם תורמת לחוש הצדק של הקורבנות, וכך ההנחה היא שהמשפט הפלילי מועיל וגם צודק.

אלא שהמשפט הפלילי אינו כליל השלמות. מעבר לפגיעה שהוא מגלם בעבריינים מורשעים - שעודם אנשים בעלי זכויות, שלא לדבר על משפחות העבריינים, משפחות שלא בהכרח עשו רע אך נפגעו גם כן - המשפט הפלילי עולה כסף, והרבה. בעבר פורסם ששנת מאסר לעבריין עולה למשלם המסים יותר מ-100 אלף שקל. מערכת הצדק ודאי יקרה, בהינתן שהיא מגלמת את עלויות המשטרה, הפרקליטות, הסניגוריה הציבורית, בתי המשפט, העדים וכמובן מערך הכליאה. 100 אלף שקל שמושקעים בדין הפלילי הם שקלים שניתן היה להשקיע במקום אחר, עבור מטרות כמו חינוך, פיקוח ורישוי טובים יותר.

האם ייתכן שפרשת חפציבה היתה נמנעת אילו היו לנו מנגנונים טובים יותר לפיקוח על חברות? האם אפשר שפרשת פל-קל היתה נמנעת אילו תהליך הסטנדרטיזציה של הבנייה היה קפדני יותר? אפשר לחשוב על כל כך הרבה שימושים לכספי הציבור שימנעו מראש את שהדין הפלילי מבקש לדכא בדיעבד.

ואולם הדבר לא צפוי לקרות, משתי סיבות מרכזיות. האחת היא שהכלא הגיוני משום שהוא מתקשר עבורנו לדבר שקרה ולא לדבר שלא קרה. פגיעה קשה שהצלחנו למנוע - ייתכן שלא נדע עליה לעולם, וגם אם נדע שמנענו אותה - היא פחות מטרידה אותנו ממה שקרה באמת. ומה שקרה באמת - אותו כבר לא ניתן לתקן, אבל לפחות ניתן למצוא אשם ולהפיס מעט את דעת הציבור.

השנייה היא שהדין הפלילי בישראל סובל ממגפה שנפוצה גם במדינות אחרות: הפללת יתר. הפללה, התהליך שבו המחוקק מכריז על התנהגות כעבירה, היא דבר שגרתי בישראל. חוק חדש יוצא, ובסיומו סעיף: "העובר על הוראות מהוראות חוק זה דינו מאסר". המחוקק יוצר גיבוי פלילי גם לחקיקה אזרחית באופייה. מדוע ההפללה כה נפוצה? הסיבה פשוטה. כשהתנהגות מופללת, כמו הימורים או שימוש בשירותי זנות, הדבר נראה למחוקק חסר עלות - עוד איסור לספר החוקים המשמין. המחוקק אינו צריך לחשוב ולהצביע על תקציב לאכיפת איסורים חדשים, אלא נשען על שיקול הדעת המשטרתי. זה, בתורו, יוצר בעיה אחרת - החוק הכתוב מאבד ממשמעותו לטובת החוק המשטרתי - מה בוחרת המשטרה לאכוף.

יונה ומאות אסירים נוספים שוחררו לפני זמנם. הציבור מוטרד מכך שהצדק לא נעשה, אבל עלינו להיות מוטרדים מכך שיש לנו כל כך הרבה אסירים, ולצדם כל כך הרבה איסורים. שר המשפטים יעקב נאמן וקודמו התבטאו בדבר קיומם של יותר מדי איסורים. ייתכן שזו השעה לחשוב מחדש על התועלת של כל איסור ואיסור. לפנות תקציבים לטובת חינוך ומניעה, ולשמור את הצדק של בתי הכלא למקרים החיוניים באמת.

הכותב הוא עורך דין ומרצה למשפט פלילי במרכז האקדמי כרמל

דרימסטיים


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#