תפסיקו לרדוף את התעשייה בחיפה - כללי - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

תפסיקו לרדוף את התעשייה בחיפה

התעשייה אחראית כיום רק ל-27% מזיהום האוויר המסוכן במפרץ חיפה, לאחר ששיעורי הזיהום שלה הצטמצמו ב-60% והם בדרך לרדת בעוד 50% ■ אז למה כולם רודפים את המפעלים - ולא יוצאים נגד התחבורה שמזהמת יותר?

114תגובות
הפגנה נגד זיהום האוויר בחיפה. הטלת האשמה רק על התעשייה גורמת לכך שאין טיפול בשאר הגורמים
רמי שלוש

המאבק על פינוי מכל האמוניה ממפרץ חיפה התפרץ על רקע הרגישות הציבורית הגבוהה ממילא בנוגע לסכנות של פגיעה בריאותית בעיר ובסביבתה. כך, אחרי שני עשורים של גרירת רגליים, לפתע הצטמצמו לוחות הזמנים לפינוי המכל לעשרה ימים. הרגישות הזאת הגיעה לשיא קודם רק לפני שלושה חודשים, כאשר משרד הבריאות פירסם נייר עמדה בנוגע לתחלואה באזור.

נייר העמדה של משרד הבריאות קובע נחרצות כי בחיפה יש תחלואה מוגברת. שיעור מקרי הסרטן גבוה בכ–15% משאר חלקי הארץ, במחלות נשימה ואסתמה חיפה היא המובילה, ונרשם בה גם שיעור גבוה של מחלות לב. על רקע הממצאים הללו, משרד הבריאות מתנגד בתוקף לתוכניות להרחבת הפעילות הפטרוכימית במפרץ.

בשל החששות בקרב הציבור בנוגע לזיהום, העמדה של משרד הבריאות ליבתה שוב את הפעילות של ארגוני החברה והסביבה נגד התעשייה באזור חיפה. הדרישות של ארגוני הסביבה הן רבות ומגוונות. הקיצוניים שבהם אפילו דורשים להעתיק את התעשייה הפטרוכימית מחוץ לאזור — דרישה שתג המחיר שחלה מסתכם במיליארדי שקלים, ושכלל לא ברור אם היא אפשרית בשל הצורך בקשר עם הנמל ועם בתי הזיקוק לשם קיומה של התעשייה הפטרוכימית דווקא שם.

בכל מקרה, מה שארגוני הסביבה אינם מרבים לנפנף בו בקמפיין האנטי־תעשייתי שלהם, הוא בנתונים של המשרד שאחראי ישירות על התחום — המשרד להגנת הסביבה. זאת, משום שהנתונים של המשרד הזה מתונים הרבה יותר מאלה של משרד הבריאות ושל ארגוני הסביבה. למעשה, הדו"חות של המשרד להגנת הסביבה מלמדים שכלל לא בטוח שהתעשייה היא האשמה בבעיות זיהום האוויר במפרץ חיפה, או לכל הפחות שהתעשייה אינה האשמה העיקרית בהם.

כמתואר

תחבורה ושימוש ביתי — 60% מהבעיה

הדו"ח האחרון של המשרד להגנת הסביבה, מיוני 2016, מפרט את התמונה המורכבת של זיהום האוויר בחיפה. אכן זיהום האוויר באזור הזה כבד יותר ממקומות אחרים בישראל, אבל הדבר נובע מצירוף של גורמים: המבנה הטופוגרפי של מפרץ חיפה שכולא את הזיהום בתוכו (ובעניין זה לא ניתן לעשות דבר); השילוב של תעשייה פטרוכימית מזהמת ונמל ימי מזהם; ריבוי משאיות מזהמות שנעות בין הנמל והמפעלים; ריבוי תחנות דלק; ותרומת התושבים לזיהום הסביבה באמצעות שימוש בכלי רכב פרטיים ושימושים ביתיים.

כלומר, זהו המכלול כולו שיוצר את בעיית זיהום האוויר של חיפה. בתוך המכלול הזה, הנתח של התעשייה לבדה כבר אינו עיקרי. כך, הגורם המזהם המסוכן ביותר, זה שנחשד בעולם כגורם מסרטן, הוא תרכובות אורגניות נדיפות. במפרץ חיפה מפעלי התעשייה פולטים כיום 27% מכלל התרכובות האורגניות. יתרת התרכובות נפלטת לאוויר כתוצאה מתחנות דלק (11%), משימושים ביתיים (23%) ובעיקר מתחבורה — 37%.

אפשר להבחין כי השימושים הביתיים והתחבורה מהווים ביחד 60% מהבעיה, ולמרות זאת כל חצי הביקורת הציבוריים בנוגע לזיהום מופנים כמעט באופן בלעדי למפעלי התעשייה — ולא לציבור עצמו או לתחבורה הציבורית והפרטית.

הקמפיין הציבורי האדיר נגד התעשייה במפרץ חיפה נותן את אותותיו. מאז 2009 המשרד להגנת הסביבה מנהל תוכנית לאומית להפחתת הזיהומים במפרץ. התוכנית הראשונה נוהלה ב–2010–2015, וכיום מנוהלת תוכנית שנייה שתהיה בתוקף עד 2018.

כמתואר

אין ספק שהמאמצים שנקט המשרד להגנת הסביבה נשאו פרי. בכל תחום נבדק, זיהום האוויר שמקורו בפעילות תעשייתית הצטמצם דרמטית בעשור האחרון. כך, בין היתר, פליטת התרכובות האורגניות פחתה ב–2009–2015 ב–62%, והיא צפויה לרדת בעוד 51% עד 2018; הפליטה של גופרית פחתה ב–85% עקב המעבר להנעה בגז טבעי, אך לא צפויה להמשיך לרדת בשל העיכובים בחיבור של מפעלים נוספים לצנרת הגז; בפליטת חנקן היתה ירידה של 58%.

הלחץ העצום שהופעל על התעשייה במפרץ, לרבות נקיטת סנקציות נגד מפעלים שלא עמדו ביעדים שנקבעו להם, הביאו לתפנית של ממש בהיקף הזיהום שמקורו בפליטות של המפעלים.

גם הציבור גורם לזיהום האוויר

בניגוד גמור לתעשייה, בשאר הגורמים המזהמים כמעט לא היה שיפור באותן השנים. להפך, בתחום התרכובות האורגניות, הפליטות מהתחבורה הציבורית אפילו עלו בשל העלייה בהיקף הנסועה, ובשימושים הביתיים לא היה כל שינוי.

תמונת המצב הזאת מביאה לכך שהמשרד להגנת הסביבה ממקד כיום את עיקר המאמץ שלו בצמצום הזיהום שמקורו בתחבורה דווקא. המשרד זיהה כי 80% מזיהום האוויר שמקורו בתחבורה במפרץ חיפה נובע מהתנועה הערה של משאיות מונעות סולר בין מפעלי התעשייה הרבים ונמל חיפה. בעקבות זאת, תוכנית שגובשה ביחד עם עיריית חיפה אוסרת על משאיות מונעות סולר להיכנס לעיר אלא אם התקינו במנוע מסנן זיהום מיוחד. המשרד מסבסד לציי הרכב השונים את התקנת המסנן.

בנוסף, בין היתר המשרד יזם יחד עם עירית חיפה את החלפת צי משאיות הזבל העירוניות למשאיות חשמליות, מסבסד לאגד את המעבר לאוטובוסים חשמליים ומנסה לתמרץ פעילות של הסעות שיתופיות. "האתגר הגדול שלנו הוא לא רק להפחית את הזיהום עצמו, אלא גם לשכנע את הציבור שכלי הרכב שלו מזהמים לא פחות מהמפעלים", אומרים במשרד להגנת הסביבה.

הבעיה היא שלמסר הזה אין קשב ציבורי. העובדה שמפעלי התעשייה אינם "הבחורים הרעים" שמרעילים את ילדי חיפה בשל תאוות הבצע של בעליהם, ושלבעיות זיהום האוויר בחיפה יש אבות רבים, ובהם הציבור עצמו — אינה חביבה על הציבור.

רק שזוהי המציאות המורכבת שמתקיימת בחיפה. זוהי עיר שכלכלתה נסמכת על קיומו של נמל ימי גדול (ומזהם), על תעשייה פטרוכימית שצמודה לנמל (וגם היא מזהמת), על צי משאיות שנע בין שני מוקדי הכלכלה העיקריים של העיר (שמזהם מאוד), על ריבוי תחנות דלק שמתדלקות את המשאיות האלה (ומזהמות לא פחות) וגם על תחבורה ציבורית ופרטית וסתם שימושים פרטיים שמזהמים גם כן.

אין ספק שהצירוף של השימושים העירוניים הרגילים ביחד עם התוספת הייחודית לחיפה של תעשייה פטרוכימית, נמל וריבוי משאיות, וביחד עם מבנה טופוגרפי בעייתי, יוצרים את הבעיה המיוחדת של חיפה. הטלת האשמה על גורם יחיד במשוואה אינה נכונה — והיא גם מזיקה. הטלת האשמה הזאת מביאה לכך שבעוד התעשייה משתפרת פלאים בהיקפי הזיהום שלה בעקבות לחץ ציבורי עצום עליה, שאר הגורמים במשוואה נותרים בלתי מטופלים וכך הבעיה של חיפה אינה נפתרת. לא זאת הדרך לקדם מדיניות ציבורית שקולה ונבונה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#