בישראל מדברים הרבה על פריון, אבל עושים מעט - כללי - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

בישראל מדברים הרבה על פריון, אבל עושים מעט

המשקולת הכבדה ביותר על הצמיחה של ישראל היא בעיית הפריון - הנמוך ב-25% מממוצע OECD זה 20 שנה ברציפות ■ צוות ממשלתי דן בבעיה, אך לא הגיע לפתרונות וחזר לשולחן הדיונים ■ בינתיים, בזכות התוכנית לעידוד הצפון, המדינה מממנת לראשונה תוכנית להגדלת הפריון בתעשייה המסורתית, אבל הסכום שהוקצה לכך זעיר: 60 מיליון שקל

9תגובות
מפעל פניציה
גיל אליהו

60 מיליון שקל. הסכום הפעוט הזה הספיק כדי להעלות חיוך השבוע על פניהם של הפקידים במשרד הכלכלה. הפקידים חגגו, אף שבכל קנה מידה מדובר בסכום זניח. אפשר רק לנסות ולהשוות אותו ל–7.7 מיליארד שקל בהכנסות ממסים שמדינת ישראל מוותרת עליהן מדי שנה לפי החוק לעידוד השקעות הון — שמחציתן מחברה בודדת אחת, טבע.

רק שבעוד המדינה מוותרת על מיליארדים לעידוד חברות היצוא בישראל, בכל הקשור לעידוד התעשייה המסורתית המקומית היד קפוצה. עובדה: הפקידים במשרד הכלכלה ביקשו לקבל 250 מיליון שקל, ורק בזכות תוכנית הצפון הם הצליחו לקבל 60 מיליון שקל.

הסכום הזה, 60 מיליון שקל, מיועד לניסוי (פיילוט) להגדלת הפריון בתעשיה. בשל התוכנית לעידוד הצפון, ובזכותה, הניסוי יוקדש כולו לעידוד הפריון בתעשיה המסורתית באזור הזה. מפעלי תעשייה צפוניים יוכלו להגיש בשנתיים הקרובות תוכנית לשיפור הפריון והמדינה תסייע להם בהכנת תוכניות. כמה עשרות החברות הראשונות שיגישו תוכניות ראויות יזכו לקבל מהמדינה מענקים של עד 3–4 מיליון שקל לחברה.

החיוך הגדול שנפרש על פניהם של הפקידים במשרד הכלכלה נבע מהתקדימיות של הניסוי לעידוד הפריון בצפון: בראשונה המדינה מממנת תוכניות להגדלת הפריון בתעשייה המסורתית. כן, 60 מיליון שקל הם מלוא ההשקעה של ישראל עד כה בתמיכה בעידוד הפריון בתעשייה שאינה תעשיית יצוא — אף שהפיגור העמוק בפריון התעשייה בישראל נהפך לאחד הנושאים המדוברים ביותר בכלכלה המקומית מאז פורסם דו"ח ועדת מקוב ב–2007, ועשרות מחקרים ומיליוני מלים כבר נשפכו עליו. מתברר שיש קשר הפוך בין כמות המלים לכמות המעשים, או אם תרצו: בישראל מדברים המון על פריון, ועושים מעט מאוד.

ההכשרה המקצועית מוזנחת
ההוצאה בישראל ובמדינות OECD כשיעור מהתמ"ג, 2014

המגזר החלש ביותר — המסחר והשירותים

אין עוררין כיום כי בעיית הפריון היא המשקולת הכבדה ביותר על הצמיחה העתידית של ישראל. הפריון הכולל של ישראל נמוך ב–25% מממוצע OECD, והפער נשמר כבר 20 שנה ברציפות בלי שישראל מצליחה לצמצם אותו.

על רקע ההצלחה האדירה של ישראל בהגדלת שיעור ההשתתפות בשוק העבודה בעשור וחצי האחרונים, הכישלון המהדהד בתחום הפריון הופך לבעיה המקרו־כלכלית העיקרית של ישראל: המדינה לא תוכל להבטיח לעצמה צמיחה נוספת על בסיס צירוף עובדים לשוק העבודה, מכיוון שפוטנציאל כוח העבודה כבר קרוב למיצוי. לכן, אם ישראל רוצה להמשיך ולצמוח, היא חייבת להפיק יותר מכל עובד קיים — כלומר, לשפר את פריון העבודה במדינה. רק שבזה בדיוק אנחנו נכשלים כבר 20 שנה, ולפי היקף ההשקעה בתחום, לא קשה להתפלא על כך.

משרד הכלכלה זורח מאושר על כך שסוף־סוף הקצו לו בזכות תוכנית הצפון 60 מיליון שקל כדי לעודד את הפריון בתעשייה המסורתית. נזכיר שהמשרד מוציא מדי שנה פי חמישה מכך, בסך הכל כמיליארד שקל בשלוש השנים האחרונות, על מענקים מעודדי פריון בתעשיית היצוא. כן, אותם מפעלי יצוא שמקבלים הנחות מס של 7.7 מיליארד שקל בשנה, מקבלים גם מענקים בסכום של יותר מ–300 מיליון שקל בשנה על השקעות מעודדות פריון.

להשקעה בתעשיית היצוא נימוקים רבים, אבל קצת קשה להבין כיצד המדינה מצדיקה השקעות עצומות כאלה במפעלים שהם מלכתחילה החזקים במדינה — תעשיית היצוא מובילה את הפריון בישראל, ורבים ממפעלי היצוא מתהדרים בנתוני פריון מהגבוהים ביותר בעולם — ובה בשעה נמנעת מלהשקיע כמעט במפעלים המסורתיים, שהפריון שלהם חלש במיוחד, והם אלה שזקוקים במיוחד לסיוע.

אבל למה שנלין על התעשייה המקומית? היא לפחות מקבלת עתה תוכנית מענקים של 60 מיליון שקל. היא תקבל גם את המכון לייצור מתקדם — גם הוא, שוב בזכות תוכנית הצפון, יוקם בכרמיאל — שנועד לסייע למפעלי תעשייה בכל הארץ למצוא פתרונות מתקדמים לקשיים בייצור. בפועל, התעשייה המקומית צריכה להיחשב גם היא למי שפונקה בידי המדינה, בוודאי בהשוואה למגזר הנחשב לחלש ביותר מבחינת הפריון: מגזר המסחר והשירותים.

אין נתוני פריון מדויקים בנוגע לענפי המסחר והשירותים, אבל ההערכה היא שבתחום הזה ישראל מפגרת שנות דור אחר המדינות המתקדמות בעולם. די להשוות את מערכי ניהול המלאי של רשתות הקמעונות הגדולות בעולם לאלה של הישראליות, כדי להבחין עד כמה ישראל מפגרת בתחום.

אפשר גם להעיף שוב מבט מדוכא על הנתונים העולים מסקר המיומנויות הבינלאומי (PIAAC). על פי הסקר, שנערך ב–2014, האוכלוסייה בישראל מפגרת במיומנויות שלה בכל התחומים — אוריינות, מיומנות כמותית ופתרון בעיות בסביבה טכנולוגית — אחרי ממוצע המדינות המפותחות (OECD). הפיגור העמוק במיומנויות אינו נחלת החרדים והערבים בלבד. גם המיומנויות שנבדקו בקרב יהודים שאינם חרדים היו נמוכות מאלה של האוכלוסייה במדינות המפותחות.

הפיגור של ההון האנושי בישראל, יחד עם השקעה מועטה בטכנולוגיה בענפים שאינם ענפי תעשייה, הופכים את בעיית הפריון הנמוך בענפי המסחר והשירותים, שהם גם המעסיקים הגדולים ביותר במשק, לבעיה קיומית ממשית.

המיומנויות של האוכלוסייה נמוכות הציון )בנקודות( בסקר המיומנויות 2014( PIAAC

"הבעיה סבוכה"

צוות בראשות מנכ"ל משרד האוצר, שי באב"ד, עסק בדיוק בשאלה הזאת במשך מרבית 2016. בתום שנת דיונים הגיע הצוות למסקנות: לישראל יש בעיית פריון קשה בכל הענפים, אבל במיוחד בענפי המסחר והשירותים; הבעיה סבוכה, היא נובעת מקשת רחבה של גורמים, ואין לה פתרון קסם.

הצוות זיהה שורה ארוכה של תחומים שבהם יש להשקיע ושל צעדים שצריכים להינקט כדי להתחיל לטפל בבעיית הפריון. בין ההמלצות שנבחנו: העמקת הסטת התקציבים למערכות חינוך חלשות בישראל (תקצוב דיפרנציאלי), בעיקר למערכת החינוך הערבית, ושימת דגש על רכישת מיומנויות במערכות החינוך הערבית והחרדית; שיפור ניהול בתי הספר באמצעות העברת מנהלים לחוזה אישי; ומתן עצמאות למנהלים חזקים וליווי והכשרה למנהלים חלשים.

המלצות נוספות שנדונו: העמדת תקציב לסוכנות לעסקים קטנים כדי שזו תיתן תמיכה ומענקים לשם הטמעת טכנולוגיות ותהליכי ניהול מתקדמים בעסקים קטנים; ביטול חסמים להגברת התחרות ולחשיפה ליבוא גם של מסחר ושירותים, למשל הסרת החסמים על רכישת ביטוח בחו"ל; חיזוק מערך ההכשרות המקצועיות, כולל שילוב מעסיקים (גם מתחומי המסחר והשירותים) בהן; וניסיון נוסף לקדם את הרפורמה התקועה במכללות הטכנולוגיות.

כמו כן בחן הצוות המלצות להמשך הטיפול ברגולציה הממשלתית החונקת, למשל בדרך של מתן תמריצים לרגולטורים להקל את הרגולציה שבסמכותם; יבוא חברות קבלניות לישראל כדי לחשוף את הקבלנים הישראלים לתחרות; ושינוי דפוס העסקה של העובדים הפלסטינים בבניין — בעיקר העלאת שכרם, וניתוק הכבילה שלהם לקבלן מסוים.

ישראל אינה סוגרת את פער הפריון
התוצר לשעת עבודה, בדולרים, במחירי 20

עם זאת, שלל ההמלצות הללו נותרו בינתיים על הנייר. בתום שנת דיונים הצוות הגיע למסקנה כי בעיית הפריון סבוכה מדי, והפתרונות שנשקלו פשטניים מדי או מורכבים מדי לביצוע. הצוות חזר לשולחן הדיונים, וההערכה היא שיחלפו עוד ארבעה חודשים לפחות לפני שיוכל לפרסם המלצות.

אז כן, הבשורה הטובה היא שהממשלה חושבת על פתרונות לקידום בעיית הפריון. הבשורה הרעה היא שאין כרגע פתרונות באופק, והיקף העשייה הממשלתית בתחום הוא בינתיים מזערי.

המעט שהמדינה יכולה להתנחם בו הוא כמה צעדים עקיפים שננקטו, ושעשויים לקדם את הפריון בדרך הקשה: חשיפה ליבוא מתחרה, למשל, מאלצת את הענפים הנחשפים לשפר את הפריון, מכיוון שאחרת לא ישרדו. הבעיה היא שעדיין לא נמצאה הדרך האפקטיבית לחשוף את ענפי המסחר והשירותים ליבוא, ואם יש כבר דרך כזאת — כמו ההצעה לחשוף את ענף הבנייה הישראלי המפגר לתחרות באמצעות יבוא של חברות בנייה סיניות — הלובי של הקבלנים במשרד האוצר מטרפד אותה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#