הצבתות סוגרות על מעלימי המס בחו"ל - כללי - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

הצבתות סוגרות על מעלימי המס בחו"ל

ההצלחה האדירה של הליך הגילוי מרצון למעלימי מס נובעת משינוי הגישה להעלמות מס בעולם, הגורם למעלימי המס להבין שזמנם אוזל ■ חבל רק שרשות המסים מנהלת את ההליך בלי שקיפות, בלי דיווח ציבורי ובלי לקבוע קריטריונים ברורים להסדרי המס עם המעלימים

5תגובות
רשות המסים בתל אביב. ברשות לא מסתירים את העובדה שאין להם נתונים ברורים על תשלומי המס בהסדר הגילוי מרצון
Ledanya

25 מיליארד שקל. זה סכום ההון השחור שרשות המסים מתגאה שחשפה במסגרת הליך הגילוי מרצון — הליך שנועד לאפשר למעלימי מס שהחביאו את הונם בחו"ל, להתוודות על ההעלמה ולהגיע להסדר עם רשות המסים בישראל על תשלום מס ללא קנסות וללא העמדה לדין. הון בסך 25 מיליארד שקל שהוחבא בחו"ל, לעתים במשך עשרות שנים, לפתע יצא לאור ודווח עליו לרשות המסים.

מדובר בסכום גילוי חסר תקדים. נתון נוסף שהוא חסר תקדים בהקשר זה הוא מספר מעלימי המס הישראליים שבחרו לבוא ולהתוודות — 7,500 עד כה. בעקבות הסדר לשינוי מערכת דיווח המס של היהלומנים, מספר המעלימים שיתוודו צפוי לעלות עוד. לשם השוואה, בהליך הקודם לגילוי מרצון, שהסתיים ב–2012, התוודו מרצון על העלמות מס 1,350 איש.

הפער הזה מפתיע, במיוחד משום שההליך הנוכחי היה נדיב פחות מהקודם. בשני המקרים מעלימי מס שהחביאו את הונם בחו"ל נקראו לבוא ולהתוודות, ובתמורה הובטחה להם חסינות מהליכים פליליים, וכן היעדר קנס. כלומר, המעלימים היו חשופים לתשלום מס שגרתי בלבד, אף שהודו בביצוע עבירות חמורות של העלמות מס, לעתים בעשרות ואף מאות מיליוני דולרים. עם זאת, בהליך הגילוי מרצון הקודם ניתנה למעלימים המתוודים הנחה נוספת — פטור מהצמדה לחובות המס שלא שולמו במשך שנים.

מאחר שמדובר במי שהעלימו מסים במשך שנים ארוכות, הפטור הקודם הביא לכך שסכום המס שנגבה מהמעלימים המתוודים היה שחוק, כמעט אפסי. "תיקים של עשרות ומאות מליוני דולרים, הסתיימו בגרוש וחצי של תשלום מסים", אומרת עו"ד ענת טנא, העוסקת בתחום המסים. "זה יצר תחושת מרמור בקרב הציבור, והרגשה שיש כאן דין מיוחד לעשירים. זה לא היה מוצדק".

כלומר, באופן פרדוקסלי, ההליך הקודם היה נדיב עד כדי חוסר סבירות. הוא נתן למעלימי מסים עשירים דרך להתחמק מהעלמת המס שלהם, בלי להידרש לשלם אפילו מס שגרתי. למרות זאת, רק 1,350 מעלימי מס ניצלו את ההצעה הנדיבה של רשות המסים.

בהליך הנוכחי, שהיה הרבה פחות נדיב וכלל כבר הפרשי ריבית והצמדה, התדפקו על דלתות רשות המסים 7,500 איש בבקשה להתוודות ולשלם מס כחוק. מה קרה פתאום?

מפתה לחשוב כי כושר ההרתעה של רשות המסים השתפר פלאים בשלוש השנים שחלפו מההליך הקודם, או שאולי עם ישראל אימץ לו לפתע נורמות מוסר גבוהות יותר בנוגע לציות לחוקי המס. ואולם ככל הנראה, הסיבה להצלחה הגדולה של הליך הגילוי מרצון האחרון היא פרוזאית בהרבה, ואינה קשורה לרשות המסים בישראל.

סדר עולמי — בלגן ישראלי

הסיבה היא השינוי במדיניות העולמית כלפי מעלימי מס, בעקבות המשבר הכלכלי העולמי של 2008. האמריקאים מובילים מהלך עולמי של חיסול הסודיות הבנקאית שתחת כנפיה חסו מעלימי המס. זה התחיל עם החובה על כל הבנקים בעולם להסגיר לידי האמריקאים אזרחים שלהם שפתחו חשבונות בבנקים בחו"ל (יוזמת FATCA), המשיך עם הסכם היסטורי עם מערכת הבנקאות השווייצית, שהסכימה לוותר על הסודיות הבנקאית המפורסמת שלה, וממשיך עתה עם ההסדר העולמי של תקן הדיווח המשותף (CRS), שבו 200 מדינות התחייבו להחליף מידע לגבי מעלימי מס עם מדינות אחרות שבבנקים שלהם חוסים המעלימים.

הבנק השוויצי UBS. ההסכמים שנחתמו גורמים למערכת הבנקאות השוויצית לוותר על הסודיות הבנקאית המפורסמת שלה
בלומברג

רשות המסים הישראלית קיבלה בדצמבר שמות של 35 אלף ישראלים שיש להם חשבונות בנק בארה"ב, כחלק מהסכמי FATCA עם האמריקאים, ובספטמבר 2018 יתחילו לזרום נתונים מ–200 מדינות בעולם כחלק מהסדר CRS.

מעלימי המס בכל העולם, כולל אלו הישראלים, החלו להבין שהצבתות סוגרות עליהם. העידן שבו ניתן היה להסתיר כספים בשווייץ, לוקסמבורג או האי מאן, הסתיים. הסיכון להיתפס ולהיות מואשם בפלילים עלה פלאים עבור מי שלא יבוא להתוודות מרצונו.

הסדר העולמי החדש הזה — שהאמריקאים התחילו להשליט בעידן ברק אובמה, ואפשר רק לשאול מה יקרה אתו עתה בעידן דונלד טרמאפ — נושא פירות עולמיים, גם בישראל. צריך רק לברך על כך.

אלא שכמובן אי־אפשר בלי קצת בלגן ישראלי, שמתבל את הסדר העולמי החדש. כך, מתוך 7,500 בקשות לגילוי מרצון שהוגשו לרשות המסים, רק 1,700 נסגרו עד כה והמס בגינן שולם. הקצב שבו מתקדמת רשות המסים בבדיקת הבקשות ובקביעת שיעור המס עליהן אטי להחריד.

יתרה מכך, על הדרך התברר כי שוררת אי־בהירות בנוגע לקריטריונים שלפיהם נקבע המס לתשלום. למעשה, יש אפלה כמעט מוחלטת בעניין, מאחר שנוהל הגילוי מרצון מיעט לפרט את הקריטריונים לתשלום המס, בעיקר בנוגע לעיקר סכום המס — זה שחל על הקרן. הקרן היא הסכום הראשוני שהוסתר בחו"ל — אם בשל ירושה שהתקבלה מסבתא ולא דווחה מעולם בארץ, אם בשל כספי שילומים מגרמניה ש"חונים" בשווייץ, ואם בשל הכנסות מישראל שהוברחו לחו"ל.

על פי חוקי המס היבשים, עבירת מס פלילית מתיישנת בתוך עשר שנים — ולכן רשות המסים אינה יכולה לגבות מס בגין העלמת מס שנעשתה לפני יותר מעשור. תחת זאת, רשות המסים אמורה היתה על פי החוק היבש להסתפק בגביית מס רק על העבירה הנמשכת — הפירות של הקרן (ריבית, הצמדה, הכנסות שוטפות) שנצברו במהלך עשר השנים האחרונות.

בפועל, רשות המסים גובה מס גם מקרן מס בת יותר מעשר שנים. מדובר בגביית שיעורי מס לא ברורים, בדרך כלל בסביבות 10%–15% מסכום קרן ההעלמה, בנסיבות לא ברורות. לעתים המס נגבה מהקרן ולעתים לא, ובלי שיש על כך דיווח או שקיפות.

הליכים משפטיים נגד רשות המסים

מנהל רשות המיסים, משה אשר
אמיל סלמן

נגד רשות המסים מתנהלים כעת שני הליכים משפטיים בנושא. האחד הוא בקשה לתובענה ייצוגית של אבנר נוקראי, החולק על חוקיות גביית המס מקרנות ותיקות. מתגובת הרשות להליכים המשפטיים עולה כי הרשות מרשה לעצמה לגבות מס גם מקרנות בנות יותר מעשר שנים, תוך שהיא משתמשת דווקא בחוק האזרחי ולא הפלילי — הרשות טוענת כי בחוק האזרחי ההתיישנות נספרת רק מרגע הגילוי, ולכן גם העלמות מס ותיקות בעצם לא התיישנו, כי רק עכשיו רשות המסים למדה עליהן.

העמדה הזאת של רשות המסים בעייתית מבחינה משפטית, משום שהיא מערבת בין חוק ההתיישנות הכללי (מרוץ ההתיישנות מתחיל רק מרגע גילוי העבירה) לבין חוק ההתיישנות של פקודת המס (גם בהליך אזרחי ניתן לגבות מס ארבע או חמש שנים לאחור בלבד). העובדה שעמדת הרשות גם לא פורטה בנוהל הגילוי מרצון, אלא הרשות מספקת אותה רק עתה, בתגובה להליכים המשפטיים נגדה, מעוררת את החשד כי ברשות יודעים שהעמדה בעייתית, ואולי לא היתה עומדת במבחן בג"ץ.

ההליך המשפטי השני נגד רשות המסים נוגע להיעדר הדיווח והשקיפות. עו"ד רו"ח חגי גרוס הגיע עד בית המשפט העליון, במסגרת עתירה מנהלית נגד רשות המסים, בדרישה לקבל נתונים על סכומי ושיעורי המס שנגבו מקרנות העלמת המס. בינתיים הוא לא קיבל את הנתונים שביקש. רשות המסים טוענת כי הנתונים כלל אינם ידועים לה — מתברר שעד תחילת 2016 מפקחי המס לא טרחו כלל להקליד למערכת המחשב של רשות המסים את פירוט המסים שגבו בהליכי הגילוי מרצון, כלומר כמה נגבה מהקרן וכמה נגבה מהפירות, כך שהנהלת רשות המסים כלל לא יודעת לעקוב אחר הפילוח של תשלומי המסים במסגרת הליכי הגילוי מרצון. היא יודעת רק את השורה התחתונה — כמה כסף נגבה בכל תיק, נקודה.

ברשות המסים לא מסתירים את העובדה שאין להם נתונים ברורים על פילוח תשלומי המס בהסדר הגילוי מרצון, וטוענים בריש גלי ש"זה לא מעניין אותם" ושכל שחשוב הוא "כמה כסף נגבה".

זאת עמדה תמוהה, לאור העובדה שמדובר בהסדרים שנקבעים בהיחבא, בסכומים גדולים מאוד ובעבירות שחלקן חמורות מאוד, עם שיקול דעת רחב לפקידי השומה. בלי דיווח, כיצד יודעים ברשות המסים כי פקידי המס שלהם מתנהלים כשורה ואינם מושפעים משיקולים זרים? בלי דיווח, כיצד ניתן לדעת שמתקיים עקרון השוויון — שגם מעלימי מס זכאים לו?

בהליך דומה שמנהלת רשות המסים, הליך הכופר — שבו מעלימי מס משלמים קנס במקום לעמוד לדין פלילי — חייב בית המשפט העליון את רשות המסים לפרסם את הפירוט המלא של ההליכים, לרבות את השמות של מי ששילמו כופר. מדוע הכלל לגבי הליכי גילוי מרצון — שנוגעים להון שחור בסך 25 מיליארד שקל ולפוטנציאל גביית מס של 2.5 מיליארד שקל — צריך להיות אחר?

זה לא שלרשות המסים אין צידוק ציבורי ומוסרי לעמדה שלה. "הליך גילוי מרצון הוא הליך מיוחד", מסבירה טנא. "הרשות מוותרת על העמדה לדין ועל קנסות, ובתמורה היא מצפה לקבל מס ראוי. לכן הפשרה שנבחרה היא למסות את הקרן, אך בשיעור נמוך מהמס המלא — שיעור של 10%–15%. זה טרייד־אוף ציבורי סביר".

מאחר שהצידוק הציבורי בהחלט מובן, אפשר היה לצפות שהוא גם יהיה גלוי, שקוף ומוסדר בתקנות, כדי שהציבור יוכל לבחון את הסבירות שלו ואת הניהול התקין שלו. כרגע זה לא המצב, וחבל.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#